עשרות חברים ובני משפחה הגיעו לפני שעה קלה אל בית העלמין בקיבוץ אורים ללוות את תכלת פישביין, שנרצחה ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי, בדרכה האחרונה. תחילה, תכלת נקברה בגעש, לשם פונתה משפחתה, והיום הוחזרה לקבורה בקיבוץ אורים בו היא גדלה.
מאיה, אחותה של תכלת, ספדה: "היום זאת סגירת מעגל שתכלת חוזרת הביתה לקיבוץ שהיא גדלה בו והתחנכה וכל כך אהבה אותו. עצוב לי וכואב לי נורא זאת אחותי הקטנה שנרצחה בגיל 18. היא רצתה להיות קרובה מאוד לסבתא שלה בבארי, היא עבדה שם בגן עם דנה בכר ז"ל , מאוד אהבה לעבוד עם ילדים. תכלת הייתה גרה בשכונת הצעירים, דיברתי איתה בבוקר והיא אמרה שלא הספיקה לסגור את חלון הממד והיא שלחה וכתבה שהיא אוהבת אותי ואני אמרתי לה שיהיה טוב ויגיעו חיילים. אנחנו לא יודעים אם הוציאו אותה מהחדר. ראינו את הפלאפון לפי המיקום שהוא בעזה. תכלת הייתה ילדה קיבוצניקית קלאסית פקאלים והיא אהבה את הים מאוד, בגלל זה נקברה קודם בגעש, היום היא חוזרת לקבורה בבית".
גלדיס אימה ספדה: "היום אנחנו מחזירים אותך הביתה. בבארי נרקמה אהבה הגדולה בינך לבין דור בן זוגך. בהלוויה בגעש הגוף שלי היה שם פיזית אבל הלב שלי לא היה שם עם ריקנות וחוסר אונים היום מתוך בחירה וכוונה מלאה הבאנו אותך לקבורה בבית שלך אורים. כאן גדלת כאן התחנכת והפכת להיות מי שאת. את היית כל כך הרבה חצאים של כל כך הרבה חברות וחברים. הקמנו פינת הנצחה לזכרך והמבנה שבו עבדת בגלידריה שנכנסתי ראיתי את דמותך מתבוננת. את השארת חותם בכל מקום שבו היית, ובכל אדם שבו פגשת. את ממשיכה להיות מדריכה שגם את לא כאן פיזית גופך טמון גם באדמת אורים שכל כך אהבת. אני אמא שלך לנצח נצחים".
תכלת נולדה באשדוד לאיתן וגלדיס, בת בארי, אחות קטנה לליאל. כשהייתה בת 3, חזרה המשפחה לקיבוץ. בפברואר, כחודש לאחר שהגיעו, יצאו גלדיס ותכלת מבית הילדים עופרים ונפגעו מרסיס קסאם. מאז הפגיעה, לתכלת נשאר רסיס ברגל. באוגוסט 2008 עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ אורים. יחד עם ילדי הקיבוץ עלתה לכיתה א' בבית הספר "ניצני אשכול", ואת כיתות ההמשך למדה בנופי הבשור, וכך נוספו לה עוד ועוד חברים. תכלת הייתה ילדה בוגרת לגילה, דעתנית ואסרטיבית, שתמיד חיפשה את הצדק.
כבר בהיותה נערה צעירה הייתה "חצי השני" לחברים וחברות. אוזן קשבת, יועצת, מכילה וחברה טובה. כשעלתה לכיתה י"א ביקשה לעבור לכיתה אחרת בשכבה אצל המחנכת בתיה שהייתה דמות משמעותית עבורה גם בבית הספר וגם בחייה האישיים. היא סיימה את בחינות הבגרות עם ציונים גבוהים במגמת אומנות. תכלת הייתה דומיננטית ונוכחת בחיי החברה, ואמה גלדיס השקיעה זמן רב בהסעות כדי שתכלת לא תפספס שום מפגש חברתי. היא השתתפה בפעולות ובמחנות קיץ, ובכיתה ט' החלה להדריך את הצעירים. בכיתה יא' הצטרפה לגרעין "סרטן" של הנוע"ל, עימם יצאה לרפסודיה. ביום הולדתה ה-18 טסה עם חברותיה לפאפוס, ואפילו הספיקה להגשים את החלום לנסוע לסיני. תכלת חיה את החיים עד תום, אהבה ללכת למסיבות, לפק"לים עם חברותיה בגבעת הכלניות, ולצפות בשקיעות ובכוכבים.
תכלת החלה לעבוד כבמב"חית בבית התינוקות עם דנה בכר ז"ל. מעט אחריה הגיע לקיבוץ דור רידר, בן קיבוץ סעד שעבד בתור חונך לנער בעל צרכים מיוחדים, ובין דור לתכלת ניצתה האהבה והם הפכו לזוג. בערב שמחת תורה, תכלת ודור חיבקו את בני משפחתה בברור חיל והבטיחו להיפגש למחרת. בבוקר הם קמו למשמע קולות הנפץ, ותכלת הספיקה לכתוב לאימה שדור שומר עליה, עד שנותק עימם הקשר. במשך 10 ימים לא נודע גורלה, עד שהגיעה הבשורה שתכלת אינה בין החיים, והיא רק בת 18.