נתניהו, כמו תמיד, ממסגר טוב מכולם את המציאות. בדרך כלל המסגרת שלו מקיפה בליל של שקרים ומניפולציות. ולפעמים, ממש לעיתים נדירות, האמת בוקעת גם ממנו, חזקה ממנו. בניגוד לחוזי המדינה ומקימיה נתניהו, אגב הגנתו האבהית על בנו יאיר, הגדיר דרכו את הציונות מחדש "בני יאיר, ציוני אמיתי שדואג לעתיד המדינה". וואלה! וואלה? השורה התחתונה - הציונות האמיתית על פי נתניהו יצאה לגלות.
הציונות, במקורה, היא תנועה לאומית שנולדה מחוץ לארצה. תנועות לאומיות בנות התקופה היו ילידות המקום, הזמן, השפה והתרבות שלהן בסביבתן. הציונות הייתה שונה מהן בתכלית. הריון מחוץ לרחם; מפוזרת ומבוזרת, לא במקומה, מורכבת מתרבויות רבות ומדוברת בשפות רבות לא פחות.
כדי לגשר על פני את כל ההבדלים האלה בין הציונים וגווניהם, ארץ ישראל הועדפה כיעד הלאומי המרכזי והעברית כשפה הלאומית הרשמית. הגולה, עברה וזיכרונותיה, נשללו במסגרת "שלילת הגולה". וכל השפות היהודיות האחרות - ערבית, יידיש, לאדינו - הושכחו במאמץ לאומי רב עד שנמחקו גם הן.
הזהות היהודו-ישראלית נבנתה כולה על רעיון שלילת הגולה. מי שעזב את הפרוייקט הציוני זכה לתוויות גנאי כמו "יורד" ו"נפולת של נמושות" או לפזמון עצוב על ציפי פרימו מחולון ש"נסעה לקליפורניה... מטלטלת מזוודה, היא הייתה רק בת עשרים וכבר בלויה".
בינתיים הציונות שינתה פניה. אין שום משמעות להיות האדם ציוני בישראל. תקראו לזה איך שאתם רוצים: לא ציוני, אנטי ציוני, פוסט ציוני, קוקוריקו ציוני. זה לא משנה כלום. הציונות פשוט נגמרה ואיננה עוד. תפקידה תם ונשלם. צודקים שני דורות הנתניהו'ז - האבא המגדיר והבן המיישם - להיות ציוני אפשר רק מחוץ לציון. פה, בישראל הריבונית, זאת הגדרה ריקה. כי הציונות הייתה פיגום הכרחי כדי להעביר את העם היהודי ממבנה משטרי של גולה ותפוצה למבנה משטרי של ריבונות ריכוזית וטריטוריאלית.
בה' באייר תש"ח המבנה החדש הושלם, נחנך והוכרז. מרגע העצמאות ואילך אין יותר צורך בפיגום. אפשר להסיר אותו. עם השקתו של המבנה החדש יצאה לדרך הישראליות על שני חלקיה, היהודי והפלסטיני. הפרויקט הוא אמנם הצלחה עצומה לחלק מעם היהודי, וטרגדיה איומה לכל העם הפלסטיני ובכל זאת זהו הצמד המרכיב מאז וביחד את הישראליות.
לכל ישראלי - וחובה לשים לב; ישראלי, לאו דווקא יהודי! - יש שלוש הגדרות זהות: שם המשפחה הכולל את כולם - אנחנו בני אדם, חלק מהמשפחה האוניברסלית הגדולה. השם האמצעי שלנו הוא ישראלי, כך כתוב בתעודת הזהות ועם זה אנחנו נוסעים לחו"ל. ולכל אחד יש גם שם פרטי של הזהות הקהילתית.
לא צריך את המגדיר הרביעי - הציוני, החלול והמת מזמן. הוא לא מוסיף שום דבר ששלוש ההגדרות דלעיל לא מכסות. לא פלא איפוא שהציונות בישראל משמשת אך ורק לצרכי גזענות פנימיים. עוד מכשיר להדרה ואפליה כנגדם של חרדים, ערבים או מהגרים זרים. מה לא מספיק בהבנה שכולנו אזרחים, כולנו ישראלים, כולנו שווים. וכל המוסיף גורע?
בתפוצות שלא חדלו להתקיים עם הקמתה של ישראל, אתה יכול להיות אזרח כללי האדיש לקיומה של ישראל. את יכולה להיות מתנגדת לקיומה או מדיניותה ואתם יכולים לאהוב אותה ולתמוך בה. אלה האחרונים הם הם הציונים של ימינו. יאיר נתניהו הוא ראש אגודות חובבי ציון שבתפוצות. ממשיך דרכם האינטלקטואלי והמרשים של משה לייב לילינבלום ויהודה לייב פינסקר.
נושא על כתפיו את יסורי הדור והגולה, מחוייב לעשות כמיטבו כדי שישראלים אחרים ימותו במקומו, על מזבח מילותיו והנאותיו. בדיחה תפלה בת יותר ממאה הגדירה היטב מיהו ציוני: "ציוני הוא יהודי, המבקש מימון מיהודי שני, בשביל להעלות לארץ־ישראל יהודי שלישי".
ובהטיה לימינו: ציוני הוא חדל אישים מאובטח, היושב בתוך סיר הבשר בגולת מיאמי הרחוקה, מסית, מדיח, מפלג ומסכסך, כדי שרבים אחרים ימותו למען עושרה ורווחתה של משפחתו שלו. וכעדות אביו - ציוני טוב. אבל מי בעצם מאמין לעדויות נתניהו? אפילו לא הוא עצמו.