במשך כמעט 500 יום, שנה וארבעה חודשים מאז 7 באוקטובר, משפחתו של אלון אהל החטוף בעזה לא קיבלה ממנו אות חיים. אבל פעימת השחרור של אלי שרעבי, אור לוי ואוהד בן עמי משבי חמאס בעזה הביאה עמה בשורה ראשונה.
"זה היה מרגש בצורה בלתי נתפסת", מספר רונן אהל, אחיו הקטן, בראיון לוואלה, אך באותה נשימה, הוא מפרט כיצד המידע שהתקבל מהשבים לגבי מצבו של אלון טילטל וזעזע את המשפחה. "הם סיפרו שהוא נמצא במנהרה מאז נובמבר 23', שהרגליים שלו קשורות בשלשלאות. תת תזונה קשה, בקושי פיתה אחת ליום. הם לא חשופים לעולם שבחוץ בכלל, לא רואים אור. ואלון פצוע: יש לו רסיסים בגוף, ופציעה שבגללה בעין אחת הוא כמעט לא רואה. אנחנו מבינים מכל זה דבר אחד, שלנו היה ברור ואולי לא היה ברור לאחרים: הוא הומניטרי, חד משמעית. לא יודעים כמה זמן יש לו ולאחרים בשבי. הזמן שלו קצוב".
ביום ראשון בערב התראיינה אמו של אלון, עידית, בחדשות 12 וזעקתה הרעידה מדינה שלמה - לא רק עבור בנה, אלא גם עבור שאר החטופים שעוד נותרו בעזה וממתינים להשתחרר בשלב ב' של העסקה. "זה לא משהו שלא ידענו, זה לא משהו שהממשלה לא ידעה - אבל זה הוטח לנו בפרצוף, והבנו שאולי אנשים לא מספיק שומעים ואנחנו צריכים למצוא דרך לבטא את עצמנו אחרת, כדי שאנשים ישמעו יותר חזק", אומר רונן. "אי אפשר לטרפד את זה עכשיו, אי אפשר לשקר. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה שם, אנחנו רואים את זה מול העיניים שלנו. הגברים הצעירים, חשבו שהם החזקים - אבל יכול להיות שהם סובלים שם לא פחות, אם לא יותר". לדבריו, הידיעות על מצבו של אלון הגבירו את תחושת האשמה שלו, וכך את הדחיפות והלחץ לשחרר את אחיו בכל דרך אפשרית. "כולם הומניטריים. תראו מה קורה לו שם - זה לא הומניטרי?"
אהל, בן 20, משתדל לשמור על אופטימיות ואנרגיה חיובית, על אף הקשיים והמהמורות שהמשפחה חווה, וההתנגדויות הפוליטיות בממשלה להמשך קידום העסקה. "אנחנו כרגע נמצאים בעסקה, אנחנו רואים את החטופים חוזרים, זאת אומרת שמישהו פה קידם משהו, קרה משהו. אנחנו רוצים לקוות שזו באמת הגישה וזה הרצון, ושעושים את כל המאמצים כדי להחזיר אותם". לדבריו, הוא חייב לשמור על האמון שלו בהנהגה ובמדינה. "אם יש אדם במדינה שהגיע למצב שהוא לא סומך על הממשלה, על הצבא, על העם - אז אין לו מה לחפש פה. הוא לא ירגיש בטוח פה". עם זאת, הוא שב ומעלה את היעדר היחס והשקיפות מצד הדרג והמדיני והממשלה. "אני לא מחפש אשמים - זו לא המטרה. אני רוצה שיקחו אחריות".
ברקע החשש מקריסת שלב א' של העסקה, וההתנגדות של מפלגת הציונות הדתית למעבר לשלב ב', אהל אומר: "בתקופה הזו יש משהו מזעזע, חברתית: יש איזשהו תעתוע והבדל בערכים ובמוסריות, וכל אחד יש לו כמובן את ההצדקה שלו, ואני מבין את זה. ספציפית כרגע בעסקה, אני רוצה להאמין שכל אחד במדינה רוצה שהחטופים יחזרו, והשיח הוא על הדרך וההשלכות. אני אישית לא מבין באסטרטגיה ובפוליטיקה, אבל אני מבין שזה מה יש, זה מה שהשגנו, ואין לנו זמן לחפש עוד דרכים. מי שמתנגד לעסקה חייב להבין שזה מה שזה אומר - שלא יהיה את מי להחזיר".
לדבריו, "הוא מגבה ומחזק את ראש הממשלה והקבינט בהחלטות הקשות האלה. אני מקווה שלא יקשיב לרעשי רקע, שיהיה נכון לעצמו ולמדינת ישראל ושימשיך את העסקה. כי זה מה שצריך לקרות עכשיו".
אלון ציין השבוע יום הולדת 24, ומשפחתו הזמינה את הציבור לציין את יום הולדתו בכיכר החטופים, ולצד הפסנתר הצהוב שהפך לסמל המוזיקה שלו. "החשיבה החיובית מחזקת אותנו", אומר רונן. "בסוף זה הכל עניין של איזושהי שליטה שאין לנו. הבנו את זה ב-7 באוקטובר. אין לנו שליטה מתי אלון יחזור ובאיזה מצב. יש לנו שליטה רק לאן. וזה מה שמוביל אותנו: איפה שאנחנו שולטים, אנחנו נשנה. נחזק את עצמנו, את המשפחה, את המדינה. הם צריכים לא רק לחזור, אלא לחזור לעם יציב ולמשפחה חזקה".
את הרגע שבו אלון יחזור הוא מדמיין כל הזמן. "אני מדמיין את זה כל הזמן. מדמיין אותו מגיע לבית חולים, מדמיין את עצמי מחבק אותו. אמא אומרת שזה כמו לידה מחדש. לא יודע מה המילים הראשונות שהוא יגיד. אנחנו כל הזמן מדמיינים את זה, ואני מקווה שגם הוא מדמיין את זה. אני בטוח שהדבר הראשון שהוא יעשה זה לנגן. נביא לו פסנתר, שיהיה לו".
הראיון המלא ישודר בתוכנית סופ"ש שלו בערוץ וואלה פלוס