רצח מאיה ווישיניאק: בן הזוג המואשם העיד לראשונה והתנצל

בבית המשפט המחוזי בתל אביב עלה היום (שני) לדוכן העדים עמית אלמוג, שמואשם ברצח בת זוגו מאיה ווישניאק לפני כחמש שנים, כדי למסור את עדותו בפעם הראשונה. העדות עוררה סערה באולם, כשבני המשפחה נראו נסערים ונאבקו בדמעות. עוד לפני שהחל לדבר, שירה, אחותה של מאיה ז"ל, זעקה לעברו בזעם: "רוצח, הלוואי שתמות! אני נראית בדיוק כמו אחותי - תסתכל עליי! איך הרגת אותה? איך עשית לה את זה? רוצח!"

אלמוג, שנראה נסער, פנה למשפחתה של מאיה ז"ל בפתח דבריו: "לפני שאני מתחיל, אני רוצה להרכין את הראש בפניכם. אני יודע שמעולם לא תסלחו לי, ואני יודע שלעולם לא אסלח לעצמי." לאחר רגע של שתיקה, הוסיף אלמוג בקול רועד: "אני לא רוצח, אני אהבתי אותה, ואין יום שהיא לא בראש שלי. אני מצטער מעמקי נשמתי על מה שקרה. אני יודע שזה היה לא במודעות. אין יום שאני לא שואל את עצמי למה דבר כזה קרה. גם אחרי חמש שנים - אין לי תשובה לשאלה הזו."

בשנת 2020, הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד אלמוג, ממנו עולה כי הוא המתין שאחותו תצא מדירתו - ולפת את צווארה של בת זוגו מאיה ווישניאק עד שמתה. הנאשם אף צילם את גופתה כשהוא שר ומפזר עליה שטרות כסף, בטרם שלח את התיעוד לחברו. כמו כן, הוא פצע את אמו בסכין וחדל רק כשהתחננה על חייה.

על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עורכת הדין שירי פרל מפרקליטות מחוז תל אביב, בין אלמוג לווישניאק התקיים קשר רומנטי, והוא שקל להביא למותה וכן למותן של אמו ואחותו. בליל הרצח, הגיעה ווישניאק לדירתו של אלמוג, ובשלב מסוים הוא המתין עד שאחותו תצא כדי שיוכל להמית את בת זוגו.

כדי להוציא לפועל את תכניתו, הוא ביקש מווישניאק לשכב על צידו והוא נשכב לידה, כשגבו מופנה אליה. הוא לפת בזרועו בחוזקה את צווארה של המנוחה, ובתגובה לקולות שהשמיעה חסם בידו את פיה, מעשים שגרמו למותה.

בהמשך עדותו סיפר אלמוג על ילדותו המורכבת. הוא תיאר כיצד גירושי הוריו, שהתרחשו כשהיה בן שבע, השפיעו עליו קשות. באותן שנים גם חלה בסוכרת ונאלץ להתמודד עם זריקות אינסולין יומיומיות, דבר שהקשה עליו במיוחד. לדבריו, כבר בגיל הגן נשלח לטיפול פסיכולוגי, שם ליוותה אותו פסיכולוגית ילדים ונוער במשך מספר חודשים, במטרה לעזור לו להתמודד עם הקשיים הרגשיים שחווה.

עוד סיפר כי בנעוריו, היה תלמיד טוב, אך בגיל 16 החל להשתמש בסמים. הוא תיאר את החוויה הראשונה שלו עם קנאביס כטראומטית, ואמר כי חש שהעולם סביבו נכנס להילוך איטי. "הרגשתי שמשהו לא בסדר. לא חזרתי להיות אותו דבר כמו קודם". הוא הוסיף כי חווה עיוותים בקולות של אנשים, תחושה שהעולם מסתובב, ופחד כי ניזוק לצמיתות. לדבריו, לאחר מספר ימים חזר לעצמו בהדרגה, אך הרגיש שמשהו השתנה בו.

בהמשך חייו התנסה בסמים קשים נוספים, בהם פטריות הזיה, קטמין, קוקאין ו-LSD, אך לדבריו, כל השימושים הללו התרחשו בהקשרים חברתיים בלבד.

במהלך עדותו פירט אלמוג על התקופה שלפני האירוע, ואמר כי מצבו הנפשי הידרדר משמעותית. הוא סיפר כי הסתגר בבית, הוריד את כל התריסים, ולא יצא החוצה. הוא החל לרשום מספרי מכוניות בצורה אובססיבית, גם של רכבים אקראיים לחלוטין. לדבריו, חברים היו מגיעים לביתו ונשארים לשמור עליו מתוך חשש שיפגע בעצמו.

אלמוג תיאר כיצד ההתדרדרות הנפשית שלו הייתה קשורה בעיקר לשימוש בסמים. בשנה שלפני האירוע החליט להיגמל לחלוטין מקנאביס, לאחר שהרגיש שהחומר אינו מיטיב עמו. אך גם בתקופת הניקיון מסמים לא חש שיפור במצבו, ולדבריו, הרגיש שהעולם כולו נגדו, ללא קשר לשימוש בחומרים.

במהלך המשפט הוצגו בפניו עדויות של חברים מתקופת התיכון. בעדותו של חברו עדן נכתב כי לאחר התיכון אלמוג חווה תקופות של דיכאון. עדן תיאר כיצד בתקופת בית הספר עישן אלמוג קנאביס, אך לדבריו, הוא לא שתה אלכוהול פרט לאירועים חברתיים. הוא הוסיף כי לא היה מודע לשום בעיות בקשר שבין אלמוג למאיה ז"ל.

בתגובה לדברים השיב אלמוג: "זה נכון, היו לי תקופות לא טובות שבהן לא יצאתי מהבית. עיקר השימוש שלי בסמים היה באירועים חברתיים. הקשר שלי עם מאיה היה קשר טוב. כמו כל בני זוג היו לנו ויכוחים, אבל תמיד ידענו למצוא את האמצע. היינו צעירים, עם זוגיות טובה."

עוד הוצגה עדותו של חבר נוסף, תומר לוי, שסיפר כי שני חברים משותפים, גיא ומיכאל, שמרו על אלמוג 24/7 בתקופה שלפני האירוע. תומר העיד כי מעולם לא ראה את אלמוג מתנהג באגרסיביות. אלמוג אישר את הדברים ואמר: "נכון, אף פעם לא הייתי אדם אלים. תמיד ביטאתי את עצמי בדיבור, ולא הגבתי באלימות או באגרסיביות."

במהלך הדיון ביקשה הסנגורית של אלמוג, עורכת הדין אורית חיון, לקיים את החקירה הנוגעת למצבו הנפשי של הנאשם בדלתיים סגורות, אך השופט דחה את הבקשה בנימוק כי "אין איסור גורף על עדות נאשם. אי אפשר לסגור דלתיים בעדות נאשם, יש אינטרס ציבורי, ולכן לא יפונה הקהל מהאולם".

לאחר עדותו של עמית אלמוג בבית המשפט, תקפה משפחתה של מאיה את דבריו "רואים שהכינו אותו חמש שנים להגיד סליחה כדי להתחמק ממאסר עולם". אביה, אריאל, התייחס בחריפות לעדותו: "אנחנו בדיון קשה - לראות את הידיים של הרוצח, שאיתן רצח את מאיה. צריך לחנך אנשים כמוהו שרצח שווה מאסר עולם. נקודה."

שירה, אחותה של מאיה, תקפה גם היא את דברי אלמוג, שהתייחס למצוקותיו הנפשיות: "הוא מספר שהיה אובדני, איך זה שתמיד הגברים האלה בוחרים לרצוח - ולא עושים שום דבר לעצמם? הוא בחר לרצוח את מאיה, לפזר עליה שטרות, ועכשיו גם לעמוד מולנו. אנחנו חמש שנים כמלים מול האדם שבחר לסיים את חייה של מאיה. יהי זכרה מהפכה." בהמשך טענה האחות כי טענותיו של אלמוג בנוגע למצבו הנפשי אינן אלא מניפולציה: "כל הרופאים אומרים שהוא עושה הצגות. נקבע באופן שלא משתמע לשתי פנים - הוא היה שפוי. הכל מניפולציות שהוא עושה."

במהלך המשך עדותו בבית המשפט, הציגה הסנגורית של אלמוג, עורכת הדין אורית חיון, מסמך רפואי מקופת חולים כללית משנת 2020, בו צוין כי הגיע לבדיקה בשל נגע בצד שמאל של מצחו. אלמוג תיאר בפני בית המשפט את התחושות שליוו אותו באותה תקופה ואמר כי הרגיש שיש לו "קרניים" בצידי הראש. לדבריו, הרופא אבחן את הנגע ושלח אותו לבדיקה, אך מבחינתו התחושה הייתה חלק מההזיות שחווה.

בהמשך תיאר כיצד ההזיות התבטאו בקולות ששמע: "אלו קולות של ישויות מסוימות, נגיד אלים קדמוניים מהמיתולוגיה היוונית, אלים הודים כמו שיווה ובודהה. זה בא וחוזר כמו הבזקים." אלמוג הוסיף כי מלבד ההזיות, פיתח גם התנהגויות חרדתיות: "הייתי חשדן גם כלפי המשפחה שלי, מחקתי את העולם האינטרנטי, את כל התמונות שלי, ולא רציתי קשר עם אף אחד. רציתי שקט ולהיות לבד." בתקופה שלפני האירוע אמר: "הסתכלתי במראה וראיתי את עצמי כדמות אחרת, דיברתי עם עצמי והרגשתי שאני מדבר עם השטן."

על מערכת היחסים עם מאיה סיפר אלמוג כי בתחילת הקשר היא סייעה לו לשפר את מצבו הנפשי. "ההיכרות עם מאיה עשתה לי טוב. היו לנו תחומי עניין משותפים כמו אומנות, טבע וקעקועים. טיילנו יחד, בילינו המון, צחקנו הרבה, ואפילו הלכנו יחד לעשות קעקוע. לא היה לנו משעמם לרגע."

על תקופת השיפור שחווה לפני האירוע, סיפר כי צמצם משמעותית את השימוש בסמים: "בקושי נגעתי בסמים. זה היה עושה לי רע, מכניס אותי לפרנויות ומחשבות לא טובות. ההפסקה נמשכה בין חצי שנה לשנה, אבל יצא לי לעשן כמה פעמים קנאביס."

אלמוג התייחס להשפעת מחלת הסוכרת על מצבו הנפשי: "אני חולה בסוכרת נעורים, חייב אינסולין מגיל צעיר, והסוכר שלי אף פעם לא היה מאוזן לאורך זמן. כשהוא גבוה, אני עצבני יותר וכעוס. כשהוא נמוך, אני מרגיש 'סטלה', הראייה מטושטשת, עולות בי הזיות". הוא משתף כי זה משהו שמלווה אותו כבר מצעירותו: "זה נטל שמלווה אותי מגיל צעיר. אני מבין שלא התמודדתי עם זה כמו שצריך, לא היה לי אכפת מהבריאות הנפשית והפיזית שלי."

לדבריו, הכיר את מאיה בפסטיבל מוזיקה בהונגריה. לאחר מספר ימים משותפים בפסטיבל, חזרה מאיה לישראל, אך זמן קצר לאחר מכן יצאה לטיול ארוך במזרח. "היא רצתה שאצטרף אליה, אבל בגלל מחלת הסוכרת החלטתי לוותר. למרות המרחק, נשארנו בקשר קרוב. היה ברור לשנינו שכשמאיה תחזור - נהיה שוב ביחד, וכך היה. היא חזרה בדצמבר והפכנו לזוג."

שלושה חודשים לפני האירוע פרצה מגפת הקורונה, ואלמוג סיפר כי בשל מחלתו נחשב לקבוצת סיכון, מה שהוביל לריחוק זמני בינו לבין מאיה: "מאיה פחדה להדביק אותי, ולא נפגשנו שלושה שבועות. זה הכניס אותי למצבים לא נעימים, הרגשתי חרדה גדולה." לדבריו, במהלך התקופה החל לחשוב על הפסקה בקשר, ואף הציע זאת למאיה. "כעבור כמה ימים חשבנו על זה וחזרנו להיות ביחד."

על היום האחרון שבו ראה את מאיה אמר: "מאיה באה אליי, היינו יחד בסלון, שיחקנו משחק וראינו את הסרט 'מועדון קרב'." לאחר רגעים של שתיקה, המשיך ושיחזר: "אני זוכר תמונה של מאיה עם דם בצדדים של הפה. אחר כך נרדמנו." לדבריו, התעורר מבוהל וחש טעם מוזר בפה: "זה היה טעם של סבון, בצבע סגול-אוכמניות."

כאן שוב השתהה אלמוג, ולאחר שתיקה הוסיף: "כשהייתי ילד והתנהגתי לא יפה, השתיקו אותי עם סבון, כמו שאומרים 'תשמור על הפה'". עוד סיפר: "אני זוכר את מאיה עם שני כתמי דם בצדדי הפה, וזה הזכיר לי את הסרט 'ספרות זולה'. הרגשתי שאני חלק מסרט, שהיא תכף תקבל זריקת אדרנלין ותתעורר." כשנשאל על האירוע עצמו, אמר: "אני זוכר רק את אמא שלי אומרת לי: 'עמית, נעזור לך. אנחנו אוהבים אותך'. אני זוכר שאמרתי לה שיהיה 'סוף מתוק', כי חשבתי שהיא תתעורר כמו בסרט."

על המשך החקירה אמר כי אינו זוכר מה קרה, והדבר הבא שהוא זוכר הוא שהתעורר באבו כביר, במקום שכינה "החללית"."הביאו אותי לדיון בזום, לא הבנתי מה קורה. אחרי כמה שבועות התחלתי להבין, וחשבתי שגם עורכי הדין ששכרו לטובתי - הם נגדי."

כשנה לאחר האירוע, סיפר אלמוג, החל לסבול מסיוטים שבהם הרגיש כי מאיה מדברת אליו. "הרגשתי ששמו אותי בחללית לגמילה, ושאני חוזר לשם שוב ושוב. נתנו לי תרופות כדי לאזן את המצב הנפשי שלי, ואני ממשיך לקחת אותן עד היום."

מועד הדיון הבא בתיק נקבע ל-24 בפברואר. בהתאם להחלטת בית המשפט, הנאשם עמית אלמוג יובא פיזית לכל הדיונים הבאים בליווי שירות בתי הסוהר.

"היום לראשונה יכול היה עמית לומר את דברו. הוא בחר, לפתוח בפניה נרגשת למשפחת המנוחה, ולהביע צער עמוק, חרטה וכאב על מה שעשה, וכן את הבנתו כי לא יוכלו לסלוח לו לעולם. עמית שיתף, כי במשך כל יום, לאורך ארבע וחצי השנים שחלפו, הוא שואל את עצמו למה זה קרה? ואין לו תשובה", מסרו תגובת עורכי הדין אורית חיון ועו'ד דין כוכבי המייצגים את אלמוג. "אין יום שעובר והוא לא כואב את האסון. עמית סובל מבעיות נפשיות ומחלה אשר הביאה לכך כי ביצע את המעשה ללא כל כוונה, ללא סיבה וללא מודעות, במהלך התקף פסיכוטי. כיום עמית מקבל כדורים פסיכיאטרים המאפשרים לו איזון, אך עדיין המעמד על דוכן העדים קשה מאוד. לפי עדותה של הפסיכיאטרית המחוזית, האירוע גרם לו טראומה, שהביאה לכך, שהוא אינו זוכר והדחיק את פרטי האירוע אלא רק הבזקים ממנו. המשך עדותו נדחה לדיון הבא, ועמית יעשה כל שיוכל להעיד את האמת שלו עם כל הקושי הנלווה לכך, הוא בחר להעיד ולהשמיע גרסתו".