בעיות חברתיות, תחושת אשמה וזיהומים: אתגרי השיקום של החטופים ומשפחותיהם - שנה אחרי העסקה

דו''ח חדש של מערך הבריאות של מטה המשפחות חושף היום (חמישי) את השלכות השבי על שורדיו, לאחר שנה מעסקת החטופים שהביאה להשבתם. המסמך מציג כי שורדים רבים חזרו עם תת-תזונה חמורה, פציעות שלא טופלו, וטראומה פסיכולוגית עמוקה, כולל תסמונת דחק פוסט-טראומטית. בנוסף, המשפחות נדרשות להתמודד עם השלכות מתמשכות של השבי. המסמך מדגיש את החשיבות הקריטית של תמיכה ארוכת טווח, ולא כזאת שמופסקת באופן שרירותי לאחר שנה.

שנה לאחר ש-105 חטופים שוחררו מעזה במסגרת הפסקת אש זמנית, שורדים ובני משפחותיהם ממשיכים להתמודד עם אתגרים משמעותיים בתחום הבריאות, הנפש והחברה. דוח רפואי של מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים חושף כי שורדים רבים חזרו מתת-תזונה חמורה, פציעות שלא טופלו, וטראומה פסיכולוגית עמוקה, כולל תסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). בנוסף, המשפחות נדרשות להתמודד עם השלכות מתמשכות של השבי והשלכותיו, ודוח זה מדגיש את החשיבות הקריטית של תמיכה ארוכת טווח, ולא כזאת שמופסקת באופן שרירותי לאחר שנה.

לדברי פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים: "הקשיים איתם מתמודדים שורדי השבי ומשפחותיהם בשנה האחרונה מדגישים את הצורך הקריטי בתמיכה מתמשכת ומקיפה. טיפול בפערים בשיקום, הבטחת תמיכה ארוכת טווח למשפחות והקמת מערכות מעקב שיטתיות. אבל אין שיקום מלא בלי החזרת כל החטופים", תקף לוין.

"העמדת שחרור כל החטופים בראש סדר העדיפויות חיונית לתהליך השיקום של שורדי השבי, המשפחות והחברה הישראלית כולה. תכנית שיקום לאומית, על בסיס גישה מתואמת, רב-מערכתית וגמישה הכרחית להבטחת רווחת השורדים ומשפחותיהם לטווח הארוך", אמר.

• בריאות פיזית: שורדים חזרו עם תת-תזונה חמורה ואובדן משקל משמעותי. תנאים תברואתיים ירודים בשבי גרמו לבעיות במערכת העיכול וזיהומים בעור. פציעות פיזיות כגון שברים ונזק עצבי שהוזנחו במהלך השבי הותירו רבים עם מוגבלויות ארוכות טווח.
• השפעה נפשית: טראומת השבי הובילה לשכיחות גבוהה של תסמיני PTSD, כולל סיוטים, דריכות יתר ותחושות ניתוק. ילדים חווים נסיגה התפתחותית ואתגרים התנהגותיים, בעוד שבייתם המתמשכת של 101 חטופים מחמירה את תחושת האשמה והמצוקה הנפשית.
• פערים בשיקום: השורדים ובני משפחותיהם מתמודדים עם מערכות טיפול מקוטעות וללא מסגרת מרכזית המשלבת טיפול רפואי, נפשי וחברתי. המשפחות מדווחות על מחסור במשאבים, הנחיה וטיפול נפשי, וכן על חוסר מעקב שיטתי.
• שיבושים בחיי היומיום: שורדים רבים מתקשים לחזור לעבודה או למסגרות לימודיות, תוך התמודדות עם פערים אקדמיים וקושי להשתלב מחדש. תשומת הלב הציבורית הממוקדת בהם לעיתים מגבירה את תחושת הניכור ומקשה עליהם לחדש את שגרת חייהם.

לאור פניות ממשפחות בנוגע להפסקת סיוע בתחומים שונים, הדו"ח מדגיש כי תמיכה ארוכת טווח למשפחות החטופים היא חיונית ואסור להפסיקה באופן אוטומטי, שרירותי ולא מקצועי לאחר שנה.

הטראומה והאתגרים שעומדים בפני משפחות אלו אינם נפתרים בפרק זמן קבוע. במקרים רבים ובגיל השלישי בפרט, יש הזדקנות מואצת בגלל טראומת השבי והצרכים הרפואיים-סיעודיים-נפשיים רק הולכים ועולים; נדרש טיפול מתמשך וסיוע כדי להתמודד עם ההשלכות הפסיכולוגיות, החברתיות והמעשיות של השבי והשלכותיו.

הפסקת התמיכה באופן פתאומי עלולה לשבש את תהליכי ההחלמה ולהותיר את המשפחות ללא המשאבים הדרושים להן לשיקום חייהן ולהתמודדות עם ההשפעות העמוקות שעברו. גישה גמישה ומותאמת היא קריטית להבטחת רווחתן וחוסנן לאורך זמן.

הדו"ח קורא ליישום תוכנית שיקום לאומית שתספק מענה כולל ארוך טווח לצרכים הפסיכולוגיים, הפיזיים והחברתיים של שורדי השבי ומשפחותיהם . התוכנית צריכה לכלול טיפול פסיכולוגי, שיקום פיזי, חיזוק קשרים משפחתיים וחברתיים, ותמיכה בהשתלבות מחודשת בעבודה ובמערכת החינוך.

כמו כן, יש להקים מנגנון מעקב שיטתי שיבטיח רצף טיפולי והתאמת מענה לצרכים המתפתחים. הדוח מדגיש גם את החשיבות של חיזוק המענה הקהילתי והמשך מאמצים ציבוריים ובינלאומיים לשחרור יתרת החטופים.

הדו"ח מדגיש כי יישום ההמלצות, תוך התמקדות בתמיכה ארוכת טווח למשפחות והקמת מנגנוני שיקום ומעקב, הוא קריטי לשיקום אישי ומשפחתי ולריפוי חברתי רחב. החזרת כל החטופים והשקעה במנגנוני שיקום הם תנאים הכרחיים להבטחת עתיד לשורדים ולמשפחותיהם, והגשמת חובתנו לערבות הדדית.