אלה, בתו של אוהד בן עמי, התחילה את דבריה בשיחה שביצעה בבוקר השבת באוקטובר לערוץ 12: "'אני צריכה עזרה, חטפו את אבא שלי' - זה המשפט הראשון שיצא לי מהפה ב-7 באוקטובר. עד אתמול השיחה הזאת הייתה הדבר הכי קשה לי לשמוע".
"אבא הסלע היציב של החיים שלי נחטף. ראיתי תמונה שלו בחדשות עזתים, וככה גילתה מדינת ישראל ביום הנורא מכולם שאנשים נחטפים לעזה", אמרה אלה. "אתמול, שנה וארבעה חודשים אחרי, ישבתי לצפות בשחרור שלו. התמונה האחרונה שיש לי מאבא הוא חולצה קרועה ובוקסר, מובל על ידי מחבלים". לדבריה, "שום דבר לא הכין אותי למה שראיתי על פניו וגופו של אבא שלי כשעשה את צעדיו הראשונים בחזרה לעולם. הייתי בטוחה שאהיה חזקה ולא אשבר - ברגע שהלך קרסתי על הרצפה בצרחה 'סליחה'".
"הסתכלתי על הכתפיים, עצמות הבריח, הרזון, השבריריות והפנים הנפולות. הצרחות והבכי בחדר לא פסקו. המראות הקשים, שבא להעיף את הטלוויזיה, זה אבא שלי. הוא עבר זוועות, תופת וגיהינום. למזלנו יש לנו עכשיו את כל החיים איתו. שם, מאחור, נשארו 76 חטופים, אחים שלנו. הם נמצאים עמוק במנהרות חמאס, בחושך, בגיהנום. אם קודם משימת חיי הייתה להבהיר את הדחיפות בשחרור החטופים. עכשיו, כשאבא שלי חזר אני מבינה כמה זה גרוע ממה שחשבתי".
"שלב ב' חייב לצאת לפועל. אין ברירה אחרת", הדגישה אלה. "אסור לנו לתת להם לגווע שם. אני פונה לקבינט: ראיתם את התמונות אתמול יחד איתנו. אתם מבינים שחייבים להחזיר את כולם. אל תתעלמו מזה, תמצאו דרך שיקרה כמה שיותר מהר".
שרון שרעבי, אחיו של אור, אמר בפתח דבריו: "אלי ביקש הבוקר להודות לכל עם ישראל, למנהיגים בארץ ובעולם, להודות לחיילים הגיבורים שלנו שמסרו את נפשם, למשפחות השכולות, לחיילים הפצועים, שסיכנו את חייהם למען הצלת כל החטופים והחטופות שלנו. זה הניצחון של כולם".
הוא פנה לראש הממשלה נתניהו: "בעת הזו, יש עדיין 76 חטופים בעזה שזועקים אלינו מן האדמה כדי שנציל אותם. ביבי, ישבתי איתך הרבה מאוד פעמים, הבטחת לי להשיב את אלי בחיים, וקיימת. אבל המלאכה עדיין לא תמה. בעת הזו ראש הממשלה קח החלטות אמיצות. מדובר ברגעים קריטיים להצלת חיי אדם. כל רגע שעובר זו שנייה שעשויה להציל חיים".
מיכאל לוי, אחיו של אור אמר: "אחרי שנה וארבעה חודשים ראיתי את אחי שוב, אבל זה לא היה אותו בן אדם. הוא חזר במצב גופני ירוד. הוא היה יחף, רעב ובפחד שכל יומו הוא האחרון. המכה הקשה ביותר חיכתה לו שיצא לחופשי: אשתו האהובה נרצחה באותו יום ארור. הוא היה מלא תקווה שיחזור אליה. הוא גילה את זה רק אתמול".
הוא סיפר על הפגישה המרגשת של אור עם בנו: "הוא שאל אותו: 'אבא, למה לקח לך כל כך הרבה זמן לחזור?'. באיזה עולם ילד צריך לשאול את אבא שלו שאלה כזאת. השמחה מהולה בעצב עצום, כאב שלא ניתן לתאר. אין שמחה שלמה כשהוא חוזר לבד, כשהלב נשבר עם כל פרט שהוא מגלה".
"אני רוצה להגיד משהו ברור: שום דבר לא הכין אותם למה שיבוא אחר כך. ראינו ממשלות מתחלפות, מנהיגים מדברים, אבל בזמן שאור היה כלוא בחודך מקבלי ההחלטות ידעו בדיוק מה מצבו ולא עשו מספיק כדי להחזיר אותי בדחיפות הנדרשת".