רבים מחבריי, אנשי שמאל ותומכי אופוזיציה, מקשים עליי בתימהון גדול, כמעט על בסיס יומיומי: "למה אנשים כמוך מצופפים כך שורות סביב ראש הממשלה? איזה טוב אתם מוצאים בו? ואיך אתם תומכים בממשלה כזו? לא נראה לכם, אחרי מה שעברנו ב- 7 באוקטובר, שראוי שהיא תסיים את תפקידה?".
ובכן, אחיי אנשי השמאל וכל מי שרואה את עצמו יריב פוליטי של הממשלה הזו, הדברים שייכתבו כאן מוקדשים לכם. אתם קהל היעד של הטור הזה, וכדי לנסות לסייע לכם להבין אותנו, אנשי ימין שבנסיבות הנוכחיות לא ממהרים לקרוא לנתניהו להתפטר ולממשלת ישראל להתפזר גם אחרי האסון הגדול שעברנו, אנסה להכניס אתכם לשעה קלה לסיור מודרך בראש שלנו.
לפני הכל, הקדמה קצרה: לא הייתי מעולם מאוהדיו המושבעים של בנימין נתניהו. אני מכיר ביתרונותיו, אני מכיר בחסרונותיו, מתחתי עליו בעבר הרבה מאד ביקורת, וכבר לפני כחמש שנים שיתפתי כאן את הרגשתי אז, שהגיעה העת שהוא יסיים את תפקידו.
אני מתנגד להחלטות לא מעטות של הממשלה, אני מקבל כאב בטן מרבות מההתבטאויות של חברי הקואליציה, אני סולד מחדוות המדון והריב של יותר מדי אנשים בה, אני לא אוהב את הצורך של ראש הממשלה להתכתש עם יריביו הפוליטיים בימים שבהם ציבור גדול שהוא אחראי לו טרוד בדאגה לבנים ששלח אל שדה הקרב. ואם הוא היה שואל אותי, הייתי מייעץ לו כבר מזמן לא לחשוש להגיד "יש לי אחריות", וגם להסתובב מדי פעם ביישובי העוטף ולדבר שם פנים אל פנים עם מי שחוו את הסיוט. כל אלה, אני מניח, אמורים להעצים עוד יותר את השאלה "אם כך, למה לא להגיד לכל זה די?".
ובכן, את התשובה לכל השאלות הללו אתחיל עם ציטוט של קטע מאותו טור בשנת 2020 שבו המלצתי לבנימין נתניהו לפרוש, קטע שבו הצגתי את ההתחבטות האישית שלי בנושא. "אני מניח שחלק מהקוראים, בעיקר ממחנה תומכיו של ראש הממשלה", כתבתי אז, "ייראו בקריאה לנתניהו לעזוב את תפקידו, סוג של כניעה. כניעה לעיתונות שמדברת גבוהה גבוהה נגד הסתה, אבל לא מהססת להשוות אותו לאדולף היטלר. כניעה לעיתונאים שמזועזעים מההתקפות שלו על הפרקליטות ועל המשטרה והיו בעצמם גדולי המטנפים על הפרקליטות ועל המשטרה, כשאלה פעלו נגד אהוד אולמרט. כניעה לסגנון הדיבור המשתלח של אנשים דוגמת בוגי יעלון ויאיר גולן, שפעם חינכו חיילים והיום - בשם הממלכתיות - לא חדלים לנבל את פיהם. כניעה להתנהלות עקומה של המשטרה ושל הפרקליטות". "וכן", הוספתי, "אני שומע גם קולות כמו זה של אחי ורעי, אראל סג"ל, שמסביר לי שאם המלחמה המסיתה והלא הגונה הזו, נגד נתניהו, תזכה בניצחון - כלומר, בהליכה של נתניהו הביתה - זה יהיה גורלו של כל ראש ממשלה מהימין, מהיום ועד סוף כל הדורות. 'נתניהו הוא סמל', הוא מסביר לי שוב ושוב. עבור יריביו, הוא 'הימין'". "אומר ביושר", הודיתי בטור ההוא, "אני לא משוכנע שאני יודע להגיד לסג"ל שהוא טועה".
ואת התשובה לשאלות הרבות על נתניהו ועל ממשלתו אני פותח בכוונה בשיח הזה שהיה לי עם אראל סג"ל, משום שגם אם אפשר להמשיך להתווכח על כן או לא נתניהו, קשה יותר להתווכח עם הרלוונטיות ההולכת ומתעצמת של הטענה ההיא שלו אז, שיש במאבק נגד נתניהו ונגד הקואליציה שלו מעט מאד ענייניות.
נתניהו הוצג כנבל כשנבחר ב-1996, והוצג כנבל בכל מערכת בחירות מאז. הוא הוצג כך לפני הרפורמה המשפטית, והוצג כך אחרי שזו נבלמה. הוא הוצג כך לפני 7 באוקטובר, והוצג כך אחרי 7 באוקטובר. בנימין נתניהו לא נהנה ולו לרגע אחד משיפוט ענייני של מעשיו. יריביו, בעיתונות ובשמאל ציירו אותו מהיום שבו נכנס לפוליטיקה כאויב מר ומסוכן, ומאז, בכל בוקר מחדש, מתחלפות אצלם הטענות וההוכחות לכך.
ומכיוון שבמקביל לנתניהו, מוצגים כך גם נציגיו האחרים של המחנה הלאומי, ברור שהוא איננו העניין. הוא בסך הכול האיש העומד בראש כל מה שהם מתעבים. אם נסכם את הדברים בכמה מילים, לפני שנרחיב, הרי שקריאה לפירוקה של הממשלה בנסיבות הנוכחיות - מול הסתה בלתי פוסקת, מול אלימות ברחובות, מול תקשורת שונאת וחד צדדית, מול ראשי אופוזיציה שביד אחת מציעים להיכנע לחמאס, וביד השנייה מאיימים להיפרע מאנשי המחנה הלאומי אם ישובו לשלטון - היא עניין שאיש ימין שקול והגיוני לא ישמיע.
כי אם הייתם מתווכחים עניינית, ומנסים לשכנע למה פגמיו של נתניהו עולים על מעלותיו, ולמה אחרי כל כך הרבה שנים הגיעה העת לנסות משהו אחר, יכולנו לנהל דיון ופה ושם, לגבי חלק מהטיעונים, גם להסכים. אבל זה בדיוק העניין. שאתם לא רוצים לשכנע שנתניהו לא צריך להמשיך בתפקידו. אתם רוצים לגרש אותו מתפקידו. אותו ואת שותפיו. ואתם עושים את זה בכל דרך אפשרית, בלי קווים אדומים, כשאפילו פירוק הצבא וקריאה ללוחמים לא להתייצב למילואים נראתה לכם לגיטימי לטובת השגת המטרה הזו. ואם יש משהו שאנשים כמוני מבינים שאסור לאפשר לו לנצח, זו הדרך שבה בחרתם לנסות להחליף את השלטון הנבחר, ולא פחות מזה את הבוחרים של השלטון הזה, הרבה מאד אזרחים ישראלים טובים שכל עוונם שהם חושבים אחרת מכם.
מבטלי הלגיטימציות
לכל מי שמצביעים על נתניהו, קוראים "אתה הראש, אתה אשם", ומבקשים נוכח מה שעברנו ללכת לבחירות, יש לי שאלה אחת: ונניח שנתניהו ייצא מהבחירות הללו כראש ממשלה הבא, האם הוא יהיה ראש ממשלה לגיטימי או שתמשיכו להתייחס אליו כפי שאתם מתייחסים אליו היום? האם אחרי הבחירות הבאות, כאמור במידה שהוא ינצח בהם, תפסיקו לקרוא לו "בוגד"?.
שהרי בואו נודה על האמת: לא הייתם צריכים את ה- 7 באוקטובר כדי לכפור בלגיטימיות שלו כראש ממשלה. ולמה אני שואל את השאלה הזו? כי אם מבחינתכם הוא לא יכול להיות ראש ממשלה, ולא משנה מה חושבים הבוחרים - כמו שהצהיר בהגינותו ראש השב"כ לשעבר נדב ארגמן - אז מה אומר מבחינתכם רעיון הבחירות? ומה ההבדל ביניכם לבין אותו ילד שזורק שוב ושוב את קוביות המשחק ולא מפסיק עד שהן נוחתות על הצד המתאים לו?.
