ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע אמש (ראשון) כי בכוונתו להביא לאישור הממשלה את פיטוריו של ראש שב"כ רונן בר. היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה שיגרה בנושא מכתב בהול, בו אמרה כי על נתניהו לגבש תשתית עובדתית ולהתייעץ איתה לפני שהוא מחליט לפטר את בר. בהרב-מיארה נימקה זאת גם בשל הרגישות של התפקיד ושל מהלך כזה - אך גם בשל ניגוד העניינים בו מצוי נתניהו, בשל חקירת פרשת קטארגייט בשב"כ, בה מעורבים חלק מיועציו.
בפעם האחרונה שהממשלה הנוכחית ניסתה לפטר נושא משרה בכיר, היה זה יו"ר רשות הדואר מישאל וקנין. זה היה בספטמבר 2023, ובעקבות עתירה נגד פיטוריו, בצירוף חוות דעת של היועמ"שית, המהלך נבלם בהצלחה. בפסק הדין בעניין וקנין ניתנו מספר טעמים לפיהם יש לעצור את הפיטורים. בהנחה שהפיטורים יצאו לדרך כפי שמתכנן נתניהו, ותוגש עתירה לבג"ץ בנושא, ישנם מספר תרחישים שעשויים לצאת לפועל בבית המשפט העליון, על סמך עתירות קודמות.
טעמים אפשריים לעצירת הפיטורים
שיקולים זרים: בית המשפט יוכל לבחון אם השיקולים לפיהם החליט ראש הממשלה להדיח את בר הם פוליטיים. כלומר, השופטים יצטרכו לבדוק אם פיטוריו של בר ומינויו של אחר במקומו נעשו משיקולים של נאמנות אישית, וללא סיבה מקצועית הנוגעת לכישוריהם או כשירותם.
חוסר סבירות קיצוני: בית המשפט יוכל לבחון אם החלטת נתניהו נגועה בניגוד עניינים. לצד זאת, יידרשו לשאול האם הממשלה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים להדחתו של בר, ואם ההחלטה התקבלה על סמך תשתית עובדתית מדויקת. בית המשפט ירצה לראות אם מדובר בהחלטה המבוססת על שיקולים מקצועיים, ובמקרה הזה, ביטחוניים.
חובת השימוע: בית המשפט יבדוק האם ניתנה לבר הזדמנות להציג את טענותיו נגד בפיטורים האם הם נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה - או שמדובר בהחלטה שנכתבה מראש.
מה הלאה?
בג"ץ יוכל להוציא צו שיקפיא את פיטורי בר, או לקבוע דיון דחוף בעתירה תוך 24 שעות, או לדחות על הסף את העתירה. ניתן להעריך בזהירות שצו לא יצא, אך שיקבע מועד לדיון בעתירה במהרה.
עם זאת, יש גם לסייג. עתירה שהוגשה לבג"ץ נגד מינוי הרמטכ"ל הקודם, הרצי לוי, בזמן ממשלת המעבר בראשות בנט ולפיד, נדחתה בשל הטעם "שמדובר בנושא המצוי בגרעין שיקול הדעת של הממשלה - הדרך והאופן שבהם יש להתמודד עם סוגיות מתחום יחסי הביטחון, תחום אשר ההתערבות השיפוטית בו הינה מצומצמת ביותר ומרוסנת עד מאוד". לכן, ייתכן שבג"ץ לא ירצה להתערב בנושאי ביטחון, בהם הוא ממעט בדרך כלל להתערב, במיוחד כאשר מדובר במינוי שמסור לסמכותה של הממשלה.