זוהי עסקה נפלאה, זאת עסקה איומה. היא נפלאה עבור כל חטופה ושבוי שיצאו מאפילה לאורה, עבור בני המשפחה שנאבקו עם כל מה שיש להם נגד ממשלה ערלת לב ותאבת קטטות ומלחמות. זאת עסקה נפלאה עבור כל מי שמאמין שחיי אדם הם עולם ומלואו. וממילא הצלתם של עשרות היא הצלתם של עולמות רבים. זאת גם בשורה טובה לאנשי עזה. שגם בהם יש בני אדם שלא איבדו את מצפונם. שהם חפים מפשע. שחייהם שבויים בידי שותפות העריצויות; של החמאס המדכא ושל ישראל הכובשת.
וזאת עסקה איומה ונוראה. ממש מחורבנת. בראש ובראשונה זאת עסקת עינויים. הסאדיסטים והמזוכיסטים; נתניהו והאחים סינוואר, רקחו את השיפלות הזו. החטופים והחללים יחזרו טיפין טיפין. שמחת שובם של שברי הכלים מוכי הגורל ודמעותיהן של המשפחות האבלות תתערבבנה לבלי הכר. האומה תבכה את ילדיה ותשמח בשַָביה. זאת עתידה להיות הפרעה לאומית דו קוטביות מתמשכת. בדיוק הכאוס חסר היציבות המזין ומפרנס את כל קיומו של נתניהו. זורע התוהו המושחת קוצר את הבוהו המכאיב. ובעוד אלוהי בראשית בורא עולם "יש מאין", נתניהו הורס עולמות והופך את היש שהיה לאין.
גם דברים ישתבשו במהלך היישום. זה ארוך מדי, מורכב מדי, עם שחקנים מטורפים לחלוטין. כולם יאשימו את כולם ואף אחד לא יקשיב לשוועת האימהות, לזעקת החטופים, לקינות האבלים. כי לבייסים של נתניהו וסינווארים לא ממש איכפת מחיי אדם. או מבני אדם.
והגרוע מכל הוא לא רק שאפשר היה לקבל את אותו דבר מוקדם יותר. אלא שבימים הראשונים של המלחמה הייתה באוויר נוסחה: כולם תמורת כולם. אבל אנחנו היינו בשלנו - נאלצים לעשות ברגע האחרון ובמחירים איומים את מה שידענו שצריך לעשות כבר ברגע הראשון. ריקון בתי הכלא הישראלים תמורת שחרור כל כלואי המנהרות העזתיות. אמת, שחרור רוצחים נקלים זאת בעיה גדולה. אבל האם באמת יש הבדל בין המון רוצחים להמון ועוד קצת יותר? מה עוד שלא כל המשוחררים רוצחים. חלקם עצורי ואסורי שווא. קרבנותיה של שיטת הדין המושחתת של הכיבוש. המוני נערים ונערות המתבגרים בבית הספר של המכלאות הישראליות. אלה שחטאיהם לבנים מאד בהשוואה לפלגים החרדים או נערי הגבעות הארורים. ככה זה כשיש שטח אחד ובו שתי מערכות משפט. אחת לבני העם הנבחר ואחת לבני העם הכבוש.
ההתעקשות על אלה שלא ישוחררו היא התעקשות על סמלים, לא על מהויות. לא רוצים את מרוואן ברגותי חופשי כי הוא מנהיג שיכול לאתגר את ישראל ברמות שהיא כבר לא יודעת להתמודד איתן. אז תמורת קיצוץ מנהיגותו נהרגו כבר עשרות חיילים ומתו בשבי לא מעט חטופים. "אבל יש להם דם על הידיים" טוענים בצדקנות. נו באמת. הרי ידי כולם רוחצות בדם. ידי נתניהו וסמוטריץ' כמו גם ידי חיילים ומפקדים - דמים מלאו. כמו גם ידי פלסטינים רבים ששפכו דמים ישראלים והם לא יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם. משמע ששחרורם של עוד כמה רוצחים לא יעלה ולא יוריד את המפלס בבנק הדמים השפוכים של כולנו. אז למה להתעקש? בדיוק בשל סימליותם, כי זאת הפוליטיקה הצינית במירעה. אז בשביל הסימבולים והפוליטיקאים נלכדנו כולנו בפח הקלישאות, הרהבתנות, הססמאות הריקות וההבטחות שלא היה להן שחר כבר מרגע שהן ניתזו אל חלל העולם.
בסוף גם ימי העינוי האלה יגמרו. וחרבות הברזל יחזרו לנדנן. מבלי שאף אחד יכתת חרב, פגיון או אפילו אולר קטן. ואז יפתחו שערי הגיהנום. לא ההוא של טראמפ. אלא ההוא שזרעה קואליציית נתניהו סינוואר בעזה. ואנחנו והעולם נראה איך נראה חורבן. שערי עזה יפרצו לרווחה. התקשורת המקומית והעולמית תנהר בהמוניה ותדווח. תצאנה תמונות של חורבן והרס. מראות שמעטים נראו כמותם על מסכינו בעשרות השנים האחרונות. מאז ואילך לא יזכרו את הנרצחים והנאנסות, את החטופים וממשלת הקלון. רק את חורבן עזה. שיהיה המבא ללחצים בינלאומיים שישראל לא חוותה כדוגמתם מעולם. וכן ראוי. אין מלחמות חינם. מי שהרס צריך לשאת באחריות. לשלם עבור השיקום או לתקן בהסכמים שימנעו את חורבני העתיד. ביום הרחוק ההוא שהשלום יהיה תפיסת הבטחון המהותית של האיזור ועמיו, תחזור ממנהרות מיאמי גם הנעדרת הבכירה. תתאחד עם בן זוגה בכלא הישראלי או ההולנדי. כי בשניהם מקומם.