בימים אלה, כשגובר השיח על ביצוע עסקת חטופים שתאפשר לישראל לשמור על נוכחות ברצועת עזה - במחיר של ויתור דה-פקטו על שחרור החטופים החיילים - יש לברר מה מעמדו ויכולותיו של ארגון חמאס, ובאילו תנאים ישראל יכולה להכריז על הכרעת הארגון ומוכנותה לסיים את המלחמה.
נוסף על יכולותיו הצבאיות, שספגו פגיעה קשה במלחמה - הן ברמת הפיקוד והשליטה והן באמצעי הלחימה - אחד ממקורות הכוח של חמאס לאורך השנים היה התמיכה בציבור הפלסטיני. יותר משנה למלחמה, כשהאו"ם מגדיר שנמצאים ברצועה 2 מיליון עקורים ויותר כ-80 אחוזים מהמבנים בה נפגעו, ניכר שהציבור העזתי כבר אינו מתייצב מאחורי חמאס, וכי הוא מחכה לשלטון חלופי. על ישראל לנצל מצב זה ולהביא להחלפת שלטון הארגון ברצועה, ובכך להשלים את המהלך הצבאי ולפגוע במקורות הכוח הפוליטי והכלכלי שנותרו לו.
במהלך נובמבר ודצמבר התפרסמו מספר סקרים, חלקם מטעם מכוני מחקר פלסטיניים וחלקם מטעם מכונים בינלאומיים בעלי שם, הבוחנים את דעת הקהל הפלסטינית ואת השינויים בה בעקבות המלחמה ברצועת עזה. למרות הקושי הטמון בקיום סקרים ברצועת עזה ואמינותם הנמוכה, בחינת הסקרים זה לצד זה ממתנת את הפערים ביניהם. הסקרים שנבחנו בוצעו על ידי Palestinian Center for Policy and Survey Research; The Washington Institute for Near East Policy; Institute For Social and Economic Progress; Arab World for Research and Development. ואלו התובנות העולות מהם:
ירידה בתמיכה בחמאס ברצועת עזה; עלייה באיו"ש
ככלל, המעמד הציבורי של חמאס נחלש במהלך המלחמה, אך מגמה זו אינה מאפיינת את כל חלקי החברה הפלסטינית. באזורים מסוימים באיו"ש אחוזי התמיכה בחמאס גבוהים מאוד, אך בעזה נצפתה ירידה בתמיכה בארגון, אם כי מימדיה משתנים בין סקר לסקר. בעזה אף חלה עלייה בתמיכה בפת"ח, וכן עלייה מסוימת בתמיכה ברשות הפלסטינית.
באיו"ש, שיעור התמיכה בחמאס גבוה באופן משמעותי מבעזה, ותמיכה רבה במיוחד נרשמה במחוז חברון. בהקשר זה שווה לציין כי למרות האהדה לארגון, אזור חברון נשאר באופן יחסי (ובהשוואה לצפון השומרון) מחוץ למעגל הלחימה. אחת הסיבות לכך היא הלחץ מצד הרשות והחמולות המקומיות על פעילי הטרור לא להצטרף בשלב זה ללחימה, על מנת לא לפגוע בפעילות הכלכלית הענפה בעיר.
העדפת פתרון שתי המדינות על פני האלטרנטיבות
למרות שיעורי התמיכה במאבק מזוין ובטבח ה-7 באוקטובר, הסקרים מראים תמיכה מסויגת בפתרון שתי המדינות בתור הפתרון המועדף. מסקרי מכון PCPSR, השואלים שאלה זו בצורה עקבית במשך שנים רבות, נראה שהתמיכה בפתרון שתי המדינות זוכה לעלייה מסוימת - ביוני 24' התמיכה הממוצעת בו עמדה על 32%, ובספטמבר 24' עלתה ל39%, עם תשובות זהות בעזה ובאיו"ש. כשהסוקרים ניסחו את הפרמטרים לפתרון אך לא ציינו את הכותרת "פתרון שתי המדינות", התמיכה עלתה ל-59%. שאר הסקרים מראים נתונים דומים המשקפים תמיכה של יותר ממחצית הציבור הפלסטיני, ומרבית התמיכה מקורה דווקא בעזה.
זו העת להפסקת המלחמה וביצוע עסקה כוללת
מכלול הנתונים מראה כי ברצועת עזה התושבים כמהים לסוף המלחמה ולשינוי במצבם, ורובם אינם מעוניינים להישאר תחת שלטון חמאס. אובדן תמיכה זה לא מיתרגם מיידית לתמיכה ברשות הפלסטינית, ובחלק מהמקרים אף נרשמה דחייה של שתי ההנהגות - חמאס ופת"ח כאחד. זוהי הזדמנות עבור ישראל לקשור בין ביצוע עסקת חטופים כוללת, שאינה משאירה ולו חטוף אחד מאחור, לבין יצירת שלטון חלופי ברצועת עזה. על ישראל לפעול מול ארה"ב, אירופה, והשותפות הערביות ליצירת שלטון מקומי חדש בעזה, שיפעל תחת קואליציה בינלאומית ובכך ידחק החוצה את שאריות מחבלי חמאס ממוקדי הכוח. שלטון זה יצטרך לנהל קשרים עם הרשות הפלסטינית כדי לאפשר את השתתפותן של מדינות האזור, אך היא לא תהיה הגורם האחראי ואף תהיה מחויבת לקידום רפורמות, כולל הפסקת מנגנון תשלום משכורות למחבלים.
בה בעת, על ישראל לתרגם את ההישגים הצבאיים בעזה להישגים תודעתיים מול איו"ש ("מה שקרה בעזה יכול לקרות גם פה"), לצד יצירת והנגשת אופק מדיני וכלכלי, שיציע לצעירי מחנות הפליטים חלופה הולמת ל"התנגדות", ואולי יגרום לאוכלוסייה שמחוץ למחנות להתנער מפעולות טרור, שגוררות אחריהן צעדי ענישה.
נועה שוסטרמן דביר היא מנהלת תוכנית פלסטינים והאזור ב"מיינד ישראל". יוני שרמן הוא חוקר זירה פלסטינית ב"מיינד ישראל"