ב-9 במאי 2017, פיטר דונלד טראמפ את ראש ה- FBI, ג'יימס קומי. האירוע הדרמטי, שהסעיר את הפוליטיקה והציבור האמריקני, נעשה בדרך משפילה - טראמפ שלח לו את מכתב הפיטורים באמצעות מאבטחו, ומכיוון שלא היה מי שיקבל אותו, הוא הושאר בלשכתו הריקה.
ההחלטה לפטר את קומי הבשילה ככל הנראה ממש אחרי טקס ההשבעה החגיגי. בספר שכתב ראש לשכת החקירות הפדרלית המפוטר הוא תיאר פגישה בינו לבין טראמפ בארוחת ערב בבית הלבן, בה אמר לו הנשיא, לדבריו, "אני צריך נאמנות. אני מצפה לנאמנות". ואז השתררה שתיקה מעיקה. כשטראמפ חזר על נושא הנאמנות מאוחר יותר, אמר לו קומי שהוא יכול להבטיח לו רק "כנות", מה שהוציא את הגי'נג'י מדעתו.
העניינים החלו להתדרדר כשקומי החל לבדוק את מעורבותה של רוסיה בבחירות 2016 ואת הקשרים שיצר טראמפ עם הרוסים. בדרכו הישירה והבלתי אמצעית, החל הנשיא להביע ביקורת נגד תפקודו. השיא הגיע כשקומי סירב להצהיר בפומבי שהנשיא אינו נמצא תחת חקירה אישית, ואז הוא מצא את עצמו בחוץ. "כשהייתי ב - FBI", אמר קומי אחרי פיטוריו המבישים, "הוא חזר ואמר לי שעשיתי עבודה מעולה, ושהוא מקווה שאשאר, ואז הממשל החליט להשמיץ אותי ואת הבולשת הפדרלית באמצעות שקרים".
אם הסיטואציה הזאת נשמעת לכם מוכרת מאוד, זה לא במקרה. תחושת הדז'ה וו במקומה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל מערכה שמטרתה הסופית לסיים את כהונתו של ראש השב"כ רונן בר. בדומה לטראמפ, גם נתניהו מתמודד עם ראש ארגון ביטחוני שמוביל חקירה רגישה, העלולה לסבך אותו ואת מקורביו בגלל קשרים עם "מדינה מורכבת", שאיננה אויב מוצהר, רק שבמקרה שלנו מדובר בקטארים ובשתי פרשיות, הדלפת המסמך המסווג ל"בילד" ו"קטארגייט". גם האסטרטגיה שבחרו שני המנהיגים דומה - יצירת נרטיב של "חוסר אמון" כהצדקה לסילוק ראש הארגון, כשהמטרה האמיתית היא הפסקה או השפעה על חקירה רגישה שמאיימת על המנהיג הפוליטי.
בחודשיים האחרונים מנסה נתניהו לבצע "סיכול ממוקד" ברונן בר. בסדרת צעדים מחושבים הצליח ראש הממשלה ליצור מצב בלתי אפשרי עבור ראש השירות, שהוביל בסופו של דבר לקרע בלתי ניתן לאיחוי בין השניים. אלא שלא מדובר בעימות רגיל בין דרגים בכירים מאוד, אלא במהלך אסטרטגי שנועד להוכיח לבית המשפט שהשניים אינם יכולים לעבוד יחד.
התזמון לא מקרי. הוא מתרחש על רקע חקירת פרשת "קאטרגייט", בה מעורבת עד צוואר לשכתו של נתניהו. ראש הממשלה, החושש מהיקף החקירה והשלכותיה עליו ועל ממשלתו, מבקש להרחיק מעמדות מפתח ביטחוניות כל גורם "עוין", שעלול לחקור אותה לעומק. בר, שנתפס כמי שמחויב לביטחון המדינה ולחקר האמת, יותר מאשר לנאמנות פוליטית, הפך ליעד מובהק ולאויב מר.
כמו במקרה האמריקני, גם כאן, ניסיון לסלק ראש ארגון ביטחוני על ידי מי שנחקר על ידו, היא נקודה קריטית בדמוקרטיה. ההשלכות של פיטורי ג'יימס קומי הובילו למינוי החוקר המיוחד, רוברט מולר. אצלנו יש טוויסט אחר. היום ידרש לעניין בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, ויצטרך להכריע האם נתניהו יכול לפטר את בר, שעומד בראש החקירה נגדו.
הדרך שבה בחר נתניהו לפעול מזכירה באופן מדהים את אסטרטגיית טראמפ כלפי קומי. במקום הדחה ישירה שהייתה מעוררת ביקורת ציבורית חריפה, ננקטה גישה של שחיקה הדרגתית: התערבות בהחלטות מבצעיות, עקיפת מנגנוני העבודה המקובלים בין ראש הממשלה וראש הארגון, הדלפות מגמתיות לתקשורת והשמעת ביקורת פומבית על תפקודו.