יודעים מה? נניח שנתניהו הולך, ומישהו אחר ייבחר במקומו. נגיד יריב לוין. איתו אתם חיים בסדר? לא, נכון? הוא הרי הוביל את הרפורמה, כלומר את ה"הפיכה המשטרית". אוקיי, הורדנו אותו. ומה עם דודי אמסלם? ויואב קיש? ומירי רגב? ושלמה קרעי? וטלי גוטליב? וניסים ואטורי? וניר ברקת? וגלית דיסטל אטבריאן? ובעז ביסמוט? הרי כמעט אחרי כל חברי הקואליציה הזו, שמונה כרגע 68 חברי כנסת, אתם רודפים ברחובות ובכנסים ובבתי קפה ומתייחסים אליהם כאל מי שאין להם לגיטימציה. אז יכול להיות שלא נתניהו הוא הבעיה אלא כל מי שהליכודניקים בוחרים? במילים אחרות, יכול להיות שהבעיה שלכם איננה עם מנהיג הליכוד, אלא עם מצביעיו ועם העדפותיהם?.
הסלקטורים גנץ ואיזנקוט
קריאה לממשלה הזו ללכת, על רקע השיח הנוכחי המתקיים כאן בשנה וחצי האחרונות, היא כניעה לנראטיב השקרי שאנשי האופוזיציה בעיתונות, ברחוב ובכנסת מנסים לנטוע בכל מה שקשור לאירועי 7 באוקטובר. יש בישראל כלל הנוהג כבר שנים וסובב סביב היחס לבנימין נתניהו. אם אתה איתו - אתה נבל, אם אתה נגדו - אתה גיבור. וכך, הרצי הלוי, שהיה ממונה על שמירת הגבול באותו בוקר נוראי, השתחרר מצה"ל אגב חיבוק ענק. רונן בר, שלא סיפק את ההתרעה שתמנע את הטבח הגדול בתולדות המדינה, נישא על כתפי האוהדים מהתקשורת ומוצג כלוחם למען המינהל התקין בעודו נאחז בקרנות המזבח.
ונתניהו? הוא הראש, והוא אשם. רק הוא. אז נכון, אין ספק שלראש הממשלה יש אחריות לכל מה שקורה במשמרת שלו, אבל בנימין נתניהו לא היה אמור להאזין בלילה ליחיא סינוואר כדי לדעת מה הוא מתכנן, ואיש לא ציפה ממנו להגיע לקיבוץ בארי בבוקר שמחת תורה כדי לחלץ את האנשים מהממ"ד. מהרצי הלוי ומרונן בר כן. ואם אחרי אירוע נוראי שבו השב"כ לא תיפקד וצה"ל נעלם כלא היה, בנימין נתניהו מוצג בתקשורת - שהייתה בעצמה הפרזנטורית הכי גדולה של הקונספציה - כאיש הרע היחיד של ה-7 באוקטובר, ברור ששום דבר בדיון הזה לא נגוע בהגינות וביושר.
וזה לא רק הסיפור של נתניהו ושל הליכוד. תראו לאיזה מפלצות הפכתם את בצלאל סמוטריץ' ואת אורית סטרוק. השניים האלה היו (כמעט) היחידים במערכת הפוליטית שהתריעו במשך שנים מפני האסון המתקרב. הם הזהירו כשיצחק רבין הביא ארגון טרור מתוניס, חימש אותו בנשק, נתן לו טריטוריה, וקיווה שזה ייגמר בטוב. הם הזהירו כשאריאל שרון החליט לברוח מהטרור של עזה, ובמו ידיו הקים שם את מדינת החמאס. והם הזהירו שוב ושוב שהדרך היחידה לטפל במה שמתפתח ברצועה עוברת דרך כניסה פיזית של כוחות צה"ל ודרך טיפול אגרסיבי מהסוג שאנחנו נאלצים לעשות עכשיו, אחרי שעברנו את מה שעברנו.
