מפרקליטות המדינה נמסר היום (שישי) כי על-פי החלטת פרקליט המדינה עמית איסמן הוגש לבית המשפט המחוזי עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים, להורות על שחרורו המוקדם של הפסיכולוג יובל כרמי. בית המשפט קיבל את בקשת הפרקליטות ועיכב את ביצוע ההחלטה עד למתן פסק הדין בעתירה. כרמי הורשע בתקיפה מינית של שתיים מהמטופלות שלו.
ביום רביעי האחרון קבעה ועדת השחרורים כי כרמי ישוחרר אחרי שריצה שנתיים במאסר, כאשר נגזרו עליו שלוש שנות מאסר ושלושה חודשים. ועדת השחרורים קיבלה את ההחלטה למרות התנגדות הקורבנות ולמרות חוות דעת של הסתדרות הפסיכולוגים וארגונים נוספים אשר הביעו התנגדות נחרצת למהלך. מנגד, רשות שיקום האסיר, הביעה תמיכה במהלך וקבעה כי עבר שיקום והביע חרטה על מעשיו וכי הוא אינו מהווה סכנה.
בתגובה להחלטת הפרקליטות, אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית אמרה: "אנחנו מברכות על החלטת בית המשפט לעכב את שחרורו המוקדם של עברין המין, הפסיכולוג המורשע, יובל כרמי. קראנו לפרקליט המדינה לערער על ההחלטה המבישה של ועדת השחרורים ואנחנו שמחות לראות שפרקליט המדינה אכן הורה לפרקליטות להגיש ערעור. אנחנו מלוות את קים ארד כבר כמה שנים במאבקה האמיץ נגד מי שפגע בה. כרמי הוא אדם בזוי שניצל את חדר הטיפולים - מרחב שאמור להיות בטוח - כדי לפגוע במטופלותיו, והוא צריך לשלם את מלוא המחיר על מעשיו הנפשעים. שחרור מוקדם של עבריין מין מורשע אינו אלא פרס לפוגע וסטירת לחי לכל אישה שנפגעה מאלימות מינית ולחברה כולה".
הפסיכולוג בן ה-65 הורשע בביצוע מעשים מגונים במטופלת, נפגעת תקיפה מינית שהגיעה אליו לצורך טיפול בפוסט טראומה בשנת 2017, ובמקרה אחר בביצוע מעשים מגונים בצעירה שחוותה משבר נפשי. הוא הודה במעשיו במסגרת הסדר טיעון, שבו סעיף האישום שונה מעבירה של מעשים מגונים שלא בהסכמה, למעשים מגונים בין מטפל נפשית למטופל.
בחודש אפריל ועדת המשמעת במשרד הבריאות החליטה למחוק מפנקס הפסיכולוגים את שמו, ונאסר עליו לעבוד כפסיכולוג. עם זאת, בעוד שבע שנים יוכל כרמי להגיש בקשה לחדש את רישיונו.
יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, יורם שליאר, שלח לאחרונה מכתב תקיף לפרקליט המדינה בו הביע את התנגדותו לשחרורו המוקדם של כרמי. "העובדה שמדובר בפסיכולוג, איש מקצוע שהתפקיד שלו הוא לתמוך ולסייע, רק מחריפה את חומרת הפגיעה", כותב שליאר, ומוסיף כי המטופלות שפנו לכרמי קיוו לקבל סיוע, ובמקום זאת חוו ניצול ופגיעה מצד מי שהיו אמורות לבטוח בו לחלוטין. "מעבר להשפעה הטראומטית הישירה, מעשים כאלה עלולים לשבש לחלוטין את היכולת של הנפגעות לבקש עזרה בעתיד ולסמוך על אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש", הוא מזהיר.