בדומה לנשיא ארה"ב, שהאשים את קומי בחוסר יכולת להוביל את ה-FBI, גם נתניהו בנה בהדרגה נרטיב של "חוסר תפקוד" ו"חוסר אמון", כדי להסיט את תשומת הלב מהחקירה. "אי-האמון שלי בראש השב"כ החל כבר ב-7 באוקטובר", סיכם נתניהו את שורשי חוסר האמון שלו בבר, "כשלא העיר אותי ואחרים. התחושה הזו רק התחזקה, עד שהוצאתי אותו מצוות המשא ומתן לשחרור החטופים - זמן רב לפני ההחלטה לפתוח בחקירה בפרשת קטאר".
אחרי שנדב ארגמן איים שיחשוף מידע על נתניהו, אם זה יפגע בדמוקרטיה, הסלים ראש הממשלה את הטון: "הערב נחצה עוד קו אדום מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. מעולם, בכל תולדות ישראל ובכל תולדות הדמוקרטיות, לא ביצע ראש הארגון החשאי לשעבר סחיטה באיומים בשידור חי נגד ראש ממשלה מכהן. פשע זה מצטרף למסע שלם של סחיטה באיומים באמצעות תדרוכי תקשורת בימים האחרונים, שמנהל ראש השב"כ הנוכחי רונן בר". אבל לא רק נתניהו תקף את בר. שר המשפטים, יריב לוין, קרא שלא לשתף איתו פעולה, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' צייץ: "מי שעמד בראש ארגון המודיעין שאמור היה לספק את ההתרעה שתמנע את האסון הזה, נאחז בכיסא ביהירות ובזלזול ועורך סיכול ממוקד למושג האחריות האישית", השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כמעט הלך איתו מכות בישיבת הקבינט וח"כים זוטרים מרשים לעצמם להשתלח בו, כאילו היה ילד הכאפות של השכונה.
כך נוצרה מציאות שבה במקביל למלחמה בטרור ובאיומים הביטחוניים, ראש השב"כ נאלץ להדוף גורמים פוליטיים מימין ששמים לו רגליים. הוא הפך להיות האשם העיקרי בטבח 7 באוקטובר, זה שהכשיל את המו"מ לשחרור החטופים, בשר מבשרם של המפגינים בקפלן, צורר הימנים, אדם לא אמין ומי שאינו כשיר לעמוד בראש השירות.
כל זה כדי ליצור מצב של עימות מתמשך, איבה מבעבעת, או בסלנג, גועל הדדי, ושמגיע לכדי כך שאי אפשר לנשום איתו את אותו האוויר בחדר. אבל אחרי פרסום הצהרתו החריגה של בר, שבה טען כי הדחתו מהשירות, יצאה לדרך בעקבות סירובו להפעיל סמכויות של השב"כ נגד אזרחים, אי הסכמתו לתת חוות דעת שנועדה לשבש את מהלך עדותו במשפטו הפלילי, ומעל לכל זה הציטוט ש"ראש השב"כ הוא לא נאמן אישי", נפתחו עליו שערי הגיהנום או ליתר דיוק, פורסם, חלק א' בשיחה המבישה בין נצ"מ אבישי מועלם שהודח מהמשטרה, לראש החטיבה היהודית בשב"כ, שהוקלטה בסתר, בה עלב במתנחלים וקרא לעצור אותם בלי ראיות.
נתניהו ניצל מיד את המומנטום והעלבון של מחנה הימין. היישר מבטנה של מטוס "כנף ציון", בדרך מבודפשט לניו יורק, הוא זעק: "רונן בר וגלי בהרב מיארה, שלהם יש קשר ארוך שנים, תפרו תיק נגד קצין המשטרה מועלם, וכעת פועלים יחד כדי למנוע את פיטורי בר. החקירות הפוליטיות חייבות להיפסק מיד. רונן, שכשל כישלון נורא בשבעה באוקטובר ואיבד מאז את אמונה של הממשלה כולה, חייב להפסיק להתבצר בתפקידו ולפנות את מקומו מיד".
לא בכדי האינטסיביות והטונים עלו ככל שמועד המשפט התקרב. נתניהו הבין שלבג"צ יהיה קשה לאשר את פיטורי ראש השב"כ, כשהארגון מנהל חקירה הנוגעת לרה"מ וצוותו הקרוב. לכן בחר נתניהו להשתמש בנשק יום הדין. בתגובת המדינה לבית המשפט נכתב: "בנסיבות שנוצרו ונוכח משבר האמון בין הממשלה לראש השב"כ, אין שום אפשרות להמשך עבודה יעילה למען ביטחון המדינה, עם גוף ביטחוני שבראשו עומד אדם שלא נהנה מאמון הגוף הממונה עליו".
במהלך מתוחכם כדרכו, טמן רה"מ בתודעת השופטים את הטענה של "אי יכולת לעבוד ביחד", כדי ליצור מראית עין של החלטה מנהלית סבירה, המבוססת על שיקולי תפקוד, מתובלות בביטחון המדינה, ולא על רצון להשפיע על חקירת הפרשה. השאלה היא, האם הם ידעו לזהות את התרגיל הזה, או שבר יסיים את דרכו כמו ג'יימס קומי, כראש שירות מפוטר, שגולגל בזפת ונוצות.