שורדות שבי ששוחררו ממנהרות החמאס בעסקה הקודמת, ויקיריהן נותרו בעזה קיימו הערב (שלישי) הצהרה מיוחדת, לראשונה בחדר המשפחות בכיכר החטופים.
הדוברות יעידו ממקור ראשון על הבהילות בהשבת 100 החטופים וידרשו עסקה שלא תשאיר את יקיריהן מאחור - עסקה שמבטיחה בתחילתה את השבת החטוף האחרון בסופה. ההצהרה מגיעה על רקע הדיווחים הגוברים על קיום עסקת חטופים ועל האופטימיות של הצדדים - בצל חשש המשפחות כי ישראל עומדת בפני עסקה חלקית, שתפקיר את הגברים, החיילים והקשישים למותם.
לנה, אמו של החטוף סשה טרופנוב אמרה: "כשהייתי בשבי לא היה לי ספק שאני יוצאת משם. הייתי בטוחה שהמדינה תעשה הכול כדי להוציא אותנו". אמרה, והוסיפה את המילים הקשות: "אנחנו חייבים להוציא את כולם לחופשי. לכל אלה שפוחדים משחרור מחבלים - מחבלים לא חסרים שם. מה שיגן על המדינה הוא לא להשאיר את המחבלים בכלא כי יגיעו חדשים. מה שיגן זה הסולידריות והאחדות בעם, התחושה שכל אחד חשוב. לא משאירים פצועים בשטח".
שרון אלוני קוניו, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה אמרה בהצהרה: "במשך 52 ימים היינו יחד בשבי למעט עשרה ימים שאתה נלקחת מאיתנו. ניסינו להיאחז בכוחותינו האחרונים, להיות הורים, לתת חיבוקים ומילות נחמה שלעתים הרגשתי שהם שקר - היו כל מה שהיה לי להציע".
"בעסקה היה הרגע הקשה בעסקה כשהופרדנו מדוד. הוא נשאר שם לבדו במנהרות החשוכות. איל אפשר להסביר לילדות שאבא שלהן עדיין שם? הן שואלות כל יום מתי אבא יחזור. יולי אמרה למטפלת 'אני חושבת שאבא לא אוהב אותי'. הלב שלי נשבר. חזרנו עם דלקות, אובדן משקל וסיוטים בלתי פוסקים".
מירב טל, זוגתו של יאיר יעקב, שנרצח אחרי חטיפתו סיפרה על הסיוט שחוותה בשבי: "הייתי שם 53 ימים. 53 ימים שבהם המחבלים לקחו ממני הכל: את השליטה על הרצון, על מה אני עושה ומה לא, מתי אני מדברת ומתי לא, מתי אני אוכלת, שותה, ישנה ומתקלחת, מתי אני יושבת, שוכבת או עומדת - רק המחשבות שלי נשארו חופשיות - הן הדבר היחיד שהם לא יכלו לקחת ממני, והן אלו שנלחמו כדי לשמור אותי שפויה, ולא לוותר על התקווה".
"אין לי מילים אחרות לתאר את מה שעובר על החטופים עכשיו חוץ מגיהנום הייתי רוצה שתדמיינו איתי לשבת על הרצפה בחושך מוחלט וזורקים לך צלחת אוכל פעם ביום הגוף שלך רועד ללא הפסקה ואתה מסתכל על התקרה כל היום ופעם ב...מתקלח עם בקבוק מים."