מסע ההלוויה של החלל החטוף אוהד יהלומי, שגופתו הושבה בשבוע שעבר מעזה, יוצא לדרך. המסע החל בראשון לציון, ומשם, לאחר תחנות שונות בדרך, הגיע הארון לניר עוז, שם נושאים הספדים חבריו ובני משפחתו של אוהד.
יהלומי, בן 50 מקיבוץ ניר עוז, הוא איש טבע וטיולים ומומחה לעקרבים, שעבד ברשות הטבע והגנים. בשבת השחורה הוא התבצר בממ"ד שבביתו יחד עם אשתו, בת שבע, ושלושת ילדיהם. דלת הממ"ד לא נסגרה עד הסוף, ולכן הוא יצא ממנו כדי לסגור אותה על בני משפחתו - אך המחבלים חדרו הביתה וירו בו, בעוד בני משפחתו נחטפים לנגד עיניו. בת שבע יהלומי ושניים מהילדים הצליחו לקפוץ מהאופנוע שעליו הרכיבו אותם המחבלים ולהימלט בחזרה לישראל לפני שהגיעו אל הגדר, אך הבן איתן יהלומי בן ה-12 נחטף לרצועה ונותר שם מעל 50 יום, עד ששוחרר בעסקת החטופים הראשונה.
במקביל, אוהד יהלומי עצמו, שנשאר פצוע מאחור בבית המשפחה, נחטף אף הוא בידי המחבלים. כשהוא פצוע. הוא אחד מ-72 בני אדם שנחטפו מהקיבוץ לשטח הרצועה ב-7 באוקטובר.
בינואר 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראה יהלומי כשהוא פצוע, ובהמשך הסרטון נטען שהוא מת בשבי "בהפצצה של חיל האוויר". הטענה הזו לא אומתה בישראל עד היום.
משה לוטם, שבתו הגר ברודץ וילדיה היו חטופים, כותב לאוהד: "היהלום שבכתר. אוהד יהלומי, איש יקר , אני לא מאמין שאני מספיד אותך. הלב כבר מרוסק תקופה ארוכה על אובדן כל כך גדול של אנשים נפלאים, אבל לי ולמשפחתי אתה האחד והמיוחד. הכרנו לפני כעשרים שנה כשאמא של אוהד, אסתי, גרה בבית הצמוד אלינו. מהר מאוד נוצר קשר בינינו לבין אוהד, האיש החם עם החיוך המבויש והמתוק.
קרוקודיל דנדי המקומי קשר אל העץ את הגמל שאתו הגיע וחצה את החצר שלנו לעבר הבית של אימא. בדרך התעכב כדי להחליף מסירות כדור עם הבנים שלי ( אז סביב גיל עשר), אחר כך ניגש לבריכת הדגים, מילא את שתי כפות ידיו במים, הרווה את צמאונו והמשיך לדרכו.
"הקשר עם אוהד היה כל כך מיוחד, ואפשר לומר שאין בעולם ילדים כמו שני הבנים שלי, אוהבי חיות וטבע, שזכו במשהו כמו אוהד. אתו הם רכבו על גמלים, גילו עקרבים בטיול לילי בנחל צין, גידלו עקרבים ונחשים, הפריחו נשרים במדבר יהודה, בילו ימים ולילות בחוות הגמלים שלו ושל נבו, ובעצם, חיו את החלום. השנים חלפו, אוהד הקים משפחה משלו בניר עוז, ומי היה מאמין שזה יהיה הסוף.
"כל כך שמחתי לשמוע (ככל שזה נשמע נורא) שאוהד נחטף. אמרתי לעצמי, 'וואו, יש מי שישמור על הגר שלי ונכדיי. הוא ימיס את הערל שבלבבות עם החיוך המקסים שלו, ימוטט חומות עם הערבית שלו ובשפתו המכבדת. אוהד יראה למפלצות את הצד האנושי. הסוף המר כבר ידוע. אוהד נחטף חי ונרצח על ידי בני עוולה חסרי בדל רגש אנושי. אוהד היה איש רשות הטבע והגנים וגם האנשים עליהם פיקח רחשו לו כבוד. רבים מהבדואים הכירו אותו מהקשרים האנושיים והחינוכיים שיצר איתם. בדרכו הנעימה השיג שיתוף פעולה עם כל הגורמים שבא איתם במגע. אני לא מאמין שבנסיבות כאלה נוראות אנחנו נפרדים, איש אהוב. אני כל כך מתבייש בכך שיכולת, כמו רבים אחרים, לחזור אלינו בחיים. הסיפור שלך ושל משפחתך הוא תמצית ההפקרה. נוח על משכבך בשלום".
בת שבע אשתו של אוהד הספידה בטקס ההלוויה: "אוהדי שלי (בוכה), 16 שנים של ביחד, 16 שנים של עוגן ותמיכה, 16 שנים של שמחה ואור והאור כבה עכשיו. ואני מהלכת בצללים לגשש איך אני מתקדמת בלעדיך. במהלך השנה האחרונה חסרת לנו בכל החלטה והתנהלות. הילדים ואני התגעגענו לצחוקים לטיולים לנוכחות ותמיד היתה תקוה שתחזור כי מי יכול עליך. היינו בטוחים שמי שיכול לצלוח את השבי זה אתה".
"התבדינו בכל. ב7.10 יצאת להגן עלינו, חלק ממהותך להגן על המשפחה. תמיד הרגשנו מוגנים כשאתה לצידנו לא האמנו שהמחבלים שטופי השנאה יכבו את אורך היקר. מאז שבעה האוקטובר העניים מכסים כל חלקה טובה. חטופים שלא חוזרים ומדינה שסועה ונדמה שאי אפשר לגרש את החושך. ושאני הולכת לאיבוד בחושך אני רואה אותך אומר לראות את הטוב ולדבוק בו".
"כשאני רואה את חברי הנפש של אוהד אני רואה פנסים קטנים ומתמלא בתקווה שהאבוקה גדולה תהפוך ותגרש את החושך.
אוהבת אותך תשמור על המשפחה שלנו. מקווה שבבוא העת נשוב להיות יחד.
אהיה שלום אהוב ליבי".
"אוהד שמע את הרוח בהרים וביקש בעתיד שזה השיר שיושמע בלוויה שלו"
איילה, אחותו ספדה לו: "אתמול בערב מצאתי את עצמי בוהה בתמונות, בין רגע קפצו לי כל מעשי הקונדס שעשית. היו המוני סיפורים כשהייתי ילדה אבל אחד קפץ לי חזק- היית מבטיח לקחת אותי לארץ הממתקים. עליתי לכביש המשובש עד סופו, לא היה שם כלום, לא בריכת שוקולד, לא
אחי הייתה לי הזכות לגדול בצילך, לשאוב ערכים שהם בסיס לכל הטוב.... אני מבקשת סליחה, סליחה שנחטפת, סליחה שלא החזרנו אותך בחיים. קיבלנו מכה אנושה- אני מקווה שהגעת לארץ הממתקים. הגעגוע מפלח את הלב- איך ממשיכים כשהשמיים נופלים?"
אפרת, אחותו ספדה לו: "אוהדי אני מתגעגעת לשיחות שהיו לנו בשעות לא שיגרתיות, על הדברים הטובים ועל האתגרים של החיים. כמה חודשים לפני שנחטפת אמרת שאתה תכף בן 50 ויש לך את כל מה שאתה צריך ואתה רק רוצה להנות עם בני משפחתך. איך לקחו אותך ואתה אדם של שלום, טוב ונתינה. אלוהים לוקח באמת את הטובים ביותר, זה לא הוגן. אתה חסר לי ותחסר לי לנצח. תודה על 49 שנים שהיית אחי, סליחה שככה נגמרו חייך, סליחה שבפעם היחידה שהיית צריך עזרה אף אחד לא הגיע. אני אוהבת אותך".
ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך, הספיד את אוהד ז"ל, ואמר: "אוהד עבד כ-20 שנים ברשות הטבע והגנים, הכיר כל מסלול במדבר, כל שביל והקדיש את חייו לשמירת טבע ואהבת האדם. עיניו היפות, המחייכות והטובות, ניבטו אלינו 509 ימים מכל שילוט בכל רחבי הארץ. את אסתי, תושבת העיר ואימו של אוהד ז"ל הכרתי בנסיבות שלא צריך להכיר בהן, אי אז בשבת השחורה. מאז שהכרנו, כמעט שאין שבוע או מספר ימים שאסתי ואני לא מדברים או נפגשים, בכדי להתעדכן זה בחיים של זו.
"אסתי, כאילו ולא עברה את הסיוט הכי גדול שהורה יכול לעבור, תמיד התעניינה דווקא בשלומי ובשלום משפחתי וזה מעיד על האישה שהיא ועל החינוך שגם הנחילה לבנה אוהד ז"ל - תמיד למען האחר, תמיד להכיל ברגישות, תמיד בלב חפץ ועיניים טובות.
"בכל בוקר אסתי הייתה שרה לאוהד את השיר 'הביתה' של אהוד מנור, כמו מנטרה ומשאלת לב למען שובו. היום השיר הזה מקבל משמעות מצמררת. אסתי, האמנת לאורך כל הדרך שאוהד יחזור בחיים. האמנת כל כך חזק, שהצלחת להדביק גם אותי באמונה הזו. לצערי אוהד שלך חזר, אך לא כפי שרצינו והתפללנו יחד כל יום.
"אוהד אכן שב היום הביתה, לבית שכל כך אהב, לצד השדות הירוקים ולטבע שכל כך אהב. אין לי מילים לנחם, הלב שבור ומסרב להיפרד.
"אסתי חברה יקרה שלי, אני אוהב אותך ואני אמשיך ואלווה אותך ואת המשפחה כפי שעשיתי עד כה. אני שולח חיבוק מנחם לבת שבע, איתן, יעל וליאל, לכל משפחתו המורחבת ולכל אוהביו. יהי זכרו ברוך".
מרגלית מוזס, ספדה לאוהד: "אוהד חברי הטוב, למרות פער הגילאים הייתה לנו שפה משותפת לאהבת הארץ והאדם. אהבתי את השיחות בינינו על חיי הקיבוץ, הקמתו. נלקחת על ידי בני עוולה ומשם. אוררים יהיו אלה שגדעו את חייך. אוהד, שטוב ליבו ידוע לכל, מושיט יד לעזרה לכל מי ומה שצריך. ספירת חוברות בחצרים. תזכירי לי יום יומיים לפני. ותפתיעי אותי בעוגה. מי יספור חוברות? מי ייסע למדבר יהודה לבדוק איזה דורס גר כאן? תחסר לי מאוד. אמשיך לעטוף באהבה ודאגה את בת שבע והילדים. אמשיך להגיע לבתכם עם עוגה כזו או אחרת".