אחרי יותר משנה של לחימה, השקט היחסי של השבועות האחרונים בגבולות יכול להטעות. המלחמה עוד לא תמה. לראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים, צה"ל מחזיק בשטחים בסוריה, כשבמקביל נמשכת נוכחות עצימה בלבנון ועל גבולה, ברצועת עזה וכמובן ביהודה ושומרון, ובגבולות עם מצרים וירדן. סדר הכוחות הצה"לי הדרוש להתמודדות עם האתגרים הביטחוניים הללו כמעט חסר תקדים. החדשות הרעות הן שהוא לא צפוי לקטון משמעותית בחודשים ואולי בשנים הקרובות.
מי שנושאים בעול הביטחוני הכבד מאוד הזה הם קבוצה של אנשי מילואים שלוחמים, בהפסקות קצרות יותר או פחות, מ אז 7 באוקטובר וכבר לא מסוגלים לעמוד בנטל הזה. משפחות מתפרקות, אנשי מילואים מפסידים את העסקים שלהם ומפוטרים, וגם הביטחון עצמו נפגע. כל מי שמכיר את הדברים מקרוב יודע שפלוגות שלמות שהתגייסו ב-130% בראשית המלחמה, מתייצבות בשיעורים נמוכים הרבה יותר. צוותים שמנו עשרות לוחמים מתקשים למלא את המצבה. גם חיילי הסדיר משלמים את המחיר; העומס עליהם בלתי נסבל, ושירותם אמור להתארך בחודשים ארוכים. מבין אלו שמתגייסים היום יש שמוחתמים מראש על התחייבות לשירות קבע, נוסף על השירות הסדיר של 36 חודשים.
אל מול המשבר החמור הזה וכדי לשמר את שרידותה הפוליטית, הממשלה מקדמת חוק השתמטות שינציח את חרפת ההשתמטות של החרדים משירות. החוק, כך נראה, כולל גיוס מספר זעום יחסית של חרדים, כזה שמהווה רק כ-5% ממספר החרדים המשתמטים, ובעיקר לא כלל שום סנקציות משמעותיות שיגרמו לחרדים להתגייס. זה מסתמן כעוד ישראבלוף, שתכליתו להרוויח לחרדים זמן השתמטות. החוק כל כך גרוע שאפילו משרד האוצר, בחוות דעת מנומקת, קובע כי אם הממשלה לא תחוקק חוק גיוס משמעותי הכולל סנקציות חריפות על חרדים שלא ישרתו, גם הפגיעה הכלכלית במשק תהיה בלתי נסבלת.
אל מול כל אלו, מתמיהה ומטרידה במיוחד שתיקת הצבא. לנוכח המשבר חסר התקדים בכוח האדם, היה צפוי כי הצבא יודיע לממשלה, כבר לפני זמן רב, כי גיוס חרדים בהיקפים של עשרות אלפים הוא צורך ביטחוני חיוני. במקום זאת, עד כה הצבא טען לחוסר יכולת לגייס מספר משמעותי של חרדים, ואל מול כוונות הממשלה לחוקק חוק פטור בזמן הקרוב שתיקת מפקדיו רועמת ומבישה.
בשתיקתם של מפקדי צה"ל יש פגם מוסרי והיא טומנת בחובה סיכון ביטחוני של ממש. גם עתה שיעור המתייצבים למילואים הולך ופוחת. הנטל הכבד מדי נופל על מעטים מדי. עכשיו שערו לכם כיצד יחושו המילואים אם הצבא יגבה, באמירה או בשתיקה חוק השתמטות של החרדים. זה יביא ללא פחות מפגיעה באחדות השורות, ובנכונות של אלו שעדיין מתייצבים להמשיך לשרת. יש חשש לא מופרך שגם צעירים שאמורים להתגייס לצבא יהיו נכונים פחות לשירות משמעותי. "צבא העם", שהציל את ישראל ב-7 באוקטובר ולאורך שנות קיומה, עלול לקרוס.
התקווה שהממשלה תעדיף את האינטרס הלאומי על פני זה הפוליטי של שרידותה - נכזבה מזמן. אבל אם מפקדי צה"ל לא יבינו חלילה את גודל השעה, זה עלול להיות קש שישבור את גבם של המשרתים כולם. זוהי חובתם הערכית, הפיקודית והמקצועית של מפקדי הצבא לצאת בעמדה חד משמעית הקובעת כי נדרש לחוקק חוק גיוס משמעותי. רק חוק הכולל מכסות פטור מזעריות ומחייב את גיוס רוב החרדים, לצד סנקציות משמעותיות על מי שלא מתגייס, ישמר את "צבא העם". רק חוק גיוס אמיתי יאפשר את המשך ההגנה על ביטחונה של מדינת ישראל.
הכותב הוא מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס