בדממה עם בלונים כתומים ודגלים: שיירת החטופים החללים הגיעה לאבו כביר

מחוץ למכון לרפואה משפטית באבו כביר הגיעו היום (חמישי) מאות אזרחים בכדי לתת כבוד אחרון לארבעת החטופים- החללים ששבו משבי חמאס. השקט ברחוב ממחיש את הכאב העמוק שחש הציבור הישראלי, כשהמילים נותרות תקועות בגרון.

אחת הנוכחות שיתפה: "קיוויתי לסוף אחר, אבל במציאות הבנתי שככל הנראה לא יהיה סוף שונה. אני נקרעת מבפנים". אישה נוספת אמרה לוואלה: "הכעס והעצב התחילו ב-7 באוקטובר ולא נגמרו מאז". עוד הוסיפה כי "מהיום הראשון אני בכיכר החטופים, אבל היום, כשראיתי את הארונות שבים הביתה, התחושה רק התעצמה. אני מגיעה לכיכר כל שבת, למרות הכאב האישי שלי". ציינה כי שנתה אינה שקטה כל עוד יש חטופים עדיין בעזה: "אני מרגישה שאין לי זכות לחיות בשקט כשהם כל כך סובלים בעזה. צריך להמשיך ולתמוך במשפחות - בלי הפסקה. אחרי ששמעתי כמה התמיכה עזרה לחטופים שחזרו, אני מרגישה שצריך לצאת לרחובות, גם אם זה לא פופולרי אצל כולם, אפילו בקרב האנשים הקרובים אליי".

סופרי, תושבת תל אביב שהניפה דגל ישראל מול אבו כביר, הביעה את כאבה: "אני כל כך עצובה שאין לי מילים. אני כועסת על ההתנהלות, על זה שאפשר היה להציל אותם. כועסת על כך שהילדים האלה יכלו להיות כאן, ובעיקר כועסת על מי שהשאיר אותם שם." אמרה בצער והוסיפה: "הפקירו אותנו, הפקירו אותם ואותנו. אני כועסת על מי שהשאיר אותם מאחור, במיוחד את הצעירים. אם היו עושים את מה שצריך בזמן - זה היה נמנע. אבל להציל את הממשלה שלהם היה להם יותר חשוב."

"אין לי מילים. לא יאומן מה שקורה פה. אמא ושני ילדיה חוזרים בארונות - הלב נשבר לרסיסים". אמרה קריסטינה, תושבת האזור. "אם זו התגובה של המדינה שלנו, אז אפשר לומר שאבדה תקוותנו. אפשר להפסיק לשיר את ההמנון, כי הוא כבר לא מסמל אותנו. העם קרוע, העם שבור, העם בוכה. אני לא מצליחה לעכל את זה." סיכמה את תחושותיה.

עם הגעת שיירת החללים לאבו כביר, המוני ישראלים קראו בזעקות קורעות לב: "סליחה, סליחה, תסלחו לנו שלא החזרנו אתכם בזמן". הקהל פרץ בבכי, כשאחד האזרחים זעק בכאב: "שאלוהים ישרוף אתכם, צריך לזרוק פצצת אטום על עזה! החזירו לנו תינוקות בארונות. תחזרו למלחמה, תעשו צדק - שירי, כפיר, אריאל, סליחה!".

"איך אפשר להסתכל לאבא שלהם בעיניים?" משה בכר מחולון, שהגיע למקום, סיפר לוואלה כי יצא מהבית מבלי להתארגן כדי להזדהות עם המשפחות וללוות את שיירת החללים. "אני רוצה את כל החטופים פה אצלנו. תינוקות חפים מפשע - מה הם עשו? איפה הגענו? מסכנים, חפים מפשע! איפה ה-7 באוקטובר? הם לא ראו כלום בעולם הזה", אמר ופרץ בבכי.

"ביבי, תתעורר - תביא את כולם עכשיו!", בכר פנה בזעם לממשלה וקרא לה להפסיק לגרור רגליים: "אני רוצה להעביר מסר - די עם הפוליטיקה הזאת, אתם מאסתם על כולם. אנחנו רוצים את כל החטופים פה, בארץ שלנו! מספיק עם זה כבר, זה לא עובד עלינו. תחזירו את כולם עכשיו".

הכאב באבו כביר לא הסתיים כאן. בכר המשיך בדבריו: "איך אתם ישנים טוב בלילה, כשהאחים שלנו נמצאים שם ואנחנו פה מסתובבים? איך? כל האחים שלי שם! אני רוצה אותם עכשיו בבית, תביאו אותם עכשיו! בלי סיפורים, די! זה הדם שלי, המשפחה שלי! אין לי יום היום. איפה הגענו? מדינה שלמה צריכה לעשות איתם הסכמים? מה הסכמים? רוצים את כולם הביתה עכשיו!".

לצדו, עמדו אזרחים נוספים שזעקו מכאב. אחד מהם, אחז ביד אחת דקל צהוב - סמל המאבק להשבת החטופים - וביד השנייה דגל ישראל, וקרא: "אתם יושבים ויושבים וזה לא עוזר, צריך להחזיר אותם הביתה עכשיו!". בעוד השיירה המשיכה בדרכה, נותרו המפגינים עומדים, דומעים וכואבים, עם מסר ברור - אין מקום להסכמים, אין מקום לעיכובים. את החטופים הם רוצים בבית, כאן ועכשיו.

ארבעת החטופים החללים הועברו הבוקר לכוחות צה"ל ברצועת עזה - וחצו לשטח ישראל. זהות הארבעה טרם אומתה, אך על פי רשימות שפורסמו אתמול מדובר בכפיר, אריאל ושירי ביבס ועודד ליפשיץ. עם קבלתם, הארונות נעטפו בדגלי ישראל, והוקרא פרק תהילים על ידי הרב הראשי לצה"ל - בהתאם לנוהג עם קבלת גופות חטופים שטרם אומתו.