ביום יום הוא משרת כלוחם כליאה בכלא עופר, ואת שאר זמנו הפנוי הוא מקדיש לאימונים ותחרויות בינלאומיות בקיקבוקסינג. יוסף תקתוק בן 41, דרוזי מכפר ירכא, נשוי ואב לשניים, מתאמן, מאמן, ולוחם קיקבוקסינג מקצועי, צובר הישגים ואליפויות ברחבי העולם, והוא לא מתכוון לעצור.
כשהוא מחזיק בזכייה במקום הראשון בתחרות גביע העולם שנערכה באיטליה, מתכונן יוסף לכבוש את היעד הבא והיוקרתי ביותר בתחום: אליפות העולם בקיקבוקסינג.
התחרות באיטליה נמשכה חמישה ימים, והשתתפו בה 49 מדינות. לאחר שלושה ימים מתחילת התחרות, תקתוק כבר עמד על הפודיום וחשף חולצה שעליה תמונה של בן דודו ששירת כלוחם ביחידת "נחשון" ונפל בעזה. בתחרות נוספת בה השתתף, לבש חולצה ועליה תמונתו של חברו יוחאי אבני, ששירת עמו בכלא עופר, ונרצח באכזריות בביתו על ידי מחבל ששהה בעבר בכלא.
בתחרות זכה יוסף בשתי קטגוריות- אחת כלוחם ואחת כמאמן. בנוסף להישגים האישיים שלו, אחד הזוכים הנוספים בתחרות היה נער שהוא מאמן בהתנדבות במסגרת עמותה שמכינה בני נוער לשירות קרבי משמעותי בצה"ל.
מאז פרוץ המלחמה, הוחמרו נהלי האבטחה על הספורטאים בכל מקום אליהם נוסעים. הוא מספר כי בכל נסיעה הם מלווים באבטחה צמודה, והיחס כלפיהם השתנה לרעה. "אני נתקל המון בגזענות. מקשים עלינו עם הניקוד, מחמירים איתנו, למרות שהתוצאות ברורות. יש מתחרים שכבר לא מדברים איתנו, מסרבים ללחוץ יד או לקוד קידה"
את זהותו כלוחם בכלא ביטחוני הוא מסתיר, מאחר והוא מאמין כי לו ידעו על עיסוקו בארץ, הסכנה תהיה גדולה יותר.
בעקבות המצב בארץ בשנה וחצי האחרונה, הוא מתאמן פחות ומשקיע את רוב שעותיו בכלא. בפעימות האחרונות הוא לקח חלק משמעותי בתהליך שחרור האסירים הביטחוניים. "כל מה שמעניין אותנו זה שכל החטופים יחזרו" אומר יוסף ומוסיף כי למרות הקושי לראות את המחבלים משתחררים בידיעה שהם כנראה ימשיכו לעסוק בטרור, הדבר שעומד לנגד עיניו הוא קודם כל להחזיר את השבויים למשפחותיהם.
"ההרגשה הכי טובה בעולם היא להניף את דגל ישראל כמנצח ולשיר את התקווה. קשה לי לתאר כמה זה מרגש". הוא מספר. מכאן, יוסף ממשיך לחלום בגדול ולעבוד קשה ליעד הבא. ולמרות גילו שנחשב מבוגר יחסית לענף, הוא לא חושב על פרישה. "כל עוד אני יכול לתת מעצמי ולהביא גאווה למדינה, אני לא מתכוון לעצור".