אילנה גריצווסקי: "החיים התרסקו, הפחד - שהסיוטים מהשבי לא ייעלמו לעולם"

"הנשמה שלי נשארה שם, במקום שבו הזמן קפא והחיים התרסקו", העידה היום אילנה גריצווסקי, בת זוגו של מתן צנגאוקר ששוחררה משבי חמאס לפני שנה וחודשיים בעסקת החטופים הראשונה, במכתב פומבי שפרסמה. "אני מהלכת בעולם כמו צל, זיכרון עמום של מי שהייתי פעם. אני מנסה להחזיק בשברים שנשארו ממני, אבל הם נופלים לי בין הידיים - חיים שנשברו באכזריות שלא ניתן לתאר. להיות בשבי חמאס זה להגיע לתחתית הפחד וההשפלה. זה להרגיש איך הזמן נעצר ואיך כל שנייה נמתחת לנצח".

"זה להיות במקום שבו הכאב הפיזי פוגש את השבר הרגשי, מקום שבו אפילו התקווה מרגישה רחוקה כמו חלום בלתי מושג. זה לחיות במאבק מתמיד על כל נשימה, לגלות מחדש כמה הגוף יכול לסבול וכמה הנשמה יכולה להישבר. החיים שהיו לי נגמרו באותו יום. הם נלקחו ממני בכוח, באכזריות שאי אפשר להבין", סיפרה.

"הפציעות הפיזיות אולי נרפאות לאט, אבל הפצעים שבלב - חקוקים בתוכי כמו צלקות שלא ייעלמו לעולם. אני שומעת שוב ושוב את הקולות ההם; בכל מחשבה, בכל רגע ובכל לילה שבו אני מתעוררת בצעקות. אני חיה מחדש את הרגעים האלה, כאילו הם לא עזבו אותי אף פעם. אבל הפחד הכי גדול שלי הוא לא מה שהיה - הוא מה שיהיה".

"הפחד שהסיוטים האלה לא ייעלמו לעולם, שהכבלים של הטראומה ימשיכו להחזיק אותי גם כשהם בלתי נראים. שהשברים בתוכי לעולם לא יתחברו מחדש. הפחד שלא אצליח להשתחרר, שלא אחזור להיות אני - האני שידע לאהוב, לחלום ולחיות בלי פחד. אני מסתכלת בתמונות של מתן, תוהה אם אראה אותו שוב. אם נוכל לתקן את מה שנשבר. אם האהבה שלנו תשרוד את הגיהינום הזה, או שגם אותה איבדתי. אני רוצה שתבינו מה זה להיות שבויה. מה זה להרגיש כלואה גם אחרי שהשתחררת. מה זה להילחם בכל רגע, רק כדי לנסות להרגיש שוב בחיים".

"המאבק על 100 החטופים הוא כל מה שיש לי עכשיו. אני נלחמת על מתן ועל כל היתר, אבל גם בשביל עצמי. אני נלחמת על התקווה שבי. על התקווה שאפשר לבנות מחדש, שאפשר למצוא מחדש את החלקים האבודים של עצמי. שאפשר שוב להרגיש שלמה. איבדתי הכול. אבל אני כאן. נלחמת. גם כשזה מרגיש בלתי אפשרי, גם כשהכול בתוכי צועק לעצור. אני נלחמת, כי אין לי ברירה. כי אני לא יכולה לוותר - לא על החטופים, ולא על עצמי".

"אני כותבת את המילים האלו בשביל להזכיר לכולנו, ובמיוחד לעצמי, שבתוך החושך, יש אור שראוי להילחם עליו. אני בוחרת לקום כל יום, כי אני מאמינה שאהבה, אמונה ורצון אמיתי יכולים לנצח. אני מאמינה שהאור הזה - שלנו - יאיר שוב".