במציאות שפויה, היינו צריכים להפוך את השניים האלה למודל לחיקוי. להתייחס אליהם כאל נביאים. להכריז שאין קבינט שהם לא יישבו בו. שהרי בעוד הצבא, השב"כ והעיתונות חלמו בהקיץ ולעגו לתפיסות שלהם, הם אלה שזיהו את הסכנה. ומה קרה בפועל? במקום לשאת אותם על כפיים, בני גנץ וגדי איזנקוט, שהיו שקועים עד צוואר באותן קונספציות אסוניות שבהן היה שקוע נתניהו, הכריזו שיצטרפו לממשלה בתנאי שסמוטריץ' (ובן גביר) לא ישב בקבינט המלחמה, יאיר לפיד הודיע שיהיה מוכן להצטרף רק אם סמוטריץ' יוותר על התיק שלו, התקשורת מציגה אותו ואת סטרוק כשני משיחיים מסוכנים, ולכולם זה נשמע הגיוני.
וכשרואים את כל זה מבינים שה- 7 באוקטובר איננו הסיפור. אנחנו הסיפור. אנחנו, כלומר כל אלה שהצביעו לכל האנשים שאתם לא אוהבים. אותנו אתם לא רוצים. מצביעי סמוטריץ' וסטרוק ובן גביר יכולים למלא את השורות בבתי העלמין הצבאיים, יכולים להתגייס למילואים באחוזים גבוהים בהרבה מיחסם באוכלוסייה, יכולים לשלוח לכנסת את האנשים היחידים שידעו להצביע על הסכנה ולדרוש לעשות מולה את המעשה הנכון, אבל בסוף הדרך הם לא לגיטימיים כי השמאל והעיתונות החליטו שהם ומצביעיהם מוקצים מחמת מיאוס. אז אני צריך להסכים עם הקמפיין הזה ולתמוך בשילוחם הביתה?.
את חסרונותיו של בנימין נתניהו מניתי בטור הזה, כאמור, שוב ושוב. חלק נכבד מהן נגעו להתנהלותו מול הפלסטינים בכלל ומול חמאס בפרט, לכסף הקטארי, להישענות היתר על כיפת ברזל, ועוד ועוד. ואחרי שאמרנו את זה, יש עובדה שחשוב להפנים: את הקונספציה שהביאה את נתניהו ואתכם לחשוב שניתן לאפשר לאויב לחיות מטר מהיישובים שלנו בלי להכרית אותו, אי אפשר לצערנו הגדול לתקן לאחור, אבל אפשר לתקן קדימה, לעתיד. וכאן, נתניהו נראה כרגע כמו אחד היחידים שהתעשתו אחרי ה- 7 באוקטובר.
אם נסתמך על הצהרותיהם הפומביות של כל חברי סגל א' של הפוליטיקה הישראלית, נוכל לקבוע שאם לא נתניהו וסמוטריץ' היו מובילים את הקו בשנה וחצי האחרונות, אלא יאיר גולן או יאיר לפיד או בני גנץ או גדי איזנקוט - מדינת ישראל הייתה מניפה זה מכבר דגל לבן, מפסיקה את המלחמה, ומאפשרת לחמאס להכריז על הניצחון המוחלט. אם צה"ל היה מפסיק להילחם, כשכל אלה דרשו שנעשה, סינוואר ונסראללה היו חיים איתנו עד היום, חיזבאללה היה יושב עדיין על גדרות יישובי הצפון, וגם עם טלסקופ משוכלל לא היינו מצליחים לראות את היום שבו ניתן להחזיר את יישובי העוטף לבתיהם.
נבצרות זו הפיכה
אני שומע אתכם, חבריי בשמאל, מזועזעים מהשפה, מהבוטות ומהשיח של רבים מחברי הקואליציה, והרבה פעמים אני מצטרף אליכם בזעזוע הזה. אני סולד מהשיח הזה. אלא מה? שמשום מאמציה של העיתונות הישראלית להסתיר את מה שלא מתאים לה לפרסם, לרוב הציבור אין מושג שבהפגנות שלכם משווים את ראש הממשלה הנבחר לאדולף היטלר, שבמחאות שלכם מכנים אותו כדבר שבשגרה "בוגד" ו"צורר", ושאת הקריאות לרצוח אותו כבר אין דרך לספור.
