תמי, אמו של החטוף רום ברסלבסקי, בחרה עד היום להישאר מאחורי הקלעים. לא התראיינה זה כשנה, וגם קודם לכן רק פעם אחת, בטון רגוע. היא ציפתה בסבלנות לבשורה, למאמץ או מידע שישיב את בנה. עכשיו היא לא מוכנה עוד לשתוק.
בדומה למשפחות אחרות, היא הבינה, לדבריה, שהשקט לא יועיל לה. מסקנה זהה הייתה למשפחות אחרות בשבוע האחרון. תמונות השחרור של שלושת הגברים זעזעו אותן. הן הבינו שישנה דחיפות להביא את יקיריהן חזרה, להשמיע את קולן, לפני שיהיה מאוחר מדי.
קרוב ל-500 ימים חלפו מאז שרום, תושב ירושלים, נלקח בשבי מפסטיבל נובה, שם עבד כסדרן. לפי עדויות שהגיעו אליה, הוא נחטף פצוע, לאחר שעות של גבורה בהן יכול היה לנסות להימלט - אך בחר להילחם ולהציל אנשים שפגש. בריאיון לוואלה היא מותחת ביקורת על הממשלה, וחושפת את התיעודים האחרונים שלו מ-7 באוקטובר. "שזה יהיה ברור לכולם - מסר לנתניהו, שר הביטחון וכל מי שיושב שם בממשלה: הבן שלי מוחזק בידי ארגון טרור במנהרות בעזה ואנחנו מוחזקים בבית בידי ארגון טרור של ממשלת ישראל", היא מאשימה. "האנשים האלה לא מתייחסים אליי, לא מעבירים מידע, משקרים ומסלפים. אין לי מילים אחרות".
"איך הם לא יודעים איפה רום שלי?"
תמונות החטופים ששוחררו בפעימה האחרונה זעזעו אותה. "התמונה שווה אלף מילים", היא אומרת. "טראמפ נתן אוקיי לעסקה של כולם או אף אחד, והם התקפלו ובעסקה הזאת המשיכו רגיל כאילו שום דבר. הבן שלי לא יחזור גם בעוד שנה מבחינתם. שמעתי שמתראיינים ואומרים זה לא סוף העולם. למי? להם יש זמן כנראה".
לדבריה, רום נחטף פצוע, וצריך היה להיכלל ברשימת החטופים ההומניטריים שישוחררו בשלב הראשון לעסקה. "מה זה הרשימה הזאת של 33 החטופים? מישהו עדכן אותה מלפני שנה?", היא מוחה. בניגוד לאחרים, תמי לא זכתה עד כה לאות חיים מרום. גם לא לפרט מידע אחר. "איך הם לא יודעים איפה רום שלי, מה מצבו?! הוא תועד בתמונות עם תחבושות על הידיים ואנשים אומרים שהוא כנראה נורה. יש לו אלרגיה חמורה שעלולה להוביל לקוצר נשימה".
"מישהו יודע איפה הוא? איך לא נכנס לרשימה ההומניטרית? למה הדם של החטופים האלה חשוב יותר מהילד שלי? למה התעקשתם לקבל מידע עליהם ועליו לא?", היא תוהה בזעם. "כל המדינה הזאת רקובה מבפנים. אני לא מאמינה לאף אחד שמדבר איתי - לא נציגי הצבא, לא שב"כ, לא מוסד. לכל אחד יש אינטרס פרטי. כל אחד מקורב למישהו. לי אין קשרים".
"מישהו יודע איפה הוא? איך לא נכנס לרשימה ההומניטרית? למה הדם של החטופים האלה חשוב יותר מהילד שלי? למה התעקשתם לקבל מידע עליהם ועליו לא?", היא תוהה בזעם. "כל המדינה הזאת רקובה מבפנים. אני לא מאמינה לאף אחד שמדבר איתי - לא נציגי הצבא, לא שב"כ, לא מוסד. לכל אחד יש אינטרס פרטי. כל אחד מקורב למישהו. לי אין קשרים".
"בחרתי לשתוק כדי לא לסכן אותו", היא מסבירה. עכשיו כשאני יודעת שהאנשים האלה רוקמים תוכניות מתחת לשולחן, לא אשתוק. התחושות שלי מורכבות מאוד. הבחורים חזרו דקה לפני שהם מסיימים את החיים שלהם. כל העולם ראה איך חזרו. מי יודע אם היו מחזיקים עוד שבוע. נתנו להם את המינימום כדי שיחזיקו את הנשימה שלהם באותו יום. הבן שלי באותו מצב".
"אני רוצה תשובות, אני רוצה לדבר עם הממשלה", היא ממשיכה, ומספרת כי איש מנבחרי הציבור לא מדבר איתה. "הם לקחו אחריות על החיים של הבן שלי. הם אחראים לחוסן הנפשי והפיזי שלו ועושים עבודה גרועה. אדון נתניהו ושר הביטחון שאומרים יפה יפה נפגשים עם משפחות חטופים. בולשיט! אני חודשיים מבקשת שיחה".
"אם הבן של אחד מהם היה מתקשר אליו ואומר 'אבא, צריך אותך דחוף, תפנה את הזמן', הוא היה מפנה את הזמן", היא תוקפת. "גם רום הבן של נתניהו עכשיו. שימצא את הדרך לדבר איתי, מצדי בשתיים, בשלוש בלילה. לי אין יום ולילה. אני עוברת טרור עם מדינת ישראל. עושים לי טרור".
"הייתי נכנסת לעזה עם החיילים ומחפשת אותו, אין לי פחד"
האכזבה הובילה אותה לשנות גישה. כעת, היא אומרת כי "יכול להיות שעינב צנגאוקר צודקת. שצריך לעשות כמוה. אמרתי אני אשב בשקט, אבל אין סימן חיים מרום, לא מדברים איתי, מנפנפים אותי. אבל לנסוע לוושינגטון ולהיפגש עם אשתו והילדים הוא יכול. לדבר עם אמא של רום, הבן המאומץ שלו מ-7 באוקטובר, אין לו זמן. זה ברור למה: כי הוא לא רוצה לשמוע מה שיש לי להגיד לו".
"אני מצפה דבר אחד: שהמדינה תמצא אותו. לא שחמאס או חטופים יעדכנו אותי. כל המוחות הכי חריפים ואף אחד לא יודע איפה הוא? אין לי מה להפסיד עכשיו. כך או כך רום בסכנה. אם אתראיין או לא - זה היינו הך. ואולי יש סיכון קטן שיראה אותי וזה יעודד ויחזק אותו. הייתי נכנסת לעזה עם החיילים ומחפשת אותו, אין לי פחד. אבל לא נותנים לי".
עדויות שנמסרו למשפחה מבאי הנובה שנתקלו ברום האירו את גבורתו. לפיהן, הוא הבין את גודל האירוע מראשיתו, ב-06:30 בבוקר. "הילד הזה לקח על עצמו תפקיד ואחריות", אומרת תמי. "הוא רץ ממקום למקום בלי נשק ובלי רכב. חילץ, עזר ועודד את כולם. אמר להם "אל תדאגו, אנחנו יותר מהם, יותר חזקים מהם, יכולים עליהם. רק צריכים לחכות בקור רוח. כמה שעות צה"ל יהיה פה ונהיה בבית".
רום, מספרת אמו, פגש במי שניסו לחלץ את המבלים, אך ויתר על מקומו בשביל אחרים. "הוא לקח ממתקים מהכוחות והביא לבנות שדיברו איתנו, שיאכלו משהו. הוא הכניס בכולם את את התקווה שהם יכולים להילחם על החיים שלהם. כמה שזה נשמע הזיה, הוא הצליח. הוא חילץ בחורה בשם נעמה ממכולת זבל שבה כולם היו ירויים. היא סיימה שיחה עם אימא שלה, אמרה לה 'אני לא יוצאת מזה חיה'. ואחר כך, לנו היא אמרה 'אני לא אשכח את המלאך שלי'. רום אמר לה אני שומר עלייך, את יוצאת מזה. הוא נלחם במחבלים באבנים, הרים סלעים וזרק. צעק על שאר האנשים 'למה אתם לא נלחמים?' הוא יכול היה לצאת משם ובחר שלא".
אותה צעירה סיפרה למשפחה שהיו לרום תחבושות על הידיים. מהעדות הזו, לצד אחרות, הבינו שנפצע. צה"ל עדכן את המשפחה שלפי "מקור מהימן" נחטף חי, בין 14:00 ל-16:00. מלבד זאת לא נאמר להם דבר.
"עכשיו מי שעזר לו בבית והוא שם בגיהנום", היא אומרת, ומנסה לעצור את הדמעות. "עם כל הלחץ והבלבול הוא היה מפוקס. הוא סיפר להם שקוראים לו רום ברסלבסקי, בתת מודע ידע שלא יחזור הביתה באותו יום. הם הגיעו אליי ורצו לספר את הסיפור שלו. אנשים שפגשו אותו אמרו שבזכותו הם פה. רום נלחם עד הדקה האחרונה שלו. גם על חיים של אחרים. גם עכשיו נלחם על החיים שלו, אבל כמה הוא יכול להילחם?".
"הבטיח לי שיגיע הביתה"
תמי משחזרת כי רום התקשר אליה בעשר מטלפון לא שלו. "היי אימא, מה קורה?", שאל אותה, בניסיון להסתיר את מצבו. "כאילו הכול סבבה", היא אומרת. "הוא לא ידע שראיתי טלוויזיה והבנתי מה קורה. התחלתי לבכות. הוא נכנס ללחץ ואמר 'אימא מה קרה לך? למה את בוכה?'. אמרתי לו רום, הכול בסדר, מה איתך, אני רואה מחבלים, אנשים צורחים את נשמתם. הוא ענה 'אימא אל תדאגי, נשמה אני אומר לך אין פה כלום'. הוא אמר שהוא מדבר מטלפון של שוטר, שצה"ל השתלט על האירוע. הכול היה בולשיט. הוא לא נפרד ממני כמו אחרים, הבטיח לי שיגיע הביתה".
רון נחטף בן 19. מאז ציין שני ימי הולדת. "אם נמשיך ככה אני לא יודעת אם יגיע לגיל 22 בחיים. אני לא יודעת אם הוא חי כבר עכשיו. בראש שלי הוא חי, כי נחטף חי", אומרת אמו. אחיו הקטן חגג בר מצווה בחודש שעבר. פוסטר גדול להחזרת רום נתלה שם, מציג את העצב המלווה את המאורע. "חגגנו בלב כבד", מודה תמי.
"בשנה הזו למדתי על הבן שלי. חשבתי שהוא מעופף וגיליתי אחרת לגמרי", מספרת תמי. "חברה שלי עשתה הפרשת חלה בחיפה. הגיעה אליה בחורה, ושאלה אם היא מכירה את רום. היא סיפרה לה שהיא ורום וכמה חברים נסעו בקיץ לווילה באילת לחגוג בסוף שבוע. בוקר אחד הם קמים, רואים הומלס שוכב על הספה בסלון. הם נלחצו, רום התעורר ושאל למה צועקים. אמרו לו תראה את הבן אדם הזה, והוא צחק ואמר הוא איתי, עשיתי סיבוב בלילה ופגשתי אותו, והוא אמר שאין לו איפה לאכול ולישון. שכרנו וילה, תאכל, תשתה, הכול בסדר - אתה איתי. זה רום. לפני ואחרי".
תמי ביקשה למסור לרום: "נכון שהוא לא שמע אותי תקופה ארוכה - אבל שידע שגם אם הוא לא רואה אותי בטלוויזיה או ברדיו, אני הופכת את העולם בשבילו. אעשה הכול כדי להוציא אותו בחיים. להגיד לו שהוא אהוב, שאני אוהבת אותו וחושבת עליו", היא אומרת בכאב. "שהוא איתי בלב ובמחשבות כל דקה ביום. ברגע שאני עוצמת עיניים ופוקחת עיניים. כשאני אוכלת, מתקלחת. איפה שאני הולכת אני מספרת עליו. שידע שאנחנו חזקים והכול בסדר".
"שיסיר דאגה, כי אני יודעת כמה כואב לו, והוא לא רוצה שאדאג לו. שלא ידאג לכלום, רק לדבר אחד: לעצמו ולהישאר בחיים. אם הייאוש והתסכול רק מתחילים לגעת בו - שיעצור את זה. שלא יאמין למה שמשחקים להם בראש. הוא יכול לסמוך רק על עצמו ועל האינטואיציה שלו. הוא ילד חזק פיזית ונפשית. אם יש מישהו שיכול לעבור את זה זה הוא. שיסמוך עליי ויבטח בי שאעשה הכול כדי שיחזור הביתה בחיים".