לפי ההתפתחויות האחרונות במשא ומתן מול חמאס, נודע היום (שלישי) כי ביום שבת הקרוב שישה חטופים חיים יושבו לישראל, וייתר 8 החטופים שעל פי חמאס והערכות צה"ל אינם בין החיים, יושבו ארצה בשתי פעימות: ביום חמישי הקרוב ובשבוע הבא.
טל שהם
טל שוהם נחטף מבארי יחד עם אשתו עדי, ילדיו נווה בן ה-8 ויהל בת ה-3, הסבתא שושן, הדודה שרון ובת הדודה נועם בת ה-12. כל משפחתו שוחררה משבי חמאס ב-25 בנובמבר וטל נותר ברצועת עזה בידי המחבלים. "הוא נחטף בנפרד מהנכדים וכלתי שחזרו משבי חמאס. הם ישבו יחד אבל הוא נחטף ראשון מהממ"ד, לקחו אותו בתוך בגאז' של מכונית", סיפר אביו, גלעד קורנגולד.
ילדיו הקטנים נוהגים לשאול שאלו את אימם: "מתי אבא יחזור? נפגוש שוב את המוחמדים? איפה הם עכשיו? איך הם החליטו את מי להרוג ואת מי לחטוף? אמא, עכשיו אנחנו עומדים למות? איך הרגו את סבא?", שאלות הממחישות את גודל הטרגדיה.
אברה מנגיסטו
אברה מנגיסטו נולד באתיופיה, וכשהיה בן חמש עלה ארצה עם הוריו ואחיו במבצע שלמה. הוא גדל באשקלון לצד תשעה אחים ואחיות, במשך 11 שנים מבואם לאשקלון גרו כמשפחה בת 12 נפשות בדירת חדר אחד. אברה למד בבית ספר יסודי באשדוד וסיים את הלימודים בכפר הנוער הדתי בן יקיר של הסוכנות היהודית. אברה לא גויס לצה"ל מאחר שסבל ממספר בעיות בריאות שונות. אחיו הגדול של מנגיסטו, מיכאל (מסרשאו), שאליו היה מנגיסטו קרוב, סבל מאנורקסיה ונפטר ב-2011 בגיל 29. מאז מצבו הנפשי של מנגיסטו החל להדרדר. הוא התנתק משמונת אחיו והחל להתבודד ולערוך צעדות ארוכות לבדו ברחבי ישראל. במקרה אחד לאחר שמשפחתו פנתה למשטרה והצהירה שהוא נעדר, הוא אותר לבסוף בטבריה.
מצבו המשיך להדרדר. ב-3 בנובמבר 2012 אושפז בבית חולים פסיכיאטרי וטופל בתרופות. ב-20 בינואר 2013 אושפז שוב בכפייה. כשחזר לביתו לאחר האשפוז, התברר לו שהוריו התגרשו. ב-7 בספטמבר 2014, לאחר שהתעמת עם אמו שסירבה לתת לו סכום כסף, יצא מנגיסטו מביתו שבאשקלון כשעל גבו תיק, וצעד לכיוון תחנת הכוח רוטנברג. משם ירד לכיוון חוף זיקים, צעד לאורכה של דרך בת כעשרה קילומטרים, ולבסוף הגיע לגדר הביטחון בין ישראל לרצועת עזה.
אוהד יהלומי
יהלומי, בן 50 מקיבוץ ניר עוז, הוא איש טבע וטיולים ומומחה לעקרבים, שעבד ברשות הטבע והגנים. בשבת השחורה הוא התבצר בממ"ד שבביתו יחד עם אשתו, בת שבע, ושלושת ילדיהם. דלת הממ"ד לא נסגרה עד הסוף, ולכן הוא יצא ממנו כדי לסגור אותה על בני משפחתו - אך המחבלים חדרו הביתה וירו בו, בעוד בני משפחתו נחטפים לנגד עיניו. בת שבע יהלומי ושניים מהילדים הצליחו לקפוץ מהאופנוע שעליו הרכיבו אותם המחבלים ולהימלט בחזרה לישראל לפני שהגיעו אל הגדר, אך הבן איתן יהלומי בן ה-12 נחטף לרצועה ונותר שם מעל 50 יום, עד ששוחרר בעסקת החטופים הראשונה.
