אזכרתו של רון שרמן, שנהרג בשבי חמאס, התקיימה אתמול (ראשון) בבית העלמין בלהבים. לפני חודשיים פורסם תחקיר צה"ל שהעלה כי שרמן, שנחטף על ידי חמאס ב-7 באוקטובר, בעת שירותו במת"ק עזה, נהרג בסבירות גבוהה מהפצצת חיל האוויר, יחד עם ניק בייזר ואליה טולדנו. משפחתו מתחה ביקורת על צה"ל והממשלה והביעה תקווה לחזרת יתר החטופים.
"לפני שנה זה נגמר. 19 שנים מופלאות של ילד מושלם שהפך לנער מושלם ונקטף .ילד שלי. איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר. זה מטורף אני יודעת. אבל אני עדיין סומכת עליך. כן, גם היום. אני סומכת עליך שאתה יודע בדיוק מה אתה עושה", ספדה לו אימו מעיין.
"כמה סמכת עליי. התקשרת אליי בבוקר ה-7 באוקטובר לבקש את עצתי. אני זוכרת ששמעתי אותך אומר לחברים: 'אמא שלי אומרת שנשאר במיגונית'. ואז כשנחטפת - סמכנו אחד על השנייה. היה ביננו מין הסכם לא כתוב. אני הייתי רגועה שאתה חי ולא פצוע וידעתי שאתה מקורץ מהחומרים הנכונים לשרוד את השבי. אתה סמכת עליי שאחזיר אותך. מכיר את אמא שלך שמשיגה כל דבר שהיא רוצה"
"גלנט לחץ את ידי וידע שאתה עומד להיות מחוסל, הרצי שלא הסתכל לי בעיניים. עם ביבי ושרה לא נפגשתי - לא שהציעו לי. אחרי הפגישה עם ראש אכ"א שהייתה ממש אחרי ההפצצה וחודש לפני שהודיעו לנו, כבר ידעתי. משהו במבט שלו כשהסתכל לי בעיניים הסגיר את האמת. ואז, יום אחרי ההפצצה, כשכבר בצה"ל ידעו שהחיסול בוצע וחיפשו את גופותיכם במנהרה הענקית, הגיעו לקחת ממני שאלון לגבי צלקות וסימני לידה. לקחו דנא ממני ומעדן. יום אחרי שהרגו לי אותך. ואז המשיכו השקרים".
עוד חודש של ריצות, ראיונות ופגישות עם שקרנים. טרוף כזה אהוב שלי לא הגיוני שקרה סתם. ילד כמוך לא יכול למות כמו כולם. חלמת להיות בהנדסה קרבית. רצית לתרום, להרגיש משמעותי. כמעט בכית שכשהורידו לך פרופיל אחרי התקף האסטמה שבא בהפתעה דקה וחצי לפני הגיוס. שנאת את הממשלה אבל התייחסת אליה יותר כאל אוסף ליצנים מטומטמים. בדיחה. מי האמין שהכנופיה הזאת תביא למותך בסוף. לחשוב עליך ברגעיך האחרונים, בקבר שכרה לך ביבי וממשלת החורבן שלו - זה הדבר הכי קשה".
"נאבק לנשום, יודע שאולי לעולם לא ימצאו אותך, חושב עלינו. חושב שכל מה שהאמנת בו, מדינת ישראל שדואגת לאזרחיה, שלא מפקירה, שנלחמת על כל חייל צה"ל או אזרח סוחר סמים ומחזירה אותם מכל קצוות תבל. כל מה שהאמנת בו, כולל האמון שלך ביכולות שלי, קרס באותם הרגעים. סליחה ,רון המתוק שלי. סליחה שנתתי לך עצה גרועה להישאר במיגונית כי לא האמנתי שבאמת יש מחבלים שם, ואחר כך הייתי בטוחה שעוד דקה כל צה"ל יגיע למת"ק לסייע, סליחה שאחר כך לא נלחמתי יותר, סליחה שלא צרחתי ברחובות, סליחה שלא דפקתי על שולחנות, סליחה שלימדו אותי להיות מנומסת, ממלכתית, שהיה לי כבוד לשרים ורמטכ"לים אפילו כשאני מבינה שהם אחראים לאסון ה-7 באוקטובר".
"סליחה שהייתי תמימה והאמנתי לכל הקצינים ולנשיא מדינת ישראל שאמרו לי שאתה יהלום, אתרוג שהחמאס ישמור עליך, אבל לא אמרו לי שאתה גם חרק חסר משמעות בשביל ממשלת ישראל והעומד בראשה. חרק שאפשר לדרוך עליו בדרך למשימה - חיסול הבכירים של החמאס. סליחה שלא ידעתי.
סליחה שטעיתי. סליחה שהאמנתי כשנחטפת, שתוך מקסימום שבועיים יחזירו אותך. סליחה שלימדתי אותך על ישראל שכבר לא נמצאת פה יותר. זו שנרצחה גם היא בנובמבר, ב- 4.11.95. סליחה, אהוב קטן שלי שכל מה שהאמנתי בו קרס. ואתה שילמת על כך בחייך. אני מאמינה בלב שלם שאתה לא היית פה סתם".
יש לכל זה משמעות. סומכת עליך שאתה יודע מה שאתה עושה. סומכת עליך שאתה איתי כל הזמן.
יודעת שאתה מכוון אותי והחוזה ביננו לא נגמר. אתה תהיה חלק מהשינוי שחייב לבוא. אתה תהיה סמל לטוב שיש פה ,לחכמה ,ליופי ,לטוהר המידות . לישראל של פעם. שיחזרו כל 101 החטופים אלינו הביתה בחזרה - חיים לשיקום, ומתים לקבורה, שתקום ועדת חקירה ממלכתית ושנוכל להתחיל מחדש לבנות ולשקם את כל מה שהוא החריב", סיימה מעיין את ההספד.