הצוותים החינוכיים החלו השבוע את החזרה לשגרה בבתי הספר והגנים, לאחר הפסקת האש עם לבנון. כעת, יוכלו להתחיל להוציא מהמגירה את התוכניות שבנו לשנת הלימודים והופרעו על ידי המצב הביטחוני. "היו חודשים של כאוס אחד גדול. עכשיו אפשר להרגיש הקלה", מסכם זאת יותם, מורה מאזור חיפה.
עבור יותם, מורה להיסטוריה, ספרות ותנ"ך, השנה לא החלה באמת עד יום ראשון. כל פגיעה והסלמה מחודשת הוא נדרש לשנות את הסדר שקבע לכיתות, לפעמים בשעות ערב מאוחרות. "הבלאגן היה בעיקר בגלל חוסר ההחלטיות של פיקוד העורף. היה נראה שההחלטות נראו לא קשורות לשום דבר שקורה בחוץ. נופלים טילים, ופתאום הקלה בהנחיות. אי-אפשר היה לדעת מה קורה", הוא מתאר.
"כשאתה הולך לקראת שנת לימודים הכול מתוכנן מראש. בתקופות הזום אתה מעביר חצי מכמות החומר שאתה מתכנן. מבחנים למשל אתה לא מקיים במצב כזה, גם בגלל אופי הלמידה וגם בגלל המתיחות. בכל הזמן הזה הלימודים היו היברידיים. לפעמים היו ימים שכמורה אתה צריך שעתיים להיות בבית הספר ללמד פרונטלי ואז לחזור הביתה לשעתיים בזום", הוא מספר על מורכבות התפקיד. "השבוע חזר סוף סוף להיות רגיל, לשגרה מכילה ומרגיעה. עכשיו ניתן גז וניכנס בחזרה לעשייה".
יותם רואה את ההשפעה על תלמידיו. "יש תלמידים שתקופות המעבר גורמות להם ליפול בין הכיסאות. התחושה היא שנוצרו פערים גדולים ובורות שקשה למלא. מבחינת קשב, מבחינת אוריינות וגם מבחינת יחסים בין-אישיים והתרגלות למסכים. נצטרך לצאת מהמשבר הזה. כרגע המורים חסרי אונים מולו".
לדבריו, "אף אחד לא רוצה לנחס, אבל בחדר המורים שומעים הרבה סקפטיות ביחס לשאלה אם זה יחזיק מעמד. אף אחד לא רוצה שוב לימוד מרחוק. העשור האחרון, שהשתבש כל שנה מחדש, לא דומה לשום עשור שהיה במערכת החינוך בארץ".
ביישובים שפונו מבתיהם עדיין מחכים להצטרף. לפי התוכנית שבנה משרד החינוך, יהיו שלושה שלבים לחזרה לשגרה, כשבחלק מהיישובים יעשו זאת רק לקראת שנת הלימודים הבאה. הסיבות לכך כוללות פגיעה פיזית במבנים, חשש תושבים - וגם הבנה שיידרש מאמץ לגיוס צוותי הוראה מלאים, אחרי שחלקם בחרו לעזוב בעקבות המצב. בין הדרישות שהפנה משרד החינוך למשרד האוצר נמצאת תקצוב תמריצים למורים שיבחרו לשוב.
רנדה אגא, מנהלת בית הספר אורט במעלות תרשיחא, לא נתקלה בבעיה. אצלה, היא טוענת, השנה הקשה שעברה על בית הספר שהיא מובילה דווקא חיזקה את מחויבות המורים להישאר ולהוציא את הקהילה מהבוץ. "כל המורים שלי רוצים להישאר", היא אומרת. "יש ערבות הדדית שנעשה את זה ביחד ונתמודד עם הקושי".
רנדה רואה את הקשיים במקומות אחרים. ארגון מנהלי בתי הספר מנהיגים, בו היא חברה, ערך סקר בניסיון למפות את העמדות שלה ושל שותפיה להובלת המוסדות החינוכיים בצפון. בסקר השתתפו 21 מנהלי בתי ספר שפונו ועוד 72 מנהלים ביישובים בצפון שלא פונו.
מהממצאים שהגיעו לידי וואלה עלה כי יותר ממחצית מהמנהלים ביישובים שפונו סבורים כי בין ההשלכות נמצאות פגיעה ושחיקה של הצוות החינוכי, ונסיגה ופגיעה בתחום הרגשי אצל התלמידים. יותר משליש דיווחו על פערים ופיגור בחומר הלימודי בעקבות הפינוי - ורק 14% על התנהגויות קצה של תלמידים.
בקרב מנהלי בתי הספר שעברו ללמידה חלקית, הפערים והפיגור בחומר הלימודי היו הנזק העיקרי שעליו דיווחו. אחריו הנסיגה והפגיעה בתחום הרגשי אצל התלמידים, כשאת שניהם זיהו יותר ממחצית מהמנהלים. 44% רואים פגיעה ושחיקה של הצוות החינוכי, ובהיבט ההתנהגותי של התלמידים הנתון דומה ליישובים שפונו - 11%.
היבט נוסף שנבחן הוא הסיפוק מהמשאבים, הליווי והתמיכה שניתנו ממשרד החינוך לצורך מענה הולם לתלמידים ולצוות. מנהלי בתי הספר ביישובים בצפון שלא פונו היו מרוצים פחות מאלה שנאלצו לעזוב את בתיהם - 58% שאומרים כי התמיכה לא הייתה מספקת לעומת 47%. עם זאת, בשל מספר המשתתפים הנמוך בסקר ייתכן שההבדל לא משמעותי.
"האתגר מתחלק לשני מישורים", מסבירה רנדה, "המישור הנפשי של התלמידים ושלנו, והמישור הפדגוגי - איך נוכל לדאוג שישלימו את החומר וילמדו מה שצריך. האתגר הראשון שפגשתי ואני מתמודדת איתו שנה וחצי הוא מה התפקיד שלנו כמנהלים. איך לנהל קהילות, ואיך לוקחים את הנטל ממקבלי ההחלטות ככה שיהיו פנויים לנושאים היותר כבדים. תוך כדי, הייתי צריכה לשמור על הרווחה הנפשית והחיים שלי, ולא לתת לרגש להשתלט".
בסוף אוקטובר מעלות תרשיחא ספגה פגיעה ישירה. מוחמד נעים, בן 24, נהרג. רנדה נדרשה לנהל את התמודדות בית הספר עם הטרגדיה בשלט רחוק, תוך לימודים בזום. "ביום שהיה האסון, או בימים שפגעו בבתים של מורים שלי באמצע יום לימודים, יכולתי לבכות ולהיכנס. אבל נשמתי עמוק והתחלתי מיד לנהל את האירוע מרחוק. נתתי הוראה מידית להתקשר לכל התלמידים ולוודא שהכול בסדר ומשם המשכנו", היא מספרת.
"הייתה שנה מאתגרת מאוד", מודה רנדה. "היו ימים שלמדנו במקלטים, והתלמידים לא יצאו להפסקות מחשש לירי. היינו צריכים למצוא סבלנות ופתרונות איך מעסיקים את התלמידים שנמצאים כל היום בכיתה בלי להתאוורר". בסיום חופשת סוף השבוע, שנמשכת עד ראשון בבית הספר המלמד בין השאר תושבים נוצרים, נפתחו אתמול שעריו לכלל התלמידים. "אנחנו בהתרגשות גדולה להיפגש מחדש. עשינו קבלה חגיגית לתלמידים. אבל גם עכשיו אנחנו בפחד שהדברים לא נסגרו. אנחנו מוטרדים וחוששים כל הזמן", מסכמת רנדה.