"לכאורה" מתקיים כאן עימות טיטאני בין ימין ושמאל. לכאורה. גם שניצל דינוזאורים הוא ל"כאורה" יצור, וטופו הוא "לכאורה" מעדן. ובני גנץ הוא "לכאורה" גם מנהיג וגם חלופה. באותה רמה של רמיה עצמית השמאל כאילו שמאל והימין ימין. אף שמדובר כאן בשתי קבוצות שכבר מזמן התנתקו מכוח המשיכה האידאולוגי שלהן. השמאל שכח מה זה להיות להיות שמאל והימין שכח מה זה להיות. ואנחנו פה כדי להזכיר.
שמאל, ברמה המאוד עקרונית, זאת מערכת פוליטית, חברתית ואידאולוגית המחויבת לחילון המרחב הציבורי, לשוויון מלא של כל האזרחים והגינות בחלוקת המשאבים הציבורים. ימין זה כל מה שלהיפך.
או להיפך. ימין זה מרחב אידאולוגי שעיקרו שמרני ולא מתקדם, המחויב למרכזיותו של הקולקטיב הלאומי, מפלרטט עם הרכיב הדתי בזהותו ומעדיף פריווילגיות של השבט על פני השוויון של כל אזרחים.
חכם משפחתי האהוב עלי במיוחד כתב פעם: "הימין מתאפיין במיליטריזם; ניציות; תפיסה רומנטית וחיובית של מצבי מלחמה; ואמונה לפיה אלימות היא לעיתים קרובות אמצעי לגיטימי להשגת מטרות פוליטיות או מדיניות. השמאל, לעומתו, מתאפיין בהעדפת האזרחי על פני הצבאי; יוניות; רדיפת שלום; ופציפיזם". אולי פעם זה היה נכון, אולי בדנמרק או בבהוטן. אבל כשמי שמתיימר להנהיג את ה"דמוקרטים" אומר בראש חוצות: "השמאל הישראלי החדש. זה שמאל פטריוטי, שמאל לוחמני, שמאל תקיף" ומוסיף: "קודם כל לסגור להם את כל השאלטרים לעזה. אני חושב שבמערכה הזו אסור לאפשר מאמץ הומניטרי. צריך להגיד להם: תשמעו, עד שאלה לא משוחררים, מצידנו תרעבו למוות. זה לגיטימי לחלוטין". עם "מזהה תהליכים" שכזה מי צריך הוגים כמו אלמוג כהן? חמישים גוונים של ימין כבר אמרנו?
נכון לעכשיו כולם רוצים להילחם אבל לא ברור על מה ולמען מה. מאות עזתים הרוגים הם רצח ממשלתי המוני הזוכה כאן להתעלמות כמעט מוחלטת. חמלה היא חולשה ועזה היא לא יותר מקוץ - די גדול - בתחת. כלום פלא שאבי "קונספציית הקוץ" רשם השבוע מפלגה, ומצפה לתמיכתם של המונים שחלקם נחשבים אנשי שלום?
לעת הזו, מדינה שיש בה שמאל מהותי, הייתה כבר צריכה להיות משותקת לחלוטין. והצבא היה מנוע מלבצע, כעבד נרצע, את זממו ועוולותיו של הדרג המדיני. אבל כשזה השמאל ברור למה הסרבנות המוסרית איננה חלופה של ממש. וחילון המרחב הציבורי הוא בדיחה דביקה כמו סופגנייה של חב"ד.
בינתיים ההבדל העיקרי בין ימין ומשאל הוא שהימין רוצה להשמיד את כל מה שעדיין מתפקד בישראל כדמוקרטיה תבונית והשמאל רוצה לשמר בדיוק את כל מה שצריך לפרק ולשנות.
ובאמצע? אני מכיר היטב את תורת המרכז הקיצוני של יאיר לפיד. אני גם מאד מעריך אותו כאדם פוליטי ראוי. ובכל זאת, חשוב לומר לו כאן את שנאמר ביננו הרבה פעמים בארבע עיניים. אין לישראל את מרחב הפינוק לרעיון של מרכז. ישראל צריכה הכרעות של או או, לא פשרות של גם וגם. המרכז בישראל הפך להיות מגרש החניה לאנשים שאין להם דעות. וככל שמגרש החניה הזה גדל, וחסרי הדעות מתרבים באופן אקספוננציאלי, גדל גם מרחב המחיה של הטורפים הקיצוניים. רק עם מרכזניקים הבורחים מהכרעה, המבקשים קצת שקט בורגני בין שתיים לארבע, יכולים היצורים האפלים הכאלה להיות מוכרים כממשלת ישראל.
כמו תמיד זמנים אפלים מחייבים בהירות. ומדיניות קיצונית תובעת יוזמות נועזות. כל אחת מהחלופות הפוליטיות שתעביר את ממשלת הזדון מן הארץ - חייבת לכלול את הרכיבים הבאים:
בתחום המלחמה: סוף מידי למלחמה. החזרה של כל החטופים והחללים. ותהיה התמורה אשר תהיה, משא ומתן מדיני עם פלסטין אחת בכל השטחים הכבושים, הרחבת הסכמי אברהם כך שיכללו גם את סעודיה בחוץ וגם את פלסטין בפנים.
בתחום האזרחי: די לבורות. הבורות שדוגמני הבית שלה - קרעי, אליהו, וסמוטריץ' הם עוד הטובים שבהם - היא סרטן בנפש האיכותית. מערכת החינוך חייבת להיות יעד לכיבוש. ותכניות המאבק חייבות לכלול את חזרתם האינטנסיבית של לימודי האזרחות. כדי שהדמוקרטיה לא תיפול עוד שנית. חובה להתנות כל הטבה מדינתית ברכישת השכלת יסוד. אין מימון בכספי המיסים למי שלא לומד מקצועות שיהוו בסיס לחברה יצרנית. מי שלא רוצה אנגלית, מתמטיקה, אזרחות ומדעי הרוח לילדיו - שיממן להם את החינוך בעצמו. אף לא אגורה אחת מתקציב שכולו פרי עמלם של אחרים. אם התורה מגינה עליהם שגם תממן אותם.
בתחום הממשל: ביטול האוטונומיות. השלטון חייב לחזור ולמשול. בלי פטורים מעוותים ובלי אוטונומיות משטריות. לרבנות הראשית אין דין משל עצמה, מועצות דתיות הן לא מדינה בתוך מדינה, מירון הוא לא שלוחה של מאה שערים. כל ילד שמגיע לגיל 18 יעמוד בפני החלטה פשוטה - ירצה להתגייס יפתח בפניו מסלול שירות חיוני (צבאי, אזרחי או קהילתי) ויזכה לשורת הטבות עם שחרורו. ומי שלא רוצה יכול לפנות לשוק העבודה. אין ולא יהיה מימון למי שלא בוחר באחת החלופות האלה. בטלנים וטפילים יהיו אחראים על אורח חייהם באופן פרטי. בלי פטורים ובלי הטבות.
בתחום הכלכלי: ירוסן הקפיטליזם תאב הבצע. תשוקם מערכת הרווחה ותתחדש לכלל סוציאל דמוקרטית. טובה יותר מזו שאבירי ההפרטה ניסו לחסל.
ובחיים עצמם? שווה לצאת למאבק אזרחי של ממש למען חוקה. כי בלי כללי משחק, בלי הגינות בסיסית, בלי ערכי יסוד מחייבים ושוויון אזרחי לכל, עוד יבואו ימים בהם נתגעגע אל הרוע המפואר של ימינו. ואז תבוא מלחמת האזרחים ואז תגיע החוקה. לא חבל על הזמן והקורבנות?