רק השבוע ראיתי סרטון שבו נראית דוקטורית אחת, ש"העיתון של המדינה" הפך לגיבורה והעניק לה כתבת שער מפנקת, כשהיא עומדת על במה ונוכח הקהל המריע היא מכנה את נתניהו וממשלתו "הבוגד וסייעניו הארורים", ומבטיחה "עם כולם נבוא חשבון, אחד אחד, עד האחרון, הם יתנו את הדין על הפשעים שהם ביצעו כלפי החברה הישראלית ונגד האנושות" ומציעה "לרוצץ את ראש הנחש, ולהפיל את הדיקטטור" ומסבירה ש"זה לא יקרה באמצעות הפגנות מנומסות כי אנחנו נלחמים בארגון פשיעה".
אלמלא ערוץ 14 ויוזמות של פעילים שמעלים סרטונים כאלה לרשתות החברתיות, ב- 99 אחוז מהמקרים לא היינו יודעים שדברים איומים שכאלה נשמעים. ממש כמו הקריאה ההיא, מעל במת הפגנה אחרת, להכין חבל תליה לנתניהו ולרעייתו. כמעט כלום מזה לא מתפרסם בערוצים שאינם 14, משום שכל שאר הערוצים לא מתעניינים בשום דבר שלא מקדם את הפלת הממשלה. ואם הדרך לשם עוברת דרך הסתרת המציאות מפנינו, אין לרוב ערוצי התקשורת שום בעיה עם זה.
וכשאני רואה את התמונות והסרטונים האיומים האלה, ואת נאומי הטירוף וההסתה האלה מעל הבמות, שבוע אחרי שבוע, אני מבין שפירוק הממשלה בנסיבות האלה היא כניעה לטירוף הזה. זה נכון למחאות הרחוב, וזה נכון לאולפנים שבהם בנימין נתניהו מוצג כמפלצת, וחבריו לממשלה כמי שהמדינה לא מעניינת אותם, שחיי החטופים לא מזיזים להם, ושאין להם בעיה לשלוח חיילים אל מותם בקרב רק לטובת קידום האינטרסים הפוליטיים שלהם.
ובהינתן הרקע הזה, יידע כל מי שקורא עכשיו להתפטרות של ראש הממשלה, שהוא מקבע במו ידיו את הסטנדרטים האלה כנורמה ראויה שתלווה את מדינת ישראל מעתה והלאה. כי להכריז שהממשלה הזו צריכה ללכת הביתה, תחת מתקפה שלוחת רסן שכזו נגדה, זה לנרמל את כל הטירוף שאליו גררתם אותנו בשנים האחרונות. את ההתקפות האלימות על חברי כנסת ושרים, את הרדיפות וההצקות לכל אחד מהם בכל מקום בעולם, ואת הניסיון לפוצץ כל אירוע פעוט שהם מגיעים אליו.
אם יש לכם טיעונים נגד הממשלה אני מוכן לשמוע, לפעמים גם להשתכנע. אם זו הדרך שלכם להילחם בה, אין לאנשים כמוני עניין להיות איתכם. וכשמאיימים ברצח על חברי כנסת שאני בחרתי, והידיעה על זה אפילו לא צולחת את הסלקטורים של מהדורות החדשות, אני מבין שאנחנו חיים בעולם שבו אין חשיבות לעובדות ואין ערך למציאות, עולם שבו נבחרי הימין ובוחריהם לא נראים לכם חשובים, עולם שבו אפשר להחליף שלטון בכוח הזרוע, עולם שבו אין קווים אדומים וכל מה שמסייע לכם לקדם את מטרותיכם הפוליטיות - מותר.
