הנחיית הרמטכ"ל אייל זמיר להרחיב את הוצאת צווי הגיוס לחרדים התקבלה בשוויון נפש בקרב תושבי בני ברק. חלקם כלל לא שמעו עליה עדיין, בעוד אלה שהחדשות הגיעו אליהם לא מאמינים שהיא תשנה את מספר המתייצבים בבקו"ם. כמו בעבר, רבים מצהירים: נעדיף לשבת בכלא מלהפוך לחיילים. היום (ראשון) בדיון סגור בוועדת החוץ והביטחון אמר נתניהו שתוך שנתיים יגייסו 10,500 חרדים. לדבריו, מי שנכנס חרדי לצבא גם ייצא חרדי. ברחוב בבני ברק לא מאמינים לזה, בלשון המעטה.
"אין סיכוי שאני אלך", מבהיר אהרון, בן 21. "כמו שלא אלך לגור בעיר מעורבת. אני לא הולך למקומות שיסכנו את היהדות שלי. אנחנו מכירים את זה, יודעים מה קורה למי שהולך לשם. מתקלקלים. יורדים ברמה".
להשקפתו, אין תרחיש מציאות בו יוכל להתגייס ולשמור על אמונתו כפי שהיא. "האפשרות היחידה היא שלמעלה יהיו חרדים, בדרגים הגבוהים, והם ישנו דברים", הוא מרחיב. "אם זה יגרור עונש, אז שיגרור. הייתי מוכן גם לשבת בכלא צבאי. למות ולא להתגייס? זאת שאלת רב, אבל ההורים חינכו אותי לא להתגייס. מבין האנשים שאני מכיר אין אף אחד שיבוא, אולי בשוליים".
נהוראי, בן 16, מרגיש שהשאלה עוד רחוקה ממנו. "אני חושב שחלק יבואו וחלק לא", הוא צופה. "בישיבה שלנו, ובכל עולם הישיבות, חלק לוקחים את הגיוס לצה"ל כטוב וחלק כרע. אצלנו בישיבה בודדים הולכים לצבא. מתוך 40 אולי חמישה. לי אין בעיה עם זה, כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה עם החיים שלו. יש לי עוד שנתיים, עוד לא יודע אם אלך. אם כבר אז צנחנים, הכי כיף". לעומתו, ד', בן 17, עדיין לא קיבל צו ראשון, אך כבר מבהיר: "אני אעשה מה שהרבנים שלי אומרים - והם אומרים לא להתגייס".
המהלך שעליו הכריז הרמטכ"ל מגיע ברקע מצוקת כוח האדם שהביאה המלחמה המתמשכת. לפי צה"ל, חסרים כעשרת אלפים חיילים מתוכם כ- 7,000 לוחמים. כדי לפתור את הפער, זמיר הורה לאגף כוח האדם להביא בפניו "באופן מידי" תכנית לגיוס חרדים נוספים, לצד התארגנות והגברת יכולות הקליטה בצה"ל, וגיבוש סנקציות נגד מי שיבחר להיות עריק.
למרות זאת, ניסיונות קודמים הראו שהמשימה לא תהיה פשוטה. בצה"ל עדכנו לאחרונה כי מתוך עשרת אלפים צווים ראשונים שנשלחו לצעירים חרדים רק 205 התגייסו, ועוד כ- 900 החלו בהליך המיון. כדי להצליח לשנות את המצב, זמיר יזדקק להצליח למצוא שותפים אמיתיים לדרך, גם בפוליטיקה, מול הניסיונות לסכל את התוכנית.
"אני חושב שהמהלך יעשה משהו הפוך - זה נותן לגיטימציה לכולם להיות קבוצה שלמה ומאוחדת נגדו, לא רק פלג קיצוני. כולם יהפכו לעריקים ביחד. מה שהפלג הירושלמי עכשיו, מיעוט, יהפוך לכולם", אומר דוד, בן 26 ואב לילדים. "בהתחלה המלחמה גרמה לקירוב, עכשיו לריחוק. החרדים הרגישו צורך לתת מעצמם, להביא אוכל לחיילים. עכשיו אנחנו לא מקבלים את הכספים שקיבלנו, ומרגישים שהמדינה נלחמת בחרדים".
המשיך דוד והסביר את השיקולים של מועמדי הגיוס: "עצם המלחמה מעלה לאנשים בראש את השיקול אם לבוא ולהתגייס, אבל כמו שבמקצועות אחרים כמו עיתונאי מבינים שהם עושים משהו חשוב ולא הולכים לנשק, שהתפקיד שלהם זה הערך שלהם, גם אצלנו. אנחנו מבינים שלהתחזק בתפילה זאת דרך התרומה שלנו. אז ניקח עוד שם לתפילה על חייל, עוד שעות לימוד".
"אני מבין לגמרי את הכעס שיש לאנשים. אני לא יכול להסביר לאדם שלא מבין את ערך התורה למה אני לא מתגייס. אני מבין שהם לא יכולים להבין את זה. אני חושב שחסרה הסברה מטעם הציבור החרדי", הוא אומר. "אני רוצה להגיד לרמטכ"ל שאין מה לקדם את זה, אנחנו מכירים בערך התורה והמלחמה, אצלינו לא תקדם שום דבר. אני גם לא מאמין שהמהלך הזה יצא לפועל. אני כועס גם על דרעי, הוא תומך בהקרבה של חלקנו ובוגד בתפקידו".
ברוך ברזל, בן 46, פחות חד-משמעי. "מה שראיתי הוא שרוב האוכלוסייה שהייתה דרוכה ומורעלת על הצבא זה דווקא אלה עם הכיפות". המשיך והשווה לתקופת דוד המלך: "בזמן דוד המלך כולם היו שומרי מצוות, חלק לחמו, וחלק למדו תורה. אי-אפשר גם לקחת חצי מלומדי התורה וגם את כל החילונים. מבחינתי מי שלא לומד בישיבה - שיעוף לצבא. הבעיה שאלה גם בעייתיים וייכנסו לכלא צבאי כל שני וחמישי".