שרון, אחיו של אלי שרעבי ששוחרר בפעימה של עסקת החטופים בשבת האחרונה, סיפר לוואלה על תקופת השבי של אחיו: "אלי נחטף כשהמראה האחרון שלו הוא ליאן והבנות בחיים. הוא ידע שהוא הולך להחטף אחרי שאזקו אותו. הוא אמר לבנות ולאשתו 'אני אחזור', הוא חשב שמקסימום חטפו אותן. מהרגע הראשון אחרי שלקחו אותו מהבית שמו עליו חבלים בידיים. מבחינתו הוא חשב כל הזמן שהן בחיים וזה עזר לו מאוד כחלק מההישרדות, לדעת שאשתו והבנות מחכות לו".
"הוא היה מנותק מתקשורת לגמרי", המשיך שרון ותיאר את תנאי השבי הקשים. "הוא הוחזק במעמקי האדמה. לא מנהרה בקטנה. בחלק מהתקופות היה לבד ובחלק עם עוד אנשים. תנאי השבי היו קשים. הוא באבל. אלי קיבל את הבשורות רק כשהגיע לכאן. כשמי שקיבל את פניו ברעים אמר לו אימא שלך ואחותך מחכות, מתעוררת בטבעי שאלה - איפה אשתי והבנות? הוא שאל אותם את זה וככה אמרו לו את הבשורה. הוא היה בהלם והרבה כאב".
שרון המשיך ותיאר את הרגע בו נפגשו לראשונה, אחרי ששב משבי חמאס. "ברגעים הראשונים לא דיברנו על זה. פשוט בכינו והתחבקנו", אמר והוסיף לתאר את הרגע. "אמרתי לו תשמע, אנחנו איתך. לא עוזבים אותך. אתה בידיים בטוחות. כל מה שצריך - אנחנו בשבילך, ונעבור את הכול. נצמיח חיים חדשים. חרב עליו עולמו. הדברים שהוא חווה מלווים אותו וכנראה ילוו אותו הרבה שנים. המנהרות, המחבלים, האכזריות. אלי העדות החיה לאכזריות הכי משמעותית של חמאס. מספיק לראות תמונות של לפני ואחרי. הייתה גם התעללות פיזית, רחבה מאוד, באופן עקבי ולאורך התקופה. לא פסחו על שום דבר. לא סתם איבדו משקל בצורה דרסטית".
"אלי היה שם מנהיג לאחרים", תיאר שרון בגאווה. "הוא גילה מנהיגות מטורפת. שמר על הילדים שהיו איתו. גם במקום הכי נמוך גילה את הערכים הכי משמעותיים שבן אדם יכול. ברגעים קשים רומם את הרוח שהצילה אותם. זה לא רק לא לקבל אוכל, זה לחלום על אוכל. אתה מגיע למצב שאתה מדמיין שאתה אוכל. הוא אמר לאחרים 'חברה אנחנו יוצאים מפה', במשך חודשים ארוכים. אם הוא לא שם הם אבודים. היו הרבה מאוד שיחות, מסוג מידע - חברים, משפחה, תחביבים, והרבה שיחות לנפש - לשמור על השפיות".
הוא אמר שחייבים להציל אותם, עוד מעט יהיה מאוחר. הוא העדות הכי מצמררת שיש לזה. אלי חזר בשליחות. הדבר הראשון שהוא אמר היה אני לא יורד מהמסוק, מהוואן, בלי דגל ישראל. למרות שלא היה לו טלוויזיה ורדיו הוא אמר תודה לאנשים שנאבקו עבורו, כי היה לו ברור שהעם עומד על הרגליים כדי שישתחררו. החלום שלו זה לחבק את המשפחות השכולות שהבנים שלהן מסרו נפש כדי להציל אותו, ולחבק את החיילים הפצועים כשיתאפשר לו. אלה ששוכבים ממש לידו בתל השומר".