השבוע ראיתי מכתב שבו ביקשה חברת הכנסת מירב כהן, מ"יש עתיד", שהכנסת תצהיר על התחייבותה לקיומן של בחירות חופשיות. אתם מבינים מה מדאיג אותה? היא ויושב ראש המפלגה שלה מתייחסים אל בנימין נתניהו ואל הממשלה הנבחרת כלא לגיטימיים, היא ויושב ראש המפלגה שלה מסרבים לקבל את רצון הבוחר כבר כמה שנים, אבל מה שמדאיג אותם זה שהימין לא יאפשר את קיומן של הבחירות הבאות.
קחו את סיפור הנבצרות, שמתגלגל על לשונם של יותר מדי אנשים יותר מדי זמן. נבצרות איננה אלא מילה נרדפת להפיכה. אין דרך אחרת להגדיר מציאות שבה הציבור הישראלי בחר בממשלה הזו ובראש הממשלה הזה, ומישהו סבור שישנה אפשרות לזרוק לפח האשפה את הפתק ששלשלו לקלפי המוני אנשים רק משום שהוא לא מתחבר לבחירה שלהם, ועוד לעשות את זה תוך כדי קינה על מצבה של הדמוקרטיה. אז כן, מי שמשתף פעולה עם תחילת מחשבה בכיוון הזה, משתף פעולה עם דורסנות אנטי דמוקרטית ומסייע לכולנו להבין שלא עם המדיניות יש לו בעיה, ואפילו לא עם ראש הממשלה יש לו בעיה, אלא עם חלק נכבד מהציבור שרוצה את המדיניות הזו ורוצה את ראש הממשלה הזה.
העם יאמר את דברו
ויש עוד משהו שגורם לאנשים כמוני לרצות להרחיק את הבחירות הבאות כמה שרק אפשר. נבחרי הציבור שלכם. כן, אני מודה שאני חושש ממה שאלה יעשו אחרי הבחירות אם יעלו לשלטון ויקבלו כוח. ראיתי השבוע הודעה שהפיץ ארגון העיתונאים, בעקבות פרסומו של "מדד חופש העיתונות העולמי", בדאגה על מצבה המידרדר של העיתונות החופשית בישראל תחת הממשלה הנוכחית. אני לא מכיר את האחראים למדד הזה, שאינם חיים כאן איתנו, אבל יש כמה דברים שאני כן יודע.
אני יודע שאת העתירה לסגירת ערוץ 7 הגישו חברי כנסת מהשמאל. אני יודע שאת העתירות נגד רדיו "גלי ישראל", עם הקמתו, הגישו ארגוני שמאל. אני יודע שאת "חוק ישראל היום", שביקש לפגוע בעיתון היומי ה"אחר" היחיד בישראל, לא הגישו הביביסטים. אני יודע שמי שמאיימים היום על ערוץ 14 ומתייחסים אליו כאל ערוץ שאין לו זכות קיום, הם יאיר לפיד ויאיר גולן. אז אפשר לבלבל לנו את המוח על דמוקרטיה מפה עד אמריקה, אבל בסופו של יום אני מפחד שאם החברים הללו יגיעו לעמדת הנהגה הם יסתמו את הפה לציבור ענקי שאין לו פה.
ואם אתם שואלים אותי למה טובה לי הממשלה הזו, על כל מגרעותיה, זה גם בגלל שיאיר גולן ויאיר לפיד מפחידים אותי. אני לא רוצה לעזור להם לפגוע בתקשורת הימנית. אני לא רוצה לעזור להם לסגור את המכינות הקדם צבאיות שלא מתאימות להם, כמו שהבטיח לעשות התקווה הגדולה של השמאל בסקרים, זה שפעם זיהה תהליכים והיום מתחייב "לתקן" את החינוך של הציונות הדתית.
אם העם יאמר את דברו בבחירות שייערכו כאשר ייערכו, זו תהיה דרכה של הדמוקרטיה להכריע. עד אז, החלטה לפרק את הממשלה היום - תחת הטירוף ברחובות, תחת ההסתה המשתוללת נגד ראש הממשלה, תחת הקמפיין התקשורתי חסר הגבולות המתאמץ להציג את חברי הקואליציה הנבחרת כאנשים לא לגיטימיים - תהיה הודעה רשמית על חיסולה של הדמוקרטיה הישראלית, והכרזה על חצי מאזרחי המדינה כעל אנשים סוג ב'.