במקביל, אוהד יהלומי עצמו, שנשאר פצוע מאחור בבית המשפחה, נחטף אף הוא בידי המחבלים. בינואר 2024 פרסם חמאס סרטון שבו נראה יהלומי כשהוא פצוע, ובהמשך הסרטון נטען שהוא מת בשבי "בהפצצה של חיל האוויר", אך הטענה הזו לא אומתה בישראל עד היום.
הישאם א-סייד
הישאם, בדואי תושב חורה בן 36 החולה בסכיזופרניה חצה עצמאית ב-21 אפריל 2015 את הגבול עם רצועת עזה דרך המטעים של קיבוץ ארז. בעבר הוא חצה פעמיים את הגבול לרצועת עזה, והוחזר. מאז ועד היום הוא הוחזק בשבי חמאס, כשרק ב-28 ביוני 2022 הוציא חמאס סרטון שלו בו הוא נראה שוכב על מיטה ער ומביט לכיוונים שונים תוך שהוא עם מסיכת חמצן. זאת לאחר שהחמאס הודיעו על הידרדרותו הבריאותית של אחד השבויים.
לאחר פרסום הסרטון אמר אביו שהוא לא מאמין לטענת חמאס כי בנו במצב קשה. "רואים לפי התנועות שלו", הסביר והוסיף שהוא מקווה שבנו "יהיה חזק, שיחזיק מעמד, שישמור על הבריאות כמה שהוא יכול, אנחנו מטפלים בעניין, במדינה דואגים לו שיחזור. כשהוא נפל בשבי מצבו הפיזי היה בסדר גמור - בחור צעיר עם כושר ובלי בעיה רפואית, רק נפשית פשוט. מקווה שנתנו לו את התרופות המתאימות. אנחנו מנסים להיות עם תקווה".
צחי עידן
סיפור חטיפתו של צחי עידן הוצג לעיני כל בשידור חי בפייסבוק שקיימו מחבלי חמאס מבית המשפחה. המחבלים רצחו את בתו של צחי, מעיין בת ה-18, והחזיקו את שאר בני המשפחה (אשתו גלי, ושני הילדים הקטנים יעל (11) ושחר (9) כבני ערובה בתוך הבית. בשלב מסוים, נטשו המחבלים את הבית וחטפו את צחי.
בני משפחתו וחבריו ציינו את יום הולדתו ה-50 בכיכר החטופים בתל אביב. קבוצת שיבולים - קבוצת הגיל של צחי בקיבוץ נחל עוז - ומשפחתו אירגנו את האירוע שנערך בהשתתפות עשרות בני משפחה וחברים. שחקני הפועל תל אביב, הקבוצה אותה אוהד צחי, הגיעו לאירוע, וחמי רודנר שר לכבודו. כמו כן, הוצע כיבוד, שמורכב מהמאכלים האהובים על צחי: עוגת תפוחים, קרטיבים, ויסקי ובירה.
אליה כהן
אבישג לוי, בת דודתו של אליה כהן החטוף בעזה וחברה בפורום תקווה, השתתפה בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בו סיפרה שמשפחתה קיבלה אות חיים מאליה, ושמצבו לא טוב. "הוא היה עם אור לוי ואלי שרעבי בשבי", סיפרה, "אפשר להסיק מסקנות על מה עובר עליו".
אבישג סיפרה שאליה כבול בשלשלאות, וסובל מהרעבה, עינויים והשפלות מצב שוביו. "הממשלה חשבה שהצעירים יישרדו, שהם חזקים", אמרה. "אני לא מבינה איך ממשיכים להעביר להם סיוע הומניטרי כשאנחנו רואים שהוא אפילו לא מגיע לחטופים", הוסיפה. "החטופים שחזרו ירדו בעשרים קילו כל אחד. זה מזעזע, זה נורא". "אנחנו שמחים שאליה נמצא בפעימה הראשונה, ומקווים שיגיע בקרוב. אבל איך לדעת איך הוא יגיע, ואי אפשר לחכות לפעימות הבאות כשאין לדעת כמה זמן יקח עד שיביאו אותם".
כהן נסע עם בת זוגו זיו, שעמה תכנן להתחתן, למסיבת הטבע ברעים. השניים נקלעו לירי מחבלי חמאס. זיו הצליחה להינצל, אך אליה, תושב צור הדסה, נחטף לרצועת עזה.
שלמה מנצור
מנצור, יליד עיראק, עבר בילדותו את ה"פרהוד", הפרעות שנעשו ביהודי המדינה ב-1941. "היום שבו ערבים פרצו לבית שלהם והרביצו להורים שלו ממש נחקק בזיכרון שלו. הם גם ירו בכלבה שניסתה להגן עליהם. הם ניצלו בזכות אישה ערבייה שנכנסה ואמרה לפורעים שזה הבית שלה", סיפרה בתו מושית בריאיון למעריב בתחילת החודש.
מנצור בן ה-86 עלה מעיראק ב-1951 והיה ממקימי קיבוץ כיסופים. בני משפחתו העידו כי היה אדם חיוני ביותר עד היום שבו נחטף. הם ניסו לברר על מצבו בשבי, אך לאחרונה נודע כי נרצח בשבי.
עומר שם טוב
שם טוב, כיום כבר בן 22, תושב הרצליה, השתחרר משירותו הצבאי כעשרה חודשים לפני השבת השחורה ועבד כמלצר כדי לחסוך כסף לטיול לאחר הצבא. במהלך פסטיבל הנובה בילה עם חבריו - האחים איתי ומיה רגב ששבו מהשבי בעסקה הראשונה בנובמבר 2023. עומר היה בקשר עם משפחתו ועדכן אותם על המצב, הוא שלח להם מיקום בזמן אמת, והם ראו כיצד הוא נכנס לשטח רצועת עזה. בערב אותו יום, פורסם סרטון שבו נראה עומר כפות ומובל ברכב לתוך עזה.
מאז חטיפתו, משפחתו של עומר פעלה ללא לאות להשבתו. הוריו, שלי ומלכי, השתתפו בפגישות עם חברי קבינט המלחמה, הביעו את כאבם ודאגתם, ופעלו להעלאת המודעות למצבו של עומר. הם גם הביעו את התנגדותם לדיונים על עונש מוות למחבלים בתקופה זו, מתוך חשש לפגיעה במאמצים להשבת כלל החטופים.
עודד ליפשיץ
"אנחנו מברכים ותומכים בכל עסקה שהממשלה תוציא, וניתן לה גב מיידי", אמר דקל ליפשיץ, נכדו של עודד ליפשיץ בריאיון ל-103FM. "מעבר לזה שמדובר במשפחותינו וזה משהו בסיסי שצריך לעשות, זו חובה של הממשלה להחזיר אותם הביתה. כואב לשמוע שיש אנשים שעדיין לא מבינים את זה. אנחנו מחכים למידע בדיוק כמוכם, יושבים עם עיניים לתקשורת ומחכים לקבל תשובות על מה קורה בדיוק".
ליפשיץ הוא ממקימי ניר עוז, עיתונאי ופעיל חברתי עם עשורים רבים של פעילות. בנו יזהר סיפר כי חטופה ששבה שהתה איתו מזמן וסיפרה כי מצבו הבריאותי לא טוב. המשפחה סיפרה כי "קיים חשש כבד לחייו".
עומר ונקרט
ב-7 באוקטובר עומר היה במסיבה ברעים. ב-7:50 בבוקר, 81 דקות לאחר תחילת המתקפה, עוד היה בקשר עם הוריו. "התקשרנו אליו. שי ידע שעומר יצא למסיבה ולא ידע איפה", שחזרה האם ניבה בריאיון ל"סופ"ש שלו", "הוא הספיק להגיד שהם שוכבים על הארץ עם ידיים על הראש ושהוא ייצור איתנו קשר כשיגיעו למיגונית. תוך כדי ההתכתבות אחרי שהגיע למיגונית הוא כתב שיש יריות. זה הכניס אותי לחרדה. עשר דקות חלפו ולא שמענו ממנו יותר".
האב שי אמר בריאיון לוואלה ספורט: "במיגונית היו 40 איש, מתוכם 12 שרדו, 11 חזרו לישראל, אחד נשאר בעזה. בשעה 07:50, זאת היתה הפעם האחרונה שהיה לנו קשר עם עומר, בווטסאפ מתוך המיגונית. ואז אני מחפש אותו בכל מקום, ברשימות, בפייסבוק, בין חברים. עד שבצהריים קיבלנו את הסרטון שעומר נחטף, זה עלה בטלגרם של החמאס. מאז החיים שלנו משתנים מקצה לקצה".
ונקרט חולה בקוליטיס, מחלת מעיים כרונית. במהלך תקופתו בשבי ביקרו הוריו את הצלב האדום, על כך שהתרופות שיועדו לו לא הגיעו ליעדן.
איציק אלגרט
בבוקר הטבח הספיק איציק אלגרט להתקשר לאחיו: "דני, נפצעתי, היד שלי מדממת, תעזור לי לשים חוסם עורקים", זעק. אחיו ניסה להדריכו, ואיציק נשמע אומר "דני, זה הסוף, זה הסוף". ואז הטלפון נדם. אלגרט נחטף לעזה.
אלגרט היה איש התחזוקה של קיבוץ ניר עוז. לאחר שהכיר מתנדבת בקיבוץ עבר לגור איתה בדנמרק וכעבור 12 שנה שב לניר עוז. הוא אוהד כדורגל שרוף של מכבי תל אביב, כאשר לקראת המשחק העונה באוקטובר מול מכבי חיפה ערכה הקבוצה טקס, במסגרתו אוזכר לצד אוהדים אחרים של הקבוצה שנחטפו או נרצחו.
דני, אחד מהקולות הבולטים במחאה להשבת החטופים סיפר כי לאחרונה עדכנו אותו גורמים בצבא כי "קיים חשש כבד" לחייו של איציק, אך זה לא מנע ממנו להמשיך במאבקו עבור כלל החטופים.
שירי, כפיר ואריאל ביבס
מאז חטיפתם של שירי ביבס, בעלה ירדן ושני ילדיהם, אריאל וכפיר, ב-7 באוקטובר 2023, משפחת ביבס נמצאת במאבק מתמשך בין כאב נורא לתקווה שלא נשענת על דבר. בין חוסר הוודאות, נאלצו קרוביהם להתמודד עם אתגרים רגשיים, נפשיים וכלכליים בלתי סבירים תוך שהם מנסים לשמור על תקווה קלושה לשובם של יקיריהם.
דנה, אחותה של שירי, איבדה לא רק את אחותה, גיסה ושני אחייניה, אלא גם את הוריה באותו יום נורא. היא מתארת את הקושי להתמודד עם האובדן הכבד, לצד היעדר הוודאות לגבי גורל יקיריה. "אני חיה בין שני עולמות," אומרת דנה. "מצד אחד, אני מנסה לתפקד כאם לשלושה ילדים, ומצד שני, אני לא יודעת מה קורה עם שירי והילדים שלה".
ירדן ששב ארצה בפעימה החמישית של העסקה, לא וויתר על התקווה ולא מאמין לטענות חמאס כי משפחתו נהרגה, חרף החשש הכבד לחייהם על פי עמדת הצבא.
