"עוד ולנטיינס חולף, ועוד יום שבו אתה שם בגיהנום - רחוק ממני, אבל כל כך קרוב בלב" - אילנה גריצווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר, כתבה לו היום (שישי) מכתב לכבוד חג האהבה הבינלאומי. "אני מחכה לרגע שבו אפתח את הדלת ותעמוד שם, מחייך אליי כמו שתמיד. אני מחפשת אותך בכל רגע, בכל נשימה, בכל מקום. מאז שלקחו אותך, האוויר כבד, הימים ריקים, והלב שלי חי רק בציפייה אליך".
"אני לא צריכה יום אהבה כדי לדעת שאתה האהבה שלי. זה כתוב לי בגוף, חרוט לי בנשמה. זה בלילות הארוכים שבהם אני לוחשת את השם שלך אל תוך החשכה, בתקווה שאיכשהו תוכל לשמוע. זה בכאב הבלתי נסבל של הגעגוע".
"אני יודעת מה זה להיות שם בשבי. איך הזמן מתערפל, איך הגוף נחלש, איך הלב נקרע מחוסר הוודאות ופחד מתמיד על חיים שלך. אבל אני גם יודעת כמה אתה חזק. כמה אתה נלחם. וכמה אני כאן—נלחמת איתך, בשבילך, בשבילנו. אני מבטיחה לך, מאמי שלי, שאני לא אפסיק עד שאוכל שוב להחזיק לך את היד, להסתכל לך בעיניים ולומר לך שזה נגמר".
"אהוב שלי, אני מדמיינת אותנו שוב יחד. חוזרים הביתה, פותחים את הדלת, מחבקים כלב משוגע מהתרגשות, מחזיקים ידיים חזק ולא מרפים. אני מדמיינת אותנו יושבים על הספה, מתווכחים איזו סדרה לראות, מכינים פסטה שאני יודעת בדיוק איך אתה אוהב. אני מדמיינת אותנו חוזרים לחיים שלנו, לאהבה שלנו, למה שלעולם לא באמת אבד. אני אוהבת אותך תמיד איתך תאמין תשרוד".
"עד שזה יקרה, אני לא אשתוק. לא אנוח. לא אפסיק להילחם. כי אתה שם עם עוד חטופים 497 ימים נשמות אהובות שמחכות, והעולם חייב לזכור אתכם, לזעוק את שמכם, ולהחזיר אתכם הביתה עכשיו".