אחד הקיבוצים שספגו את החורבן הקשה ביותר הוא קיבוץ רעים. עכשיו הוא מנסה להשתקם כש-15 משפחות חזרו בשבועיים האחרונים לקיבוץ. מאז שבעה באוקטובר 2023 ועד היום חזרו לקיבוץ סך הכול כ-40 אחוזים מחברי הקהילה. "יש חשש, אבל זה הבית שלנו" הם אומרים.
ארבעה חברי קיבוץ נרצחו בתוך היישוב: עמית גבאי, אסף פבר, ורדה הרמתי ודביר קרפ. יובל גבאי נרצח בדרכו למילואים ושני בני קיבוץ נרצחו ביישובים אחרים במועצה - ירון שחר נפל בקרב להגנת קיבוץ ניר יצחק ודרור אור רצח יחד עם אשתו יונת בבארי וגופתו נחטפה לעזה. כמו כן נרצחה סתיו קמחי בת הזוג של דביר קרפ ששהתה בקיבוץ באותה שבת. 3 עובדים זרים נרצחו גם הם: אטה קיאדטיסאק - טופזקונסרי פונגסאטון - קלין וצ'אן אודום שנרצח ברפת הקיבוץ הממוקמת בחולית.
12 אנשי כוחות ביטחון, שוטרים וחיילים, נפלו בקיבוץ בעת שהגנו על התושבים בקרבות שהתחוללו בתוך הקיבוץ ובמהלך הקרב מחוץ לגדר, כשהם הודפים את המחבלים: אל"ם רועי לוי ז"ל, סרן יותם בן בסט ז"ל, רס"ן מוטי שמיר ז"ל, רס"ן אריאל בן משה ז"ל, סגן אדיר גאורי ז"ל, גיא שמחי ז"ל, סנ"צ איציק בוזוקשווילי ז"ל, רס"ב יקיר בלוכמן ז"ל, נצ"מ גי אר דוידוב ז"ל, רס"מ אוריאל אברהם ז"ל, רס"ב אלכסיי בודובסקי ז"ל וסטניסלב שיינקמן ז"ל. מהקיבוץ נחטפו ארבעה - ליאם אור ושלושה עובדים זרים, כולם חזרו בעסקת החטופים הראשונה. מהרפת הנמצאת בקיבוץ חולית נחטפו 4 מבני משפחת אלזיידנה: האב יוסף וילדיו חמזה, בילאל ועיישה. בילאל ועיישה שוחררו במסגרת העסקה והשבוע אותרה גופתו של יוסף וקיים חשש כבד לחייו של בנו חמזה.
בקהילת רעים 430 חברים. לאחר 7 באוקטובר כל תושבי הקיבוץ פונו למלון באילת והקיבוץ הוגדר שטח צבאי סגור, למעט קומץ חברים שבחר להישאר ולא עזב מעולם את האזור. "לאחר השבת הארורה פונו כלל חברי הקיבוץ לאילת", מספרת זוהר ליבנה מזרחי, מזכירת קיבוץ רעים. "את מה שחווינו באותה שבת אי אפשר להסביר במילים. אחרי שעות רבות בממ"ד, עם קולות ירי בחוץ, בתים נשרפים ואנשים נרצחים, נאלצנו להתפנות מבתינו כשאיתנו קומץ של חפצים הכרחיים".
עוד היא מספרת כי "בקיבוץ רעים היו נזקים במגוון רמות, בתי מגורים ומבני ציבור שנהרסו כליל והיה צריך להוריד אותם ולבנות מחדש. יש בתים שצריכים שיפוץ. נכון להיום, כ-40% חזרו לקיבוץ, רוב התושבים בפתרון הדיור הזמני בתל אביב ויש משפחות שמפוזרות בכל הארץ. יש מספר קטן של משפחות שכבר פנו לשנת חופש. אבל לשמחתנו אין שום משפחה שהודיעה על עזיבה סופית. יש לנו חוסן ואנחנו עומדים יחד כקהילה, מסתכלים קדימה אבל ליבנו עם החטופים ולא נוכל להשתקם עד שהם יחזרו".
בחודשים האחרונים עומלים בקיבוץ על חזרת התושבים לביתם. "המסה הראשונה ששבה לקיבוץ היא בעיקר משפחות עם ילדים גדולים, שלחצו על ההורים לחזור הביתה. היה חשוב להם להתחיל את שנת הלימודים הנוכחית יחד, בבית הספר האזורי ולא להמשיך ללמוד בתל אביב. נכון שזה לא פשוט ללמוד תוך כדי רעשי תותחים, אזעקות וחוסר שקט תמידי, אבל למרות כל זאת היה קשה להם להתרגל לחיים העיר העמוסים", אומרת זוהר.
היום בקיבוץ בעוטף עזה כבר יש 165 חברים שגרים. 181 חברים עדיין בתל אביב ו-83 הנותרים נמצאים במקומות אחרים בארץ או בעולם. שי ורבקה וילסון לוי, הם בין החברים שחזרו הביתה בחג החנוכה. במהלך החודשים האחרונים הם שיפצו את ביתם. "ההחלטה לשפץ נבעה מהעובדה שהילדים התבגרו והצרכים השתנו ונעשתה עוד לפני שבעה באוקטובר, אבל ההשפעה הישירה של אותה שבת ארורה בהחלט שינתה את התוכניות", מספר שי. "בתוכנית המקורית חשבנו להרחיב ולבנות לילדה הבכורה חדר במקום הפרגולה הצמודה לבית. בסופו של דבר החדר נבנה בתוך הבית על חשבון הקטנת הסלון. אין ספק שאחרי מה שחווינו לא ניתן לילדה לישון במקום שאינו מוגן מספיק, אלא רק בחדר פנימי, צמוד לממ"ד ואלינו".
רבקה מוסיפה כי הפחד תמיד קיים אבל ההחלטה לחזור היתה חשובה לשניהם. "אנחנו עוברים יחד עם חששות כבדים וזה בא לידי ביטוי. למשל לדלת הממ"ד הוספנו מיגון נגד כדורים ואר פי ג'י. עם זאת, ההרגשה לחזור לרעים היא נהדרת. יש לנו ארבעה ילדים, החלטנו לנסות לחזור לגור איתם כאן, במקום שהוא גן עדן לגידול הילדים, ועם זאת נבחן את המצב לאחר כמה חודשים ואם הקושי יגבר נחשב מסלול מחדש".
גם נעה אחרק, מנהלת קהילת רעים, חזרה לאחרונה לקיבוץ יחד משפחתה. "אנחנו חזרנו לקיבוץ אחרי שנה בתל אביב. עם כל הקושי הגדול בעקבות אסון 7 באוקטובר, הייתה לנו שנה טובה בתל אביב, העיר קיבלה אותנו בזרועות פתוחות והצלחנו לבנות ביחד חיי קהילה וקיבוץ עירוני ולתמוך אחד בשני בשעות הקשות. אני נכנסתי לתפקיד מנהלת הקהילה ובעלי בכיתת כוננות בצו 8 והיה רב הזמן בקיבוץ, רצינו לחזור לחיות יחד כמשפחה", מספרת נועה. "אנחנו גם רואים בכך שליחות לחזור לקיבוץ, לתרום לשיקום ולהתחדשות שלו ולהכין את הקרקע לקראת החזרה של כלל הקהילה. אנחנו שמחים להיות בבית ומחכים כבר לשובם של כל החברים. והכי מחכים ומתפללים לשובם של החטופים. בלעדיהם אין תקומה".
לצד חזרתם של חברי הקיבוץ הביתה, בתקופה זו רעים נמצא בתנופת שיקום. "אנחנו במגמה של שיקום ושדרוג הקיבוץ בהרבה היבטים - שיפור מראה הכניסה לקיבוץ, הקמת מרכז טיפולי ומרכז וותיקים, שדרוג גן המשחקים במרכז הקיבוץ ועידוד יוזמות של חברים כגון בר היין ומתחם קולינרי שיוכל לאכלס עגלות מזון וקפה ולשמש כמקום למפגש ובילוי", אומרת זוהר.