חשבתם פעם איך זה לחלוק שם עם רחוב? לי קל - סופם הטרגי של צאצאי בנימין זאב הרצל ידוע, ולכן רחוקים כמוני לא נדרשים לעמוד בציפיות, אלא בעיקר נשאלים מה הקשר לחוזה המדינה (קרובים מדרגה שביעית או שמינית). לאחרים כנראה יותר מורכב - אולי לא נעים לצאצאי שר האוצר הראשון, אליעזר קפלן, שנגזרות הרחוב על שמו הפכו לגנאי.
לטעמי, הכי מאתגר להיות הרצוג. רק בירושלים יש רחוב הרצוג (סבא של הנשיא המכהן), בית חולים הרצוג (סבתא), וסניף של המכללה האקדמית הרצוג (דוד). מעניין מה הנשיא חושב כאשר רואה את הנצחתם, בידיעה שכולם הפגינו אומץ לב ציבורי גם כאשר לא היה נוח, בעוד הוא דבק בכללי תפקידו הייצוגי. כך, את נאומו בעד עסקת החטופים השמיע לא במאי, כשעסקה כמעט זהה היתה על הפרק וחיכתה למושיע, אלא אחרי שהמתווכות הודיעו על הסכמת הצדדים, כלומר היה חותמת גומי.
יצוין שמרוב הרצוגים, הנשיא חיים הרצוג הונצח בבירה לא בשמו אלא ב"שדרות הנשיא הששי". גילוי נאות - עבדתי בלשכתו כשנה. למדתי הרבה מרעייתו אורה, מארחת למופת, וממנו, מי שכראש אמ"ן היה המסביר והמרגיע הלאומי במלחמת ששת הימים ובהמשך שגריר מיתולוגי באו"ם.
הנשיא הנוכחי נושא את שמו של הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בתוך חצי שנה מכניסתו לתפקיד ב-1937, בזמן "המאורעות" שהיו תקופה מאתגרת ליישוב, הוא והראשון לציון קראו לפחות פעמיים להימנע ממעשי נקם נגד ערבים. אמנם בתפקידיו בעבר, הנשיא התבטא בנחרצות נגד פעולות תג מחיר וכו', אך לא הצלחתי לאתר אמירה שלו בנדון מאז כניסתו לתפקיד, הגם שהתופעות גברו. ולקח לו שנה ורבע לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית על האסון הגדול בתולדות המדינה.
הרבנית שרה הרצוג (על שמה בית חולים לחולי נפש, שהיה מפעל חייה) ייחסה חשיבות רבה לקידום עצמאות נשים, גם כאשר בחוגים נרחבים (לא רק חרדים אלא גם אצל הרב קוק ודומיו) נתפסה אישה כמי שאמורה להיות סמוכה על שולחן בעלה. בשונה מהנכד שלה, היא הבינה שאי אפשר לרצות את כולם כל הזמן - לא יכולה להיות פשרה בין התומכים בעצמאות נשים והמתנגדים לה. גם לא בין מי שחותר להכפיף את מערכת המשפט לגחמות פוליטיקאים ובין מי שמתנגד לכך.
מכללת הרצוג מנציחה את בנם הצעיר של הרב והרבנית, הרב דוקטור יעקב. לפני שנפטר בגיל 51, הוא הספיק להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושגריר בקנדה, שם זימן לוויכוח פומבי את ארנולד טוינבי, היסטוריון ופילוסוף בריטי מוביל. כמה ימים קודם, טוינבי טען בנאום שהיהדות היא "מאובן" והשווה את המוסריות שלנו במלחמת העצמאות לנאצים. הרצוג, בן 40 וצעיר מטוינבי בכ-30 שנה, לא קיבל אישור ממשרד החוץ לקיים עימות ורבים בארץ ובקרב יהדות קנדה חששו ממנו - הוא הזכיר עימותים עם מנהיגי כנסיות בימי הביניים, שתמיד הזיקו ליהודים. לכן בפתח דבריו הבהיר שהוא מתדיין לא מתוקף תפקידו הממלכתי אלא באופן אישי - בעיניו, המצב הצריך התנערות מהכללים וכבליהם. הוויכוח דווח בהרחבה, מוסכם שהרצוג ניצח ושכתוצאה מכך, יריבו שינה מקצת עמדותיו.
בשונה מחברי הממשלה, הנשיא ורעייתו מיכל מקפידים לבקר משפחות הרוגים, לפגוש משפחות חטופים, לנהוג באנושיות ראויה לציון. וחוץ מזה? אלו תכונות משפחתיות הנשיא מפגין כעת, במחצית הקדנציה? מה עולה בדעתו, כאשר הוא מתבונן באלבום משפחתי? איזו מורשת הוא צופה לעצמו, בהשוואה להרצוגים קודמים? מה להערכתו יכתבו עליו היסטוריונים, מה יחשוב מי שיעבור ברחוב שייקרא בבוא העת על שמו? איך יראו בעתיד את שתיקתו, את סבילותו? כיצד יירשם חלקו של הנשיא הרצוג בגורלו של המפעל הציוני, שהחל עם הרצל ונתון כעת במשבר חסר תקדים?
הכותבת היא שגרירה לשעבר, בין השאר כיהנה כשגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר נפילת בריה"מ