ביום הזיכרון תעמוד איילה שקורי מול שני קברים בבית העלמין - של בתה מור, שנרצחה ב-7 באוקטובר בתחנת המשטרה בשדרות, ושל בעלה רוני, שנרצח בפיגוע 11 חודשים לאחר מכן. השכול הכה באיילה פעמיים. "אני מדברת איתם, מרגישה שהם פה איתי. כל יום הוא בשבילי יום זיכרון", סיפרה אמש (ראשון) על השכול במתחם אוהלי זיכרון בעיר שדרות. הערב תתארח במתחם בעיר לוד כחלק ממפגש "נשים מדברות שכול".
"כל שנייה מבחינתי זה יום הזיכרון, טלטלות, שנה וחצי שהשתנו לי החיים מקצה לקצה. אני בעולם אחר, בעולם לא נורמלי", אומרת איילה. "הכל הפוך. אני מנסה לחיות לצד הכאב. הם נותנים לי כוח מלמעלה להמשיך לחיות. הייתי עם שתי בנות ובעל, נשארתי עם בתי הבכורה. אנחנו מנסות להתמודד עם השכול הכפול. אני מנסה לחיות לצד הכאב שלא מפסיק, זה קשוח. אני אישה מאמינה, ושהם עדיין שומרים עליי מלמעלה. אני מדברת אליהם, הם תמיד איתי".
כמה חודשים לפני שמור נפלה בקרב גבורה, היא כבר הייתה בהכנות לחתונה. הצעת הנישואים התקיימה, ומור ומשפחתה החלו לתכנן את השמחה. ואז הגיע ה-7 באוקטובר. מור, שוטרת בתחנת שדרות, הייתה ביומן כשמחבלים פרצו לתחנה. מור וחבריה ניהלו קרב גבורה - הם עלו על גג התחנה והחלו לירות לעבר המחבלים שניסו לרצוח אותם. מור נלחמה, והיא וחבריה חיסלו מחבלים רבים על הגג. כשאיש ביטחון שהיה איתם על הגג נפצע, מור טיפלה בו. היא שמה על גופו חוסם עורקים והצילה את חייו, עד שכדור של מחבל חמאס פגע בה.
רגע לפני שנפגעה, מור צלצלה לאימה תחת אש כבדה, נפרדה ממנה והזהירה אותה שלא לצאת מהבית כי יש מחבלים בעיר: "אם יקרה לי משהו, אז תדעי אימא, אני אוהבת אותך ואת אבא, תשמרו על אחותי", מתארת איילה את השיחה האחרונה.
"מור הייתה ילדה עם שמחת חיים, ילדה עם נוכחות. לכל מקום שהגיעה הביאה אור. חייכנית, שמחה תמיד, כל הזמן רואה רק את הטוב ולא את הרע. היא אהבה את החיים, זאת מור שלי, ילדה שנהנתה מחייה, 28 שנים של שמחה והנאה. היא הייתה אומרת לנו 'תעופו על החיים, הם קצרים'. ילדה של נתינה ועזרה לזולת".
מאז ה-7 באוקטובר איילה כועסת ולא חוסכת בביקורת. "בגלל טיפשותם של מבוגרים הלכו לנו המון צעירים. מה שקרה זה בלתי נתפס. מקווה שיופקו לקחים. ביום הזה אני הפסדתי במלחמה הזאת".
אחרי האסון, איילה ורוני בעלה, שוטר גם הוא, התפנו משדרות. אחרי כמה חודשים הם כבר דיברו על חזרה לעירם, ואז השכול שוב פגש את איילה. ממש לפני אזכרת 11 החודשים של בתה, היא קיבלה את הבשורה הנוראית מכל: בעלה רוני, שוטר בתחנת חברון, נרצח בפיגוע. איילה מתקשה להאמין: "אני לא מאמינה, לא מעכלת, אין מצב שעשו לי את זה. באותו רגע לא הבנתי, פשוט מבולבלת. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שבעלי נרצח. היו לנו תוכניות לחזור ביחד לשדרות, אחרי החגים רצינו לחזור לעיר ולהתמודד עם הכאב על אובדן מור, ועכשיו חזרתי לשדרות לבד, בלי בעל. בעלי רוני הוא הדוגמה ל'דרך ארץ קדמה לתורה'. זה רוני, צנוע, אוהב אדם, תמיד עושה רק טוב".
"הם הגיבורים שלי ותמיד הם איתי, שומרים עליי".