עופר קלדרון חווה אלימות פיזית ונפשית בשבי, ירד במשקל ושמע רק מעט על המתרחש בישראל ברוב התקופה, העידו היום (ראשון) קרוביו. "הוא היה יותר בודד מאחרים, לא נחשף כמעט בכלל לטלוויזיה או רדיו, לא הראו לו שיש מאבק לשחרורו. קיבל מכות והערות מפחידות. נתנו לו להבין שהעולם כמו שהוא מכיר אותו - לא קיים", הוסיפו.
"הוא מדבר המון, בינתיים אנחנו מופתעים ממצבו לטובה. חששנו שהוא יחזור שבר כלי", סיפר קרוב משפחתו עידו דן. "בשבועות הראשונים עבר התעללות פיזית ונפשית, פסיכולוגית, והיה בכלוב תקופה. הוא היה מחכה לאישור מהשובה בשביל להתקלח או ללכת לשירותים".
"מניסיוננו הימים הראשונים מטעים, יש אופוריה. הוא והילדים אורגנים יחד, מגע ללא הפסקה, בכי וצחוק. הוא מאוד עופר שהכרנו, שטותניק, המון הומור, מצחיק וציני. מאוד מקליל הכול. מאוד שמחים ומודאגים, בהקלה עצומה. הילדים לא באמת השתקמו עד עכשיו. רואים את המצב בלימודים, התנהגות, החרדות, הכפייתיות, המון דברים מפחידים. ובעיקר חוסר פעילות. הם לא ילדים רגילים. יש ירידת משקל מהכתפיים שאי אפשר לתאר אותה".
לדבריו, "הוא לא ידע כלום. כרגע ההבנה שלנו היא שהוא לא נחשף לכלום מאז שהילדים הלכו. רק ידע שיש הפגנות, אבל שאל שאלות כאילו מעולם לא ראה חדשות. היו קרובים שנלחמו עבורו והתראיינו הרבה והוא שאל מה איתם, אם בכלל השתתפו במאבק. הוא לא ראה כלום, לא מודע למה שהיה פה". עם זאת, עופר סיפר שראה את יפעת קלדרון מפגינה באל-ג'זירה.
"אני חושב שהוא לא מבין מה המשפחה עברה בזמן הזה, איזה רמה של חרדה הייתה פה. עד לפני כמה ימים לא ידענו אם הוא חי או מת. רק הייתה סבירות גבוהה שהוא חי", הוסיף. "לא משנה כמה ואת מי מחסלים מבחינה צבאית, שום דבר בהרגשה לא משתווה לקמצוץ מהתחושה שיש כשמצילים חיים. אין משימה יותר ערכית לשרידות שלנו מלהחזיר את האזרחים והחיילים שלנו שנשבו בגלל מחדל של המדינה".
נעם דן סיפרה כי "אני בהלם. איבדתי את כל הרהיטות שלי. אני מתרגשת בצורה מטורפת". לדבריה, "אנחנו מבינים שהחטופים היו חשופים בעיקר להפגנות בבגין ועכשיו הם מתחילים להבין את כל הדינמיקות שהיו ויש פה. הכי גרוע שיוצאת השבת וביבי רוצה להשאיר אותם שם. ממנה את דרמר, מפחיד את המשפחות, זה לא מקרי שחלק מהאימהות לא משמיעות את קולן. השמחה שלנו עכשיו צריכה להיות בצניעות וענווה".