החשד החמור לאונס שנחקר כעת, במסגרתו נעצר מאמן כושר מתל אביב ומעצרו הוארך עד מחר (שלישי), מעורר סערה ציבורית רחבה - ומזכיר לרבות ורבים את השאלה הקשה: מה עושים ביום שאחרי תקיפה מינית? בעוד שהכותרות עוסקות בפרטי החקירה, יש מי שנאלצות להתמודד עם מציאות דומה - שקטה, חבויה, וכואבת לא פחות. במקרים כאלה, פנייה מהירה לחדר האקוטי עלולה להיות ההבדל בין טיפול בזמן לבין נזק מתמשך - פיזי או נפשי. שוחחנו עם ד"ר נטע מלר, מנהלת החדר האקוטי בקפלן, עם התשובות שכל אחת ואחד חייבים להכיר.
המקום הראשון שצריך להגיע אליו - גם בלי תלונה
חדרים אקוטיים לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית פועלים כיום ב־11 בתי חולים ברחבי הארץ, ונותנים מענה מקיף - רפואי, רגשי ופורנזי - בימים הראשונים שלאחר הפגיעה. אחד המרכזים הבולטים הוא מרכז לוטוס - החדר האקוטי של המרכז הרפואי קפלן, בו פועלת ד"ר נטע מלר, מומחית ברפואת נשים ומנהלת המרכז.
"כשהמטופלת מגיעה למרכז, הצוות מתמקד בשלושה דברים עיקריים: מניעת היריון לא רצוי, מניעת הדבקה במחלות מין ואיסוף ממצאים פורנזיים," אומרת ד"ר מלר. "לכל אחת חשיבות אחרת - והכול נעשה בהתאם לרצונה של המטופלת בלבד".
לפני ההגעה לבדיקה, חשוב לא להתקלח ולא להחליף בגדים. ניתן להביא את הבגדים שנלבשו בשקית, מאחר ולעיתים הם נבדקים גם הם כחלק מהליך איסוף הראיות. "מבחינת הראיות, ההמלצה היא להגיע כמה שיותר מהר - עד 72 שעות מהאירוע," מסבירה ד"ר מלר. "אבל גם אם עברו יותר ימים - עדיין שווה להגיע. יש בדיקות מסוימות שניתן לבצע גם מאוחר יותר". ככלל, החדר האקוטי נותן מענה רפואי ונפשי עד כשבוע מהאירוע. אם עבר זמן רב יותר, יפנו את המטופלת לגורמים מקצועיים אחרים שיוכלו להמשיך את הליווי - רפואית, נפשית או משפטית, לפי הצורך.
בניגוד למה שרבים חושבים, אין חובה להגיש תלונה במשטרה כדי להיבדק או לשמור את הראיות. החדר האקוטי פועל כמעין "תעודת ביטוח" - נאספות דגימות פורנזיות, אך המשטרה לא יכולה להשתמש בהן בלי אישור מפורש של הנפגעת. "הממצאים נשמרים ל־20 שנה," מדגישה ד"ר מלר. "היא יכולה להחליט בעוד עשור מה לעשות עם זה. ההליך כולו נבנה כדי לאפשר לה בחירה - ולא להפעיל עליה לחץ".
הצוות כולל רופאה, אחות ועובדת סוציאלית, כולן עם הכשרה ייעודית בטיפול בנפגעות תקיפה מינית. המטופלת לא מחויבת לעבור את כל הבדיקות - היא יכולה לבחור רק מה שנחוץ לה: תרופה למניעת היריון, בדיקה למחלות מין, תיעוד חבלות, או כל דבר אחר - הכול בהסכמתה בלבד.
"החדר האקוטי הוא לא בית משפט", מדגישה ד"ר מלר. "אנחנו לא כאן כדי להכריע אם היה או לא היה. אנחנו רק מסבירות לה, לפי מה שסיפרה, מה אפשר לבדוק - ומה מצאנו".
החדרים האקוטיים נועדו לכל מי שנפגעו - נשים, גברים, ילדים וקטינים. "הגיל הכי צעיר שפגשנו כאן היה שנתיים," אומרת ד"ר מלר. "לצוות שלנו יש את הכלים ואת הרגישות להתמודד גם עם המקרים הקשים והעדינים ביותר".
כדי לקצר זמני המתנה, מומלץ להיכנס לאתר משרד הבריאות ולמצוא את החדר הקרוב ביותר - כולל מספר טלפון. לעיתים נדרש צוות כונן, ותיאום מראש יכול לחסוך שעות של המתנה מורטת עצבים. בנוסף, אפשר ורצוי להיעזר במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית - הנציגות שלהן יכולות להתלוות לנפגעת לאורך כל הדרך, כולל במהלך הבדיקה עצמה. "אנחנו לא שופטות. אנחנו כאן רק כדי להעניק סיוע," מסכמת ד"ר מלר. "לפעמים הכול מתחיל רק מהגעה למקום, קבלת הסבר - ומשם כבר אפשר להחליט בנחת".