"תמיד יהיה חלק מישראל"? כך הסכים נתניהו לוותר על כל סנטימטר בגולן

ערב הבחירות שהתקיימו במאי 1999, נערך עימות טלוויזיוני בין ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ובין מי שהיה קודם לכן שר הביטחון בממשלתו, יצחק מרדכי. כשנסב הדיון לנושא הגולן, פנה מרדכי לנתניהו ואמר לו: "ביבי, תסתכל לי בעיניים". ונתניהו השפיל מבטו.

בתקופות שקדמו לבחירות בשנת 1996 התמיד נתניהו להדגיש את מחויבותו להשאיר את הגולן בידי ישראל. ביום הבחירות, כמו שעשה לפני כשבוע, הוא אף הגיע עם מסוק לגולן וחזר על הצהרה זו מול תושבים בגולן ומול התקשורת. בקווי היסוד של ממשלתו בשנת 1996 נרשם כי "השמירה על ריבונות ישראל בגולן תהווה יסוד לכל הסדר עם סוריה". לכן דעת הקהל בכלל, וציבור בוחריו בפרט, לא ציפו ממנו לקדם מהלכים מדיניים בערוץ הישראלי-סורי.

למרות זאת, פעל נתניהו לקדם הסכם בין ישראל וסוריה, ועשה זאת באופן עצמאי, בחשאי וללא מעורבות או דיווח לאמריקנים. בסופו של המהלך השאיר בידי הסורים רון לאודר, שליחו של נתניהו, הצעה שעל פיה בהסכם השלום "'Israel will withdraw from Syria land taken in 1967' to 'a commonly agreed border based on the line of June 4, 1967'". על מהלכיו של נתניהו בערוץ הסורי למדו אנשי הממשל האמריקני מספר חודשים לאחר שפינה את מקומו לברק.

בחודש יולי 1998, ניהלו נתניהו וברק סידרה של 10 מפגשים שכדי לשמור על חשאיותם התקיימו במתקן של המוסד בגלילות. במפגשים אלה הם דנו באפשרות להקים ממשלת אחדות לאומית, שבה ישמש ברק ממלא מקום ראש הממשלה. והם הגיעו לסיכומים מפורטים על כינונה, כולל ניסוח חוק שיעגן את מעמדו של ברק בה. בנושא המו"מ עם סוריה, לא היה ספק בכוונה שממשלת אחדות, אם תקום, תוביל מהלך להסכם שלום עם סוריה.

באמצע יולי 1998 ביקר אסד בפריז, דיבר על הצורך להמשיך את התהליך המדיני בין ישראל וסוריה מהמקום שבו הופסק בעבר, והזהיר שנתניהו עלול להבעיר את המזרח התיכון אם לא יחדש את התהליך. ערב ביקורו הגיע לפריז גם עוזי ארד, שבידו הפקיד ראש הממשלה נתניהו את המו"מ עם סוריה. המסר הישראלי שהועבר לסורים היה שישראל מוכנה לחדש את המו"מ, תוך הבנה שהשבת האדמה נמצאת במקום חשוב בסדר העדיפות הסורי. ארד שב לפריז מיד לאחר עזיבתו של אסד, כדי לשמוע עדכון על מהלכי התיווך הצרפתיים ועל שיחותיהם עם אסד. אריאל שרון, באותה עת שר לעומתי לנתניהו בממשלתו, הזהיר מפני מהלכיו את מתנגדי הנסיגה מהגולן. הוא אמר להם שנתניהו מוכן לתת את הגולן לאסד, ועדכן אותם על כך שרה"מ מנע באותם הימים את הדיון בוועדה הארצית לתכנון ולבנייה, שאמורה היתה לדון בתכנית להרחבת יישובים בגולן. ב-22 ביולי אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעה לחוק שיחייב משאל עם לפני פינוי הגולן. רבים מחברי הכנסת של מפלגת העבודה תמכו בחוק, אבל במקביל הצהיר ברק, ברוח התיאום שלו עם נתניהו, שאם הממשלה תפנה לתהליך מדיני הוא ישקול להצטרף לממשלת אחדות. שבוע לאחר מכן אישרה הכנסת שתי הצעות חוק לפיזורה ולהקדמת הבחירות.

רון לאודר הסתייע כמתורגמן בעיתונאי ממוצא לבנוני, ג'ורג' נאדר. חמישה שבועות של פעילותו, ובהם תשע פגישות שלו עם הנשיא אסד, הולידו שני מסמכים:

• "מסמך לאודר 1", מתאריך 29 באוגוסט 1998, ובו 10 סעיפים שהיו הצעתו של נתניהו לאסד לעקרונות הסכם השלום. קו הגבול, על פי הצעת נתניהו, יהיה קו הגבול הבינלאומי. יומיים אחר כך מסרו הסורים ללאודר שהמסמך אינו מקובל עליהם, ובעקבות זאת הוכן מסמך נוסף.
• "מסמך לאודר 2", מתאריך 12 בספטמבר 1998. כותרתו היתה זהה למסמך הקודם - "חוזה שלום בין ישראל וסוריה". הפעם היו בו 8 סעיפים, והשינוי המשמעותי מקודמו היה שנתניהו הציע בו שקו הגבול ייקבע על פי המצב שהיה באזור ב-4 ביוני 1967. בישראל הוכנה מפה שתאמה את המסמך הראשון, אולם לא הועברה לאסד; מפה שתבטא את המסמך השני לא הוכנה. נתניהו חשש להיענות לבקשת אסד להעביר לידיו, באמצעות לאודר, מפה ובה הגדרתו את המצב שהיה ב-4 ביוני 1967. כתחליף לכך, באוקטובר, בטרם התייצב באחוזת וואי לשיחות עם ערפאת וקלינטון, ביקש נתניהו מלאודר שיפעל באמצעות ווליד מועלם, שגריר סוריה בארה"ב, שאסד יקבלו לשיחה אישית בדמשק כדי שיוכל להעביר לו באופן אישי את קו הנסיגה שיתבסס על "מסמך לאודר". אסד סירב לקבל את נתניהו בלי שתוצג לו המפה מבעוד מועד, והערוץ הסורי ירד מסדר היום. נתניהו המשיך לאחוזת וואי לשיחות בערוץ הפלסטיני, שבהן נדרש - והסכים - לנסיגה משמעותית נוספת ביהודה ושומרון.

עוד קודם לכן, חשף העיתונאי בן כספית בעיתון מעריב את דבר המפגשים החשאיים שקיימו ברק ונתניהו. ברק הצהיר: "הגישושים לאחדות נגמרו. אנו פועלים להקדמת הבחירות". מכאן ואילך פעל נתניהו למנות את שרון כשר החוץ בממשלתו, כדי שיגבה אותו במהלכיו המדיניים. לאחר המינוי יצא, כאמור, נתניהו לארה"ב לפסגה עם ערפאת, וסיכם איתו על נסיגה נוספת מ-13% ממשטחי יהודה ושומרון, שקיבלה גיבוי של שרון - אבל קירבה את קץ תמיכת מפלגות הימין בממשלת נתניהו.

בנובמבר 1998 ישבתי בחדרו של עוזי ארד בלשכת ראש הממשלה, מול חדרו של נתניהו. הגעתי לשם על פי בקשתו לשוחח. דיברנו על היבטים שונים של הסכם בין ישראל וסוריה - כמובן, בלי שידעתי על קיומה של טיוטת הסכם בין נתניהו לאסד. עוזי אמר לי שאפשר עדיין להגיע להסכם. לא התאפקתי, ושאלתי מיד על משמעות הנסיגה: "הבית שלי הוא הבית המזרחי במעלה גמלא, שבצפון מזרח הכנרת. האם אני יכול לקוות שבמסגרת השלום האפשרי אוכל להמשיך לחיות שם?'". "אין סיכוי, מדובר על להחזיר את הכל", השיב עוזי, והוסיף שברק ייזכר לעד כמי שמנע הסכם שלום היסטורי בין ישראל וסוריה. "מה עניין ברק לכאן?", תהיתי. עוזי השיב שאם ברק יצטרף לנתניהו לממשלת אחדות לאומית, יהיה אפשר להגיע במהירות להסכם שלום - אבל לבד נתניהו לא ילך לזה.

בשלב זה היה כבר מצבו הפוליטי של נתניהו מעורער. הסכם הנסיגה הנוספת שחתם עם ערפאת בארה"ב גרם לו לאבד את תמיכת הימין בישראל. נכונותו לנסיגה מהגולן, שהודלפה עוד קודם לכן על ידי שרון לאנשי מפלגת הדרך השלישית, גרמה לו לאבד את תמיכת מפלגה זו, שנציגיה העניקו לממשלתו את הרוב הקואליציוני. ברק חש באפשרות להקדים את הבחירות, וסירב לתת לנתניהו חבל הצלה פוליטי.

במאי 1999 התקיימו בחירות, שבהן גבר ברק על נתניהו. אחריהן עדכן נתניהו את ברק על אודות המו"מ שניהל עם אסד, אולם הפרטים שמסר לו היו שונים באופן מהותי מאלה הרשומים בנוסח ההסכם שלו עם הנשיא הסורי ("לאודר 2"). עוד בטרם החל ברק לכהן בתפקידו, הגיע לאודר לכוכב יאיר, נפגש בחשאי עם ברק, יידע אותו על מהלכיו של נתניהו בערוץ הסורי והמשיך לעדכן אותו בפגישות נוספות. גם לאודר לא דייק בפרטים שמסר לברק. הוא טעה והטעה כשדיווח שאסד הסכים שקו הנסיגה יתבסס על הגבול הבינלאומי משנת 1923. האם ייתכן שלאודר הגיע לברק על דעת עצמו כדי לספר על שליחות מדינית חשאית שמילא עבור נתניהו? יש להניח שדיווחו היה מתואם עם נתניהו, וכך גם המידע השגוי שמסר. רק מספר חודשים מאוחר יותר התבררה הטעות, או ההטעיה. אורי שגיא מונה על ידי ברק לנהל את השיחות עם הסורים, שהתקיימו הפעם בתיווך האמריקנים. בשיחות חשאיות סיפרו הסורים על קיומה של טיוטת ההסכם השנייה שהשאיר נתניהו לנשיא אסד, ובה התחייב לקו גבול על בסיס המצב שהיה ערב מלחמת ששת הימים. לאודר נדרש להסברים, אישר במכתב לנשיא קלינטון את קיום המסמך השני, וחשף בפניו את ההסכמות בין נתניהו לאסד לגבי הסכם השלום בכלל ולגבי קו הנסיגה בפרט - על בסיס קו 4 ביוני 1967.

במשך כשישה חודשים, בסוף שנת 2010 ובתחילת שנת 2011, ניהל נתניהו מו"מ לשלום עם נשיא סוריה בשאר אסד. נתניהו, שהעיד שלמד משהו מלקחי תקופת כהונתו הראשונה, לא שיתף הפעם אחרים מהמערכת הפוליטית בסוד השיחות שניהל. גם מערכת המודיעין לא ידעה על כך, לפחות לא מהצד הישראלי. הפעם היו דווקא האמריקנים בסוד העניינים. דניס רוס המתווך המתמיד, ופרד הוף איש צוותו של השליח האמריקני של ממשל אובמה למזרח התיכון, יצאו ובאו באותם החודשים בין מעון ראש הממשלה וארמונו של הנשיא הסורי. כשייחשפו בעתיד פרטי השיחות, כך העיד אחד המעורבים, יופתע הציבור לדעת עד כמה הרחיקו שני הצדדים ללכת בדרך להסכם שלום. מלחמת האזרחים שפרצה בסוריה קטעה את המו"מ.

אפשר לתקוף את נתניהו על מהלכיו, ואפשר לשבח אותו עליהם. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתרחשו.

הכותב הוא היסטוריון

מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "ההצעה המדוברת בכתבה מעולם לא ניתנה. ראש הממשלה נתניהו התעקש להישאר על הגולן, וכשחאפז אסד הבין זאת - השיחות התפוצצו".