שיר סיגל, ביתו של קית סיגל ששב משבי חמאס ברצועת עזה לפני מספר שבועות, נשאה דברים באירוע יום המשפחה של תנועת הרבעון הרביעי שנערך היום (שישי) בעוטף עזה. "זו פעם ראשונה שאני מגיעה לעוטף מ-7 באוקטובר, וזה היה לי לא פשוט. עד שאבא שלי חזר לא האמנתי, זה היה נראה חלום בלהות ולא המציאות עצמה", סיפרה.
"כמה ימים אחרי שאמא שלי הוחזרה, היא סיפרה שבכל יום אבא שלי בשבי ביקש מהחטופות שהיו איתו למצוא דבר אחד לומר עליו תודה. אבא שלי, אפילו מהשבי, שלח אלינו מתנות. מתנת ההודיה היתה משמעותית ביותר, מאז שאמא שלי סיפרה לי אני מוצאת בכל ערב על מה לומר תודה".
"כשאבא שלי הוחזר מעזה אחרי יותר מ-480 ימים, אחת השאלות הראשונות שלו היתה: 'מה אני יכול לעשות כדי להחזיר את כולם הביתה?'", סיפרה. "השאלה הזו, לכאורה כל כך פשוטה ומובנת מאליה, טומנת בחובה כל כך הרבה ממי שאנחנו, כיהודים, ישראלים ואנשים. יש בה ערכים ואמונה, ערכי העם שלנו של ערבות הדדית ופדיון שבויים, ואמונה. אמונה שאומרת שאם קיבלנו על עצמנו משהו טוב נרצה שהוא יגיע גם למישהו אחר, אמונה שמחזקת אותנו לפעול בדרך אמיצה וראויה ופשוט לעשות טוב".
"יש בעם שלנו אנשים מגוונים עם דעות שונות. בתחילת המסע, לשמוע קולות שונים משלי הפחיד אותי, גרם לי להרגיש לבד ולאבד תקווה. עם הזמן גיליתי שאותם ערכים ואמונה, שמלווים את אבא שלי, נמצאים אצל כולנו. הדרך אולי שונה, אבל המטרה היא אחת, ברורה ומאחדת, בזכות המטרה הזאת הגענו לכאן. עברנו דרך ארוכה, של מאות ואלפי שנים. עם אחד שעבר מסע ועוד יעבור, אבל לא וויתר לרגע על הזהות שלו, על הערכים ועל האמונה".