ועדת החקירה האזרחית לאסון 7 באוקטובר פרסמה הבוקר (שני) את מסקנותיה. בדוח הסופי, חברי הוועדה מטילים אחריות אישית על ראש הממשלה בנימין נתניהו וראשי מערכת הביטחון, ואחריות נקודתית על שורת גורמים נוספים, בהם ראשי הממשלה לשעבר יאיר לפיד ונפתלי בנט, ובני גנץ כרמטכ"ל לשעבר.
המסמך מכיל 70 עמודים של תמלולים ומסקנות, שגובשו בתום ארבעה חודשים, עשרות דיונים וכ-120 עדויות. אלה חולקו לשבעה פרקים: על האסון וחטא היוהרה; תהליכי קבלת ההחלטות - בין המשטרה לצבא ומסיבת הנובה, על מקומו ותפקידו של המל"ל; הקונספציה ומשמעותיה; תפיסת הביטחון ותפיסת ההגנה. בסיס נחל עוז והתצפיתניות כמקרה בוחן; תפקיד ותפקוד המודיעין; מוכנות וכיתות הכוננות; המענה האזרחי. פיקוד העורף, הטיפול בחטופים.
חברי הוועדה הבהירו כי המלצתם העיקרית היא הצורך בוועדת חקירה ממלכתית. "לא נותר אלא לתמוה: מי חושש מוועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה, ומדוע?", כתבו, והדגישו כי "בשלב כתיבת המסקנות, עמד לנגד עיניהם עקרון ברור: אף אחד אינו חסין מביקורת והטלת אחריות. על כן, האחריות שהוועדה מטילה הינה מאוזנת ונטולת פניות והיא חלה על נבחרי ציבור מכל צידי הקשת הפוליטית שהיו בעשור האחרון במוקד קבלת ההחלטות".
ועדת החקירה האזרחית מציגה את מסקנותיה
בפרק המסקנות קבעו כי "ממשלת ישראל כשלה במשימתה העיקרית - שמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל. זו אחריותה הישירה של כל ממשלה, של שריה ושל העומד בראשה, ועליהם לקחת אחריות ולשאת באחריות; מערכת הביטחון - צה"ל, השב"כ וגורמים נוספים - כשלו כישלון מוחלט במימוש משימתם היחידה - הגנה על אזרחי ישראל".
"במסגרת העדויות לא זיהינו כי ישנם תהליכים משמעותיים שאמורים לספק הגנה מפני התפתחותה של קונספציה גם כעת", הוסיפו. בבדיקתם מצאו כי "אזהרות חוזרות ונשנות מגורמי פיקוד בכירים (רמטכ"ל ואלופים, ראש שב"כ ואחרים) בחודשים שלפני המלחמה שעוברות לראש הממשלה אינן מקבלות מענה בדיוני עומק".
במסמך נכתב כי "בעשור האחרון נוצרה אווירה שבה אנשי מקצוע ושרים כמעט אינם עומדים על דעתם והקונספציה שמובלת על ידי ראש הממשלה וקברניטי הצבא הופכת לאמת יחידה, כאשר גם המל"ל מתפקד כגוף פוליטי שתכליתו לשרת את תובנות ראש הממשלה. לא מתקיים חיכוך נדרש שבין הדרג המקצועי בצה"ל, בשב"כ ובמוסד, ובשנים האחרונות לא מתקיימים מפגשים קבועים בין ראש הממשלה לראש אמ"ן שהוא המעריך הלאומי. המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) הפכה מגוף חיצוני, לגוף שאינו ממלא את יעודו אלא משמש בפועל כזרוע נוספת של ראש הממשלה".
"ניתן לקבוע בפסקנות כי הממשלה בכלל וראש הממשלה בפרט, לא נערכו ולא התכוננו כנדרש לא רק לאסון השבעה באוקטובר, אלא גם לתרחישי אסון נוספים", סיכמו, תוך שהם מצביעים על כשלים בטיפול במשפחות הנופלים, בטיפול במפונים, ש"רבים מהם נותרו ללא חינוך או טיפול פסיכולוגי", ועל "הפקרת התצפיתניות".
לדבריהם, "ראש וראשון לחטאים, הוא חטא היהירות, אשר סימאה את עיני קברניטי המדינה וראשי כוחות הביטחון מלהביט נכוחה על המציאות". את האחרית העיקרית הטילו על נתניהו. "הוא האחראי לפגיעה בכל מוקדי קבלת ההחלטות - ובהם הקבינט והמל"ל, באופן שמנע כל דיון רציני הכולל ריבוי דעות בסוגיות הביטחוניות המשמעותיות. נתניהו אחראי במידה רבה לקונספציה של 'כסף תמורת שקט', לכך שקולות אחרים שביקרו את הקונספציה הושתקו לחלוטין, להחלטה שלא להנחית מכת מנע על חמאס, לכך שהתעלם מהמשיכה בדש מעילו ומההתרעות, לפגיעה בכל מוקדי קבלת ההחלטות באופן שמנע כל דיון רציני הכולל ריבוי דעות בסוגיות הביטחוניות המשמעותיות. כמו כן, חברי הוועדה מוצאים כי ראש הממשלה נתניהו הוא מהאחראיים המשמעותיים לקרע בעם, להעברת הסמכויות בין המשרדים השונים, ולכך שלא ניתן היה לתת מענה לצרכים השונים בעורף", כתבו.
"הוועדה קובעת כי על פי העדויות השונות נתניהו אחראי להחלטה שלא להנחית מכת מנע על חמאס", המשיכו, והוסיפו כי קודמיו בתפקיד, בנט ולפיד, "אחראיים גם לשמירה על הקונספציה של כסף תמורת שקט, גם אם באופן שונה".
לצדם, הטילו אחריות על הרמטכ"לים שכיהנו בעשור האחרון, בהם גנץ, "שגם היה חלק משתיים מהממשלות בשנים האחרונות. כחלק מהפיקוד הצה"לי, הם גם נושאים באחריות לצמצום הסד"כ ורעיון 'הצבא הקטן והחכם'", תוך הסתמכות מוגזמת על טכנולוגיה".
עוד נכתב בדוח הוועדה כי היא "מוצאת כי שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וקודמיהם, אחראיים על הצמצום בסד"כ הצה"לי סביב עזה, על חוסר המוכנות של החיילים בבסיסים השונים בפיקוד הדרום, ועל הפקרתן של התצפיתניות לגורלן בשבעה באוקטובר. כמפקדי צה"ל, אחראיים הרמטכ"ל והדרגים הפיקודיים השונים על ההתעלמות מכל נורות האזהרה, על הזלזול בהתרעות של התצפיתניות, ועל היעדר המענה לכשלים הרבים שעלו מהשטח ועל אווירת ההפקרות ששררה ביישובי עוטף עזה. להיעדר המענה האופרטיבי ל'חומת יריחו' ולהתרעות בליל 6 באוקטובר ובוקר 7 באוקטובר. התעלמות שעלתה בדם. בהמשך לשיחת הועידה לקראת השעה ארבע בבוקר, מצאה הוועדה כי הדרג הפיקודי בצה"ל אחראי לאי העברת ההתרעה מיידית למפקדים והחיילים בשטח, על מנת שלכל הפחות יוכלו להיערך".
"פיקוד דרום ואוגדת עזה כשלו באופן חמור, עד לכדי קריסה של כל מערכות ההגנה והחיילים בשטח הופקרו להתמודד לבדם, כאשר במשך שעות ארוכות לא הגיעה כל תגבורת", הוסיפו. "בכך, כשל הדרג הפיקודי לא רק במודיעין ובכוננות, אלא גם בתכנון ובמוכנות לתגובה מהירה לאירועי טרור".
בין האחראים למחדל מנו חברי הוועדה את שרי הממשלה. "הם אחראים לקריסת המערך הממשלתי בשבעה באוקטובר, לחוסר היכולת לתת מענה למשפחות הנעדרים והחטופים, לחוסר המענה לצורך של הלוחמים להגיע לדרום ולצפון, להיעדר המענה והטיפול במשפחות המפונים וילדיהם - בצפון ובדרום", האשימו. כמו כן, ציינו כי "המשטרה וצה"ל על ראשיהם אחראיים לחוסר התיאום ביניהם ולכשלים הרבים אשר מנעו את הצלת חייהם של רבים ממשתתפי מסיבת הנובה ברעים. באחריותם של שני הגופים לשפר את מערכת היחסים ולחזק את התיאום ביניהם".
בחלק ההמלצות, כתבו כי בקווי העימות "חייב להינתן מענה ליכולות האויב ולמצבי הפתעה קיצוניים שבהם טעינו בהערכות המצב. הכוח הצבאי חייב לתת מענה רלוונטי לקרבת הגדר לישובים אזרחיים בכל זמן נתון. אמצעי התצפית, האש, הפיקוד והשליטה חייבים להיות נסתרים לאויב ומוגנים בשגרה ובחירום. עמדות ההגנה בקווי הגבולות חייבים לתת מענה הן להגנה מפני אש תלולת מסלול והן ללחימה מול תרחשי פשיטות רגליות וניידות. מערך ההגנה האזרחי צריך להיבנות מחדש ולהיות מסוגל לתת מענה לייעודו להגן על הישובים עד להגעת הצבא".
"בהקשר לתפיסת הביטחון הלאומי, מוטב להכיר בכך שזו שעליה מתבססת מדינת ישראל - אף כי לא באופן רשמי - קרסה ואינה מתאימה עוד לימינו, ונדרש לעדכן אותה", טענו. "אין מנוס מכתיבת תפיסת ביטחון לאומי חדשה. מדינת ישראל חייבת להגיב על הפרות הסכמים מדיניים וביטחוניים, ולגבות מחיר מאויביה".
בוועדה הדגישו כי יש לבחון באופן תדיר את "הקונספציה הביטחונית". זאת, דרך שילוב מומחים בעבודת במודיעין והאסטרטגיה, שילוב מגוון מקורות מודיעיניים, וכן חשיבה מעמיקה על היום שאחרי בעזה, לבנון ובמזרח התיכון ככלל. "ללא דיון מעמיק על התכלית האסטרטגית, ללא יעד - אין כל דרך להגיע אליו", הבהירו.
יו"ר הוועדה הייתה השופטת בדימוס ורדה אלשיך וחבריה היו אלוף במיל' אייל בן ראובן, המפכ"ל לשעבר שלמה אהרונישקי, תא"ל במיל' יהודית גריסרו, ורפי בן שטרית, לשעבר ראש עיריית בית שאן, אביו של סמ"ר אלרואי בן שטרית שנפל בקרב על מוצב נחל עוז. בין העדים היו ראשי ממשלה לשעבר, שרי ביטחון לשעבר, ראשי אמ"ן לשעבר, לוחמים שנלחמו בעוטף עזה בבוקר השבעה באוקטובר, משפחות שכולות ומשפחות נרצחים.
משב"כ נמסר כי "כגוף ממלכתי עמדתנו, שהוצגה כבר סמוך לפרוץ המלחמה, הינה כי נדרשת הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתוכל לחקור את כל הסוגיות לעומקן. צה"ל, שב"כ והמוסד עבדו בשילוב זרועות בכלל הדרגים. נמשיך לבצע את כל שלאל ידינו על מנת לטייב, לתחקר, להטמיע ולחזק את שב"כ לקראת כל איום".
מצחי הנגבי נמסר בתגובה כי "לצערי אני נמצא כבר חודשיים בהחלמה מניתוח קשה ולא עוסק כעת בנושא".
מלפיד נמסר כי "לוועדה יש ערך היסטורי וערכי רב. אני מקווה כי בבוא היום ישמשו עדויות אלה גם את ועדת החקירה הממלכתית שתקום. האפשרות למכת מנע מול החמאס, כמו האפשרות למבצע לחיסול בכירי החמאס, נידונה יותר מפעם אחת בתקופת ממשלת השינוי. התנאים המודיעיניים לא הבשילו למבצעים כאלה, אבל רמת הכוננות של הדרג הצבאי והמדיני בתקופתנו היתה כזו שהיא לא איפשרה ולא יכולה היתה לאפשר התקפה נוראה כפי שאירעה ב-7 באוקטובר. 'ממשלת השינוי' עשתה שני שינויים משמעותיים במדיניות של הממשלות שקדמו לנו: הפסקנו את 'מזוודות הכסף' הקטאריות, מתוך הבנה שכסף מזומן הוא דלק לארגוני טרור, במקום זה הועברו כספים שניתנים לאיתור ומעקב, והקלו על עבודת גופי המודיעין. נקטנו במדיניות של אפס-סובלנות כלפי אירועי טרור כמו בלוני הנפץ או אירועים על גדר המערכת. נשאלתי פעמים רבות אם אני חושב שאסון ה-7 באוקטובר היה יכול לקרות כשאני הייתי ראש הממשלה. התשובה היא לא. שאלת ההמשך המתבקשת היא - איך אני יכול להיות כל כך בטוח? והתשובה היא שאין שום אפשרות שהייתי מקבל אזהרות בהיקף שתיארתי, באיכות שתיארתי ובתכיפות שתיארתי, והייתי מתעלם מהן. זמן ממשלת השינוי היה השנה השקטה ביותר מזה עשור עבור תושבי הדרום".
מגנץ נמסר כי "הסוגיות שהעליתם בפנייתכם הן סוגיות כבדות משקל. ללא קשר לתוכן ההערות שהעברתם בסוגיות אלה, אני סבור כי המקום היחיד לבירורן הוא למול וועדת חקירה ממלכתית, שצריכה לקום ובהקדם. כפי שציינתי לא אחת, בכוונתי להיות ראשון המתייצבים בוועדת החקירה הממלכתית לכשתוקם".