עופר קלדרון, שנחטף ב-7 באוקטובר עם ילדיו סהר בת ה־17 וארז בן ה־13 מקיבוץ ניר עוז, צפוי להשתחרר מחר (שבת) במסגרת הפעימה הרביעית בהסכם לשחרור החטופים.
בחודש אוקטובר, ארז עלה לתורה בבית הכנסת "הליכות עולם" שבקריית גת ובבית נועם בנס ציונה ללא אביו, עופר, שעדיין מוחזק בשבי החמאס. "השמחה הייתה מהולה בעצב גדול", סיפרה אימו, הדס קלדרון. "לצידו, לצידנו, עומדים הרבה רגעי עצב פחד וחוסר וודאות. כל כך קיווינו והתפללנו שלאחר שנה שלמה של שבי במנהרות חמאס אבא שלו יחזור לחיבוק גדול עם משפחתו", הוסיפה.
ארז שיתף ברשתות החברתיות את סיפור החטיפה והשבי שלו. מתחושת הבטן שליוותה אותו לפני המתקפה: "עברתי למיטה של אבא" ועד הרגע שהוא לא יכול לשכוח: "אני זוכר את המבט שלו כשכל הגוף שלו היה פצוע ומדמם". לבסוף, שיתף בתחושות שמלוות אותו מאז ששוחרר והרצון שאביו עופר, שעדיין מוחזק בשבי חמאס, יחזור הביתה.
שרון קלדרון, גיסתו של עופר, תיארה את תחושותיה בריאיון ל-103fm וסיפרה על בר המצווה של ארז ללא אביו. "היה שם הכול מהכול. היה מרגש ועצוב, היה שמח, היה קשה, היה מאכזב. הכול ביחד", שיתפה. "זה היום של ארז, ורצינו להקל עליו כמה שיותר. כשניסן, אחיו היחיד של עופר ליווה את ארז בכל היום הזה, שמרנו את הזכות של עופר לומר: 'ברוך שפטרנו מעונשו של זה'", הוסיפה.
לדבריה, ילדיו של עופר חיים בתחושת אשמה, ואמרה: "שני ילדים שנחטפו מהבית שלהם, מהמיטות שלהם באלימות ובברוטאליות שלהם. היו בשבי בגיהינום 52 יום, כשהם אוכלים פירורי לחם ועוברים התעללות. סהר, הגדולה משאירה מאחור את אבא שלה במצב פיזי ונפשי לא טוב. הוא אומר לה ביום האחרון לפני שהיא נוטשת אות: 'תילחמי עליי, אני לא רוצה למות פה', ואחר כך היא ממשיכה לחיות עם זה עוד שנה שלמה. הילדים האלה נושאים על הכתפיים שלהם אשמה מאוד גדולה שהם לא הצילו את אבא שלהם. והם בסך הכול ילדים. איזה חיים יכולים להיות להם? מה יכול להיות שלומם כל עוד אבא שלהם לא פה?"
קלדרון אמרה כי האשם המרכזי הוא כמובן החמאס: "מה שאנחנו עברנו, זה החמאס עשה". עם זאת מתחה ביקורת על התנהלות הממשלה ואמרה כי "הם אלה שלא החזירו אותם הביתה, הם אלה שאפשרו את ההפקרה הזאת ומאז מפקירים אותנו יום יום. אותנו, ואת החטופים שנשארו מאחור".
בנוסף גילתה כי היא ובני משפחתה הפסיקו להיפגש עם נציגי הממשלה: "זה לוקח מאיתנו כל כך הרבה אנרגיות, ואנחנו לא מגיעים לשום מקום. הגענו לכנסת ביום שני האחרון לאחר תקופה ארוכה, שהזכירה לנו למה אנחנו לא מגיעים לשם יותר, יושב חבר כנסת ואומר למשפחה: 'תקצרי'. קצין משמר הכנסת אומר לי: 'הכלנו אתכם שנה שלמה באהבה. לא עוד'. כל זה כי התיישבתי על הרצפה בעיניים קשורות ופוסטר של עופר ביד. נגמר".