עינב צנגאוקר על העדויות מהשבי: "נתניהו לא מוכן לסיים את המלחמה בשביל להחזיר יהודים מהגיהנום"

עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן צנגאוקר, הגיבה היום (ראשון) לדו"ח משרד הבריאות שמתאר את מצבם הנפשי והפיזי של החטופים שחזרו מהשבי. "הדו"ח מבהיר מעל לכל ספק: כולם הומניטריים. כולם עוברים עינויים קשים כבר 450 ימים. זה או עסקה וסיום המלחמה או המשך עינויים עד מוות".

עינב הוסיפה כי: "מתן והחטופים עוברים שואה בשבי, נתניהו לא מוכן לסיים את המלחמה בשביל להציל יהודים מהגיהנום". לסיום צנגאוקר ביקשה: "גם אם זה קשה, תיכנסו ותקראו את הדו"ח. עיברו על העדויות הקשות, והשמיעו יחד איתנו את הזעקה הדחופה, למען עסקה כוללת שתחזיר את כולם ותסיים את המלחמה!".

החלק הראשון מתאר היבטים של הזנחה, התעללות, עינויים והשפלה שבוצעו בבני הערובה ששבו או שחולצו מהשבי בעזה ואת ההשלכות שלהם על המצב הבריאותי הגופני והנפשי שלהם. חלק זה מתבסס על שיחות עם צוותי הרפואה שטיפלו בבני ובבנות הערובה בבתי החולים עם שובם לישראל.

החלק השני של הדוח מתאר מודלים של שיקום שנמצאו מתאים לבני ובנות ערובה ששבו והוא מתבסס על מידע שנאסף מאחיות קופות החולים המלוות את השבים, רופאות ורופאים וכן אנשי בריאות הנפש המעניקים להם טיפול מתמשך, לרבות במסגרת מרפאות השבים.

בדו"ח מציינים עדויות רבות של השבים שהעידו על אלימות פיזית ומינית קשה כלפי ילדים, נשים וגברים כאחד. ילדים בגילאי 18-0 הוחזקו בתנאים קשים, לעיתים כפותים בידיהם ורגליהם במשך ימים ארוכים. חלקם סבלו מכוויות שנגרמו על ידי חפצים מלובנים. שני בני נוער סיפרו כי הם והוכרחו לבצע אקטים מיניים אחד עם השני והשובים שלהם ביצעו בהם מעשים בעלי אופי מיני כולל הפשטה מלאה, מגע באיברים מוצנעים והצלפה באיברי המין.

נשים סיפרו על אונס, הפשטה בכפייה, ומגע בלתי רצוי מצדם של שוביהן. רבות מהן הוחזקו בתנאים של בידוד והרעבה. גברים עברו מכות קשות, צריבת עור, תלישת שערות והחזקת שתן במשך ימים. מעבר לעינויים הפיזיים, נמנע טיפול רפואי גם במקרים של פציעות חמורות, ולעיתים ניתן טיפול מכאיב בכוונה, ללא הרדמה. החטופים סבלו משברים, כוויות וזיהומים, שהחמירו עקב הזנחה ממושכת.

גם הגברים בשבי לא נותרו מחוץ למעגל ההתעללות. רבים מהם עברו מכות קשות, שברים וצריבות על ידי כלי מתכת לוהטים. עדויותיהם מתארות תלישה של שערות, הרעבה מכוונת והחזקה בבידוד למשך ימים ללא גישה לשירותים או למים. בחלק מהמקרים, נמנע מהחטופים טיפול רפואי בפציעותיהם, ולעיתים ניתן טיפול מכאיב בכוונה תחילה, ללא הרדמה.