החוף המערבי בוער, החוף המזרחי קפוא. הנשיא קרטר, ההגון והצנוע, מובא לקבורה והיפוכו המוחצן והמביך עומד להיכנס שוב אל הבית לבן. הדגלים בחצי התורן כשבירת המעצמה נפרדת מנשיא אחד ואכולת חששות מיורשו. אף אחד כאן לא אדיש. נשיא מביך או גאון, פחד אלוהים או תקווה חדשה? וושינגטון קרה מתמיד וההליכה ברחובותיה היא סכנת החלקה יותר מתמיד. אמריקה והעולם יוצאים לדרך חדשה. בלי תמרורים, בלי תאורת רחוב, בלי סימני דרך ובלי מפה. ובין כל קצותיה, הסותרים זה את זה, בירת ארצות הברית של אמריקה משותקת.
עיני כל העולם נשואות אל מעצמת האתמול בתהיה: האם היא תמשיך להיות האמא הגדולה של הדמוקרטיה הליברלית גם מחר? או שמא מרכז הכח העולמי כבר נדד למחוזות אחרים. לא ליברלים והרבה פחות דמוקרטים.
ורק אנחנו הישראלים חושבים רק על עצמנו. מחשבים חשבונות מתוחכמים וחסרי משמעות. כמו יהודונים בעיירה הרחוקה ששמעו משהו על נפוליאון וכבר מתלחשים, עושים ספקולציות ומפיצים שמועות. האם טראמפ טוב לישראל או רע ליהודים? ומאליהן עולות שתי שאלות: מה זה נשיא טוב ומי נשיא טוב לישראל. שאלות די מטומטמות אבל צריך לענות עליהן.
מעט האמריקאים בכלל טורחים לממש את זכותם הדמוקרטית. וחוץ מכמה פונדמנטליסטים יהודים ונוצרים אף אחד לא מתעניין שם בישראל ובאג'נדות המוטרפות שלנו. אין לאמריקאי הממוצע עניין ביחסי החוץ הגאו-פולטים של ארצות הברית. הם פשוט בוחרים את מי שנראה להם הכי טוב להם. באותו הרגע. זאת הכלכלה האישית של כל אחת ואחד מהן הנמצאת במוקד כל הזמן. כאשר ההגירה, ההפלות ושאר הפחדים הם רעשי המשנה המשפיעים ביותר על הצבעתם.
צריך לעקור מהשורש ומהלבבות את ההנחה הנלעגת על פיה: אחת לארבע שנים יוצאים אלפים רבים של אמריקאים אל הקלפי, כדי לממש את חובתם אזרחית ולבחור את... הנשיא הכי טוב ליהודים. הו לא! זה ממש לא הסיפור. בניגוד לאשלייתם של רבים - נשיא טוב לישראל הוא רק מי שהוא נשיא טוב לארצות הברית ולעולם. כי כשארצות הברית מחרחרת העולם הדמוקרטי גוסס.
וכשיש לארצות הברית נשיא רע הוא רע לכולם, וגם לנו. וכשיש אחת לכמה זמן בבית הלבן נשיא אידיוט, כמו בוש הבן, או טראמפ המאפשר לישראל לעשות את כל מה שהיא רוצה, ושולח לה כסף ומעניק לה רשתות הגנה בינלאומיות שלא מגיעות לה, הוא לא אוהב ישראל הוא ההיפך הגמור. בדיוק כמו הורה שלא מסוגל להגיד לא לילד בילדותו ובסוף יוצאת מן הבית מפלצת מפונקת וגחמנית שלא מסוגלת לתפקד כמו שצריך בחברה הנורמטיבית. יש אחת ארסית כזאת עכשו במיאמי, תוצאה ישירה של הורות רעילה. באקטואליה העכשווית - כשטרמפ נשיא אפילו שרה נתניהו נורמלית.
כך בחיי הפרט וכך לגבי הכלל ויחסי האומות. נשיאים שפינקו את ישראל ולא היו מסוגלים להגיד לה לא, נלכדו ברשת שקרי מנהיגיה והפכו אותנו למה שאנחנו היום.
ג'ימי קרטר היה אחר לגמרי. היו לא חולשות וחסרונות, למי אין?! אבל הרבה דברים יפים נאמרו עליו בלוויה הממלכתית. ככה זה תמיד בלוויות. דיברו על צניעותו ויושרו. שיבחו את נחישות דעתו יחד עם ליבו הרחום, הצביעו על התחומים בהם הקדים את זמנו, כנביא בשעתו. ולא חסכו בתיאורים איך לא עשה לביתו אלא תרם עד יומו האחרון לשלום קהילתו ולשלום העולם.
מערכת הבחירות בינו לבין ג'רלד פורד, הנשיא המכהן דאז, הייתה די מכוערת, כרגיל. קרטר ניצח והדיח את פורד. וראה זה פלא, עם השנים נולדה בינהם ידידות אמת. עד כדי כך שהם הסכימו שהאחד יספוד לשני לא חשוב מה מצבם. ואכן אתמול בלוויה נשא אחד מנכדיו של פורד את הספד סבו שנפטר כבר לפני שנים. ובין דבריו אמר היריב-ידיד המנוח: "העם האמריקאי ואנשי העולם יתברכו לעד ממעשיו הטובים לאורך עשורים. מורשת השלום והחמלה של ג'ימי קרטר תישאר ייחודית כפי שהיא ונצחית". זה האיש שעשה שלום בין ישראל למצרים. זה האיש שהלך לעולמו שבע ימים ומעשים כך זוכרים אותו. כי הוא היה נשיא טוב. ומכיוון שהבית שלנו בתהליך חורבן מתמשך אסתכן בנבואה - דברים כאלה לעולם לא יאמרו על טראמפ או נתניהו. לא על ידי יריביהם ואפילו לא על ידי מקורביהם, אם עוד יהיו כאלה.