הדחת רונן בר בידי האחרון שיש לו זכות מוסרית להדיח מישהו שנושא באחריות למחדל 7 באוקטובר, משרתת מטרה נוספת - הדחת נושא החזרת החטופים מהכותרות. מחיר עסקת חטופים בפעימה אחת, במיידי, כמתחייב, כנראה מדיר שינה מעיני ראש הממשלה.
ניכר שמישהו מכין את דעת הקהל לאפשרות קידומה של עסקה להחזרת חמישה או עשרה מתוך 59 החטופים שלנו, 24 מהם בחיים, שכל יום במנהרות האימה עלול לקרב אותם חלילה אל מותם, ועד אז נגזר עליהם לחיות בייסורי תופת. זו אינה גזירה משמיים. כל החזרה של חטוף היא הצלת נפש, כל חטוף ראוי לכל מחיר שממשלת ההפקרה תשלם עבורו. לצד זאת, מחיר החזרת חלק מהחטופים והמתנה ממושכת במקום פעימה אחת - כמתחייב - עלול לעלות בחיי כל החטופים הנוספים שעודם בחיים.
אי אפשר לתת לארגון טרור רצחני להמשיך להחזיק את 59 החטופים שלנו במנהרות החושך והרעב בעזה, גם לא יום אחד נוסף. צריך להתגבר על יצר תאוות השלטון, ולהחליט שהחטופים והמדינה חשובים יותר מהמשך כהונת ממשלת 7 באוקטובר. בלי החזרת כולם, לעולם לא יהיה ניצחון מוחלט.
מלחמה לא תעזור. היא רק תסכן את החטופים, תסכן לשווא חיי חיילים נוספים ותחזיר אותנו לאותה נקודה. עסקה שבה ישוחררו כעת חמישה חטופים, בתמורה לחודשיים של שקט ולהמון מחוות לנאצים החדשים ששמם המודרני הוא חמאס-איראן, כמוה כהמשך סבל לא-אנושי ואולי גזר דין מוות ל-19 החטופים החיים שיישארו שם, והמשך ייסורים מחרידים ל-35 משפחות שמחכות להחזיר את יקיריהן לקבר ישראל.
כמה מנותק רגשית צריך להיות נתניהו כדי לאפשר זאת, רק כדי למנוע מאורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' להפיל את הממשלה? סמוטריץ' התחייב בקולו: "אם חלילה המלחמה לא תתחדש, לא אפרוש מהממשלה - אפרק אותה". נראה שנתניהו, ששואף אולי להמשיך לכהן כראש הממשלה לתמיד, מובל בידי אנשים קיצוניים שלמעשה מנהלים את חיינו.
כל מה שנתניהו צריך וחייב לעשות הוא להסכים לשתי מילים - "הפסקת המלחמה". הרי ממילא המלחמה הופסקה במסגרת הסכם החטופים שלב א'. הכל מתחיל ונגמר בסמנטיקה פוליטית שמשחקת בחיי משפחות ואנשים שהמדינה הפקירה, באחריות ראש ממשלת 7 באוקטובר וחברי ממשלתו.
ההבדל הוא שלעצירה זמנית של המלחמה סטרוק וסמוטריץ' הסכימו; אבל הפסקת המלחמה לחלוטין היא עבורם קו אדום.
אבל אלו רק מילים. שהרי ברגע שחמאס יפר את ההסכם - והוא יפר - ישראל תשוב למלחמה, וגם תוכל להילחם ללא ידיים קשורות, מתוך הבנה שאין יותר חטופים ברצועת עזה. אלא שעד אז, חייבים ללחוץ על חמאס ולהביא אותו להסכמה להחזרת כולם, מיידית, בפעימה אחת.
אפשר לקדם זאת באמצעות חנק כלכלי. עצירת הסיוע ההומניטרי כשלעצמה אינה מספיקה, ואף משרתת את תעמולת חמאס; יש להוסיף עליה ניתוק מוחלט מרצועת עזה - לא חשמל, מים, דלק, ובמקביל גם הפצצת מחסני הסיוע שכבר נכנס לרצועה ונשמר בידי חמאס. העולם יצעק? אז יצעק. שייקחו הצעקנים אליהם את כל ה"לא מעורבים" העזתים. שיממשו את רחמיהם על עצמם ולא בעצות לנו. אני משוכנע שנקבל גיבוי מהנשיא טראמפ, ומאמין שחמאס ישמור על החטופים שלנו כי הם הנשק האפקטיבי היחיד שנותר לו. זו הדרך לנצח ארגון הטרור ולהחזיר את כל החטופים.
ב-1973 גולדה מאיר הורתה לכתר הרמטית, חרף התנגדות ארה"ב, את הארמיה השלישית המצרית בסיני, ובכך סיימה את מלחמת יום הכיפורים בניצחון מוחלט.
אבל במקרה הנוכחי יש לנו בעיה. יש לנו ראש ממשלה שרוצה להחזיר את החטופים - אבל שום חטוף לא יוכל לחזור אם תנאי החזרתו יובילו להפלת הממשלה שבגללה הוא נחטף.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי-תקשורתי, פאר לוין תקשורת