אלפים השתתפו הערב (שלישי) בכיכר החטופים בתל אביב במעגלי שיח עם בני משפחות החטופים שסיפרו על מקרי החטיפה, בהם משפחתו של עמורה נאוטרה שיזמו ערב לזכרו, לאחר שצה"ל הודיע אתמול על נפילתו ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה.
תמר צוהר, סבתו של עומר, נשאה דברים לזכרו וסיפרה על היום בו ציינו לו יום הולדת לפני קצת יותר מחודש. תמר גם סיפרה על הערכים שהובילו את עומר להתגייס לצה"ל: "כנכד לסבים שורדי שואה משני הצדדים - סבא אלי ז"ל וסבא שמחה יבדל לחיים ארוכים, עומר האמין שזה התור שלו להגן על המדינה עכשיו. הוא התגייס לחיל השריון ועבר את כל המסלול המפרך כשתמיד חיוך על פניו". על הרגעים שסיים את קורס הקצינים שיתפה: "לפני שנה וחצי היינו סבא וסבתא גאים כשעומר קיבל דרגות קצונה בבה"ד 1".
תמר שיתפה גם על שירותו הצבאי של עומר לפני פרוץ המלחמה: "הוריו שוחחו איתו ב-6 באוקטובר והוא סיפר להם את הנתון המדהים הבא: לאחר שבועות ארוכים של כוננות גבוהה כשהחמאס והעזתים מתפרעים ועושים מהומות על הגדר - אמרו להם שהם צפויים לסופשבוע רגוע ואפשר להוריד כוננות...". על הציפייה שעומר עדיין בחיים אמרה כי "עד אתמול האמנו שעומר שלנו בין החיים ונוכל להביאו לכאן בקרוב ולחגוג את שחרורו. אתמול התנפצה תקוותנו ואנחנו צריכים להיאבק על החזרתו לקבר ישראל".
גניה צוהר, דודתו של עומר, סיפרה על אחיינה: "אחרי 423 ימים של תקווה ושל תפילה, ידיעה זו הביאה איתה כאב שאי אפשר להכיל. עומר הוא סמל למשפחה שלנו. הוא נולד בארצות הברית, אך מהרגע שהגיע לשנת מכינה התאהב בארץ ובאנשים והחליט לעשות את המעשה הציוני ולהתגייס לצה"ל כחייל בודד".
גניה סיפרה על היום בו עומר נפל ואמרה כי "עומר וחבריו לטנק היו הראשונים להגן על יישובי העוטף ולחמו עד כלות". לדבריה, "עם כל הכאב הבלתי נסבל, יש גם נחמה קטנה בידיעה שעומר לא חווה את הסבל האכזרי של הימים הארוכים בשבי. עומר נפל כגיבור, נאבק עד נשמתו האחרונה, עם הערכים שהובילו אותו כל חייו".
על הציפייה לראות אותו חוזר מהשבי, אמרה גניה כי "כל כך ייחלתי וחלמתי את המפגש איתך, מה אכין לך לאכול, איך נצחק על חוויות השבי כי הכול קטן עליך, שאתן לך חיבוק מוחץ יותר מזה שלך ועכשיו אני רק מתפללת שנביא אותך לקבורה בארץ שכל כך אהבת ונפלת על הגנתה, כפי שראוי לגיבור כמוך".
נועם צוהר, בת דודתו של עומר, אמרה בדבריה: "לא מאמינה שהפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה שלושה ימים לפני שנחטפת... קיוויתי והתפללתי שאוכל לראות אותך שוב, שתיתן לי את החיבוק האוהב שלך, שתצחק איתי עד השעות הקטנות של הלילה, שנשחק פיפ"א ביחד וש'תקרע' אותי בכל פעם מחדש, שתשב לעזור לי עד אמצע הלילה למרות שאתה צריך לחזור לבסיס מוקדם יום אחרי זה...".
נועם הוסיפה: "תודה על המסע שעברנו בזכותך ב-423 הימים האחרונים. תודה שאיחדת אותנו, תודה שעזרת לנו להבין את המשמעות העמוקה של החיים, תודה על הזכות להכיר אותך בכל 21 השנים שהיית איתנו, תודה שהיית דוגמא ומופת עבורנו לאיך צריך להיות".