דורון שטיינברכר ששוחררה מהשבי: "אני בסדר, בשניה שאני יכולה לצאת מפה אני עם שלט ביד"

דורון שטיינברכר ששוחררה משבי חמאס לפני כשבועיים יצאה הערב (שבת) במסר ששודר במחאה השבועית בכיכר החטופים.

"הפעם האחרונה שישבתי ככה עם מצלמה מכוונת אליי היה בשבי, כל הדבר הזה שולח אותי אחורה לסרטונים שצילמתי וראיתי", אמרה בפתח דבריה. "אבל הפעם אני יושבת בנוח על ספה עם המשפחה שלי, במקום חמים ונעים. ועם כל כמה שזה לא פשוט היה לי חשוב לצלם את הסרטון הזה ולהעביר את המסר שלי ואת הבקשה שלי, ושיראו אותי", המשיכה.

"אני בסדר, זה יקח זמן, זה תהליך וזה לא נגמר בשבוע או בשבועיים. אבל אני פה בזכותכם ואני בסדר", אמרה תוך פניה לציבור. "תודה לכל האנשים שעטפו את המשפחה שלי ועוטפים אותי עכשיו, אנשים שלא מכירים אותי. תודה לכוחות הביטחון. אני יושבת לראות קצת ולהשלים את כל מה שהיה פה בשנה ההזויה הזאת, ואני רואה איזה חלק חשוב וענק היה להם גם ב7 באוקטובר וגם אחרי. אני רוצה להגיד באמת תודה".

עוד התייחסה דורון למשפחות החטופים. "למשפחות שהיקירים שלהם עדיין בשבי - אתם לא לבד, ואנחנו ממשיכים להיאבק בשבילכם, אנחנו נעשה הכל - אני אעשה הכל, עד שכולם יחזרו הביתה, ועד שתוכלו לסגור את המעגל. אנחנו ביחד עד בסוף. בשניה הראשונה שאני יכולה לצאת מפה, אני עם שלט ביד".

"אני מבינה שכולם מכירים אותי מההקלטה הנוראית 'תפסו אותי, תפסו אותי', או כבלונדינית שלובשת ורוד, בת 31 מכפר עזה", הוסיפה. "אבל אני כבר לא בלונדינית, אני לא אלבש יותר ורוד. אני דורון, בת 31, אני כבר לא בשבי חמאס, ואני בבית שלי".

אמה של דורון, סימונה, עלתה לדבר לאחר המסר ששודר. "אני אמא של דורון, הגיבורה שראיתם עכשיו. אמא שזכתה לחבק את בתה, חיבוק שכולכם ראיתם וחיבקתם אותנו חזרה. תודה גדולה על זה. זוהי זכייה שהיא כל כך מובנת מאליה, וגם כל כך לא. בצער עצום - רבים כבר לא יזכו לה.
 
ליבי נקרע, כי אני יודעת שיש רבים שלא יזכו לכך. אני כואבת, אני חשה את הכאב של כל מי שאיבד את יקיריו, אני מרגישה את החסר, את הצעקה השקטה של אלו שמחכים לשובם. אנחנו לא יכולים להרפות. אסור לנו לעצור. אני מבקשת, אל תפסיקו. תהיו שם, המשיכו בכל הכוח. אני דורשת ממקבלי ההחלטות: השלימו את כל שלבי העסקה, החזירו את כולם. מגיע לכל אחד ואחת סגירת מעגל, מגיע להם לחזור הביתה".

אחותה של דורון, ימית: "הרגשות מעורבים - יש שמחה והודיה כל כך גדולה, אך גם חרדה גדולה. אסור לנו להתבלבל מהמראות, אסור לשקוע באופוריה. ההחלמה והשיקום לא יתחילו באמת - עד שכולם יהיו בבית.
וגם את הבית שלנו, נצטרך לבנות מחדש".