לבקשת וואלה הותר אמש (שבת) לפרסום כי נגזרו 25 שנות מאסר על רדיאון שצ'בלב, בן ה-25 שלפני שבע שנים רצח את סבתו בפרדס חנה, גנב תכשיטים שלה ונמלט למולדובה, עוד טרם המשטרה ידעה בכלל על הרצח. שצ'בלב נולד בישראל, אבל בילדותו עזב עם אמו למולדובה. בחלוף השנים היה מגיע לביקורים תכופים אצל הסבתא פרידה-פאינה רצ'ולסקי-רצ'ולסקאיה, בת 58 במותה, וכך גם בביקורו הממושך האחרון.
למולדובה אין הסכם הסגרה עם ישראל, וההזדמנות להשיבו ארצה נקרתה כאשר נזקק לטיפול רפואי מורכב. הוא עבר תאונת דרכים ונפצע קשה ברגלו, ובשל טיפול רפואי בלתי הולם הוא התקשה ללכת ולפרנס את עצמו. הוא עלה על טיסה לארץ עקב ההבטחה לטיפול רפואי הולם במידה ויסגיר את עצמו, ונעצר עם נחיתתו.
בבית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע הרכב שלושה שופטים את רדיאון שצ'בלב וגזר עליו את המאסר הממושך וכן מאסר על תנאי, תוך שקיבל הסדר טיעון שכרת הסניגור, עו"ד דן גלעד, פרקליטות מחוז חיפה, וזאת כדברי השופטים על רקע ההתמשכות הצפויה של ההליכים בתיק, בין היתר בשל הצורך לשמוע פעם נוספת עדים שכבר העידו בפני הרכב אחר ובכלל הצורך להעיד עדים בחלוף שש שנים מהרצח, העובדה שאימו מתגוררת במולדובה וככל הנראה יש קושי בהבאתה לעדות, וכן נסיבות אישיות של שצ'בלב עצמו, כמו גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה והעובדה שחזר ארצה ממולדובה מיוזמתו בידיעה על ההליך המשפטי המצפה לו. "מדינת ישראל לא נקטה בכל הליך הסגרה", טען בפניהם הסניגור.
רדיאון שצ'בלב היה כבן 18 כשרצח את סבתא שלו. היא הזמינה אותו ארצה כי רצתה שיתגייס לצה"ל, הוא תכנן לטוס לחו"ל, ולדברי הסניגור טרם גזר הדין, "העבירה בוצעה בספונטניות כי פחד שסבתא תפריע לו". במהלך המשפט עלה כי היה לו חשש שהיא לא תיתן לו את הדרכון שלו, את כספו ואת חפציו שהחזיקה אצלה.
רצולסקי הייתה אם לשתי בנות, שהתגוררה בערד לאחר שעלתה ארצה ממולדובה. לאחר זמן התגרשו הוריו של רדיאון והאם שבה עמו למולדובה. הוא המשיך להגיע מדי שנה לחופשות קיץ ארוכות אצל סבתא שעברה מאז לפרדס חנה ועבדה כעוזרת בית. היא רצתה שישרת בצה"ל וכשנה לפני הרצח שב רדיאון לארץ, עבר לגור אצלה באופן קבוע, עבד במפעל תחמושת ואת זמנו הפנוי בילה במשחק על המחשב. היתה לו חברה ידידת נפש, שהכיר באינטרנט. היא העידה שהוא סיפר לה שהוא גר עם "דודה שלו" ושלימים הוא סיפר כי "דודה שלו הייתה מעצבנת, היא הוציאה אותו מדעתו והוא רצה לחנוק אותה". היא העידה גם כי לימים, כשחידשו את הקשר באינטרנט והיא שאלה מה הנסיבות שנפרדו, "הוא אמר בגלל שהוא הרג את סבתא שלו". מה עוד? "שהוא לקח את הכסף ועזב את הארץ".
האירוע הטראגי אירע ב-12 למרץ, 2018. רדיאון כבר רכש כרטיס טיסה לאותו יום. הוא התקרב לסבתו ששכבה על הספה כשהוא אוחז בידו בכרית בכוונה לחנוק אותה לגרום לה לאבד את הכרתה אלא שהיא התרוממה וקמה מהספה. הוא הניח את ידו על פיה, היא החלה לצעוק, קראה בשמו של השכן שיציל אותה ורדיאון הטיח אז את ראשה ברצפה, פעם אחר פעם. אח"כ הכה אותה בראש בבקבוקי זכוכית גדולים ותוך שהיא ממשיכה לזעוק לעזרה הוא נטל סכין מטבח ודקר וחתך אותה 19 פעם בכל חלקי גופה והיא נפחה את נשמתה. אחר כך ערם על גופתה שמיכה, כרית ותיקים, התקלח והחליף בגדים, לקח את הטלפון הנייד שלה וגנב את כל הכסף המזומן שהיה בבית וכן את טבעותיה, ארז תיק, יצא מהדירה, נעל אותה ואותו ערב כבר יצא מהארץ. את התכשיטים מישכן אחר כך במולדובה.
למרות שהוא בעל אזרחות ישראלית, הוא יצא את הארץ באמצעות הדרכון המולדובי. ידיד שהסיע אותו בליל הרצח לשדה התעופה סיפר בעדותו במשפט כי רדיאון אפילו היה מודאג שלא יצליח לצאת אבל הם פנו לדלפק משרד הפנים בנתב"ג וכך "בסופו של דבר הוא קיבל אישור ממשרד הפנים, שנתן לו אפשרות לטוס עם דרכון מולדובי."
גופתה של פאינה רצ'ולסקי המנוחה נתגלתה רק יומיים אחר כך. בעל הבית של יחידת הדיור בה התגוררה הגיע לשאול בשלומה כשחברתה תמה מדוע היא לא עונה לטלפונים. בעל הבית הזעיק משטרה אבל הנכד רדיאון כבר היה רחוק, במולדובה. הגופה נשלחה לנתיחה במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. כשאיש לא דרש אותה שם היא נקברה כמה ימים אחר כך ביפו, בבית העלמין המוסלמי "טאסו". היחידה המרכזית של מחוז חוף פענחה את הרצח בתוך זמן קצר. הבעיה המרכזית הייתה להביא את הרוצח לדין.
"אני מתחרט על מעשיי", אמר רדיאן שצ'בלב לאב בית הדין השופט ארז פורת והשופטים אינאס סלאמה והשופטת רבקה איזנברג, "זה טעות הכי גדולה שעשיתי בחיים. לצערי הרב אי אפשר לתקן את הטעות שעשיתי. אני מקווה שבעתיד אמא תסלח לי מה שעשיתי".לדרישת התובעת עו"ד עינב איטסקו-גולד, שהתעקשה, למרות עמדת הסנגור, הם פסקו כי הצעיר ישלם לאמו שבמולדובה, בתה של הסבתא שרצח, פיצוי בסכום של 30,000 שקלים.
יצויין כי גזר הדין ניתן כבר לפני שנה, בפברואר 2024, אך לא פורסם עד כה. לאחר פניית וואלה השיבה הפרקליטות כי לא ביקשה איסור פרסום על התיק ולא ביקשה לנהלו בדלתיים סגורות ולא ברור לה מדוע משלב מסוים סווג התיק ככזה. השופטים, בהיעדר עילה לסגירת דלתיים, התירו את פרסום התיק על כל פרטיו.