בקיבוצי העוטף מתרגשים מאוד בימים האחרונים לאור שובם של החטופים. ההמתנה המייסרת בין שבוע לשבוע, והחשש שלא תתממש הפעימה הבאה או השלב הבא בעסקה - מכרסמים בשמחה הגדולה. לצד הדאגנה לגורלם של החטופים שלא שוחררו ושלא צפויים להשתחרר בשלב א' של העסקה, קיימת גם הידיעה המאיימת שחלקם לא יחזרו בחיים. "כולם פה בעוטף מכירים כמעט באופן אישי את החטופים", מספר בני חסון מקיבוץ כיסופים, שחלק מחבריו, בניהם תושב הקיבוץ שלמה מנצור, נמצאים עדיין בשבי. "אנחנו שמחים על כל חטוף שמחזירים, ואנחנו דואגים וחוששים לכל חטוף שעדיין נמצא בשבי".
"אנחנו בדאגה גדולה ובחוסר ודאות", סיפר בני בחשש. "כל חטוף הוא עולם ומלואו. אנחנו תומכים בכל דבר שיביא את החטופים כמה שיותר מהר בחזרה לבתיהם", הדגיש. "את המלחמות אפשר לעשות אחרי חזרתם של החטופים".
אור ויגיל, שני ילדיה של רננה גומא יעקב נחטפו לרצועת עזה ב-7 באוקטובר. היא זכתה לראות אותם שבים הביתה בעסקת נובמבר. עד עכשיו היא נותרת משוכנעת - אין עתיד למדינה אם לא יחזור אחרון החטופים. רננה מתארת תחושות של שמחה לצד חשש על מי שעדיין לא חזר, ולצד עצב על מי שלא יחזרו בחיים. "עתיד המדינה תלוי בעסקה", היא אומרת. "אם לא יחזור אחרון החטופים - אילו שבחיים ואילו למנוחת עולמים - אין לנו עתיד כמדינה, הבסיס הערכי והמשותף שלנו הוא שהמדינה תחזיר כל שבוי וחטוף, שכל חטאם - שהתיישבו על גבולות המדינה ומימשו את החזון הציוני".
רבים חוששים שהשלב השני של העסקה לא ייצא לפועל. זוהר שפק, תושב כפר עזה, סיפר על הגעגוע והתקווה לראות את חבריו גלי וזיו ברמן: "כל חטוף שחוזר זה אושר, אך זה גם דאגה גדולה לגורלם של אלה שעדיין נמצאים שם. אנחנו מקווים שגם החלק השני של העסקה יצא לפועל ושנראה את גלי וזיו חוזרים לבתיהם. אנחנו מחכים ומקווים, אבל מודאגים שלא כל העסקה תצא את הפועל".
החדשות המשמחות על שובם של החטופים בשבועות האחרונים מורגשות מאוד בקהילות שנפגעו מסביבם ב-7 באוקטובר ובכל יום שחלף מאז. אתמול (שבת) בשכונת כרמי גת בקריית גת, שאליה פונו תושבי קיבוץ ניר עוז אחרי הטבח, הסירו בשמחה את הפוסטרים עם תמונותיהם של עופר קלדרון וירדן ביבס מהקיר ועליו כל תמונות חטופיי הקיבוץ, לרגל חזרתם מהשבי. "הדופק מואץ, אנחנו מתרגשים, חיכינו להם יותר מדי זמן", אמר אריה איציק. רבים אחרים נסעו לאזור בסיס רעים, נקודת האיסוף הראשונית של פדויי השבי, וחיכו לכלי הרכב כשהם מנופפים דגלים צהובים, דגלי ישראל ושלטי "כמה טוב שחזרתם הביתה".
בר גורן, תושב ניר עוז, תיאר בשיחה עם וואלה שמחה רבה, לצד דאגה לשאר חטופיי הקיבוץ שעדיין בשבי. "אנחנו מאוד שמחים לראות את את ירדן ועופר על הרגליים", הוא אומר. "כמובן שזה הכל בתחושות מעורבות, בטח כשאנחנו לא יודעים מה בנוגע לשירי, אריאל וכפיר היקרים שלנו. אבל יש קצת נחת לראות שהם בסדר בסך הכל. אנחנו מקבלים איזה רגע לנשום לפני שנמשיך במאבק על כל השאר".
עמיר אלפסה, אף הוא תושב הקיבוץ, מסכים איתו. "יש תחושות מרגשות, כל חטוף שחוזר זה ממש ממלא את הלב", הוא אומר. "יש גם את הדאגה לשאר משפחת ביבס, מאיה דודה שלי הייתה הגננת של כפיר הכל נורא מתערבב, אנחנו ממשיכים להיות לצד המשפחה ולהחזיק בתקווה שנראה גם אותם בחיים. אבל כל חטוף שחוזר זה מראה כמה כל עם ישראל מתרגש לראות אנשים חוזרים על הרגליים".