הטרלול הגברי ניצח את הטרלול הפרוגרסיבי

הנתונים מלמדים שגברים צעירים בארה"ב סובלים כמו שהם אף פעם לא סבלו.

ברמה המנטלית, שיעורי ההתאבדות בקרב גברים, במיוחד צעירים, גבוהים פי ארבע משיעורי ההתאבדות של נשים. בחינוך, הפערים בין בנים לבנות גדל מדי שנה. כיום נערות ונשים צעירות מקבלות ציונים הרבה יותר טובים מאשר נערים וגברים צעירים ויש הרבה יותר בוגרות קולג'ים מאשר בוגרי קולג'ים.

ברמה החברתית, הגברים הצעירים בארה"ב חווים משבר היסטורי. לפי דאטה מסקרים, לפני 30 שנה לגבר האמריקאי הצעיר הממוצע היו שישהחברים. כיום יש לו רק שלושה חברים בממוצע - בעוד 15% מהגברים הצעירים מדווחים שאין להם אף חבר קרוב. כמו כן, כמעט חצי מהגברים עד גיל 20 בארה"ב מעולם לא יצאו לדייט.

זה לא שלנשים אמריקאיות צעירות אין בעיות אבל הדאטה מאוד ברור. לגברים יש סיכויים פחותים להצלחה בחיים. הם הרבה יותר בודדים מנשים צעירות ומתקשים מאוד בפן הרומנטי.

גברים אמריקאים צעירים מרגישים יותר מאי פעם מנותקים מהקהילה שלהם ומהמדינה שלהם. לפי מחקר של אוניברסיטת פלינדרס באוסטרליה, תחושת ניתוק כזו לצד צפייה במדיה החברתית ומעקב אחרי "חשבונות גבריים", מובילים לבעיות בדימוי הגוף ואף לשימוש בסטרואידים ותוספי טסטסטרון שעשויה לסכן את בריאות הגברים. בארה"ב, כיום, יש שיא של שימוש בסמים ממריצים -לפחות 7% מהגברים משתמשים בהם - עלייה של 57% מתחילת המאה ה-21. ואולם, השימוש ההולך וגובר של גברים צעירים בסטרואידים - שלהם יש שלל תופעות לוואי התנהגותיות - זו הבעיה הקטנה שיש לחברה האמריקאית עם גברים צעירים.

לפי פתגם אפריקאי עתיק, "הילד שלא קיבל חיבוק מהכפר ישרוף את הכפר כדי להרגיש חום", וזה לא שונה בארה"ב של המאה ה-21.

לפי מחקר שנערך במחלקה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת קלגרי שבקנדה, בארה"ב יש את כל התנאים החברתיים ליצירת "קהילות" של אינסלים (גברים הטרוסקסואלים שלא מסוגלים למצוא פרטנר מיני או רומנטי חרף רצונם) שמעודדות גברים לאמץ אמונות מיזוגניות ואף לבצע פעולות אלימות.

החוקרים באוניברסיטת קלגרי דיברו עם "אינסלים לשעבר" כדי להבין איך הם גויסו לקהילות וכולם דיברו על כך שבין הגילאים 15 ל-24, בגלל תחושות בידוד וייאוש ובגלל חוסר יכולת למצוא פרטנר רומנטי, הם "גוייסו" לתנועות של אינסלים ואימצו את הנורמות וההתנהגויות שלהם. רבים מהם דיברו על כך ש"הציפיות החברתיות מגברים" יצרו אצלם תחושות של "חוסר יכולת" כללית.

בקהילות הללו, לפי המחקר, האינסלים מצאו גברים ש"נתנו להם קול" ובפורומים שלהם היו יכולים להביע את דעתם על נושאי טאבו. הקהילות הללו גם אישרו למיליוני גברים "להעביר את האשמה" מהם לנשים ולחברה כולה. בארה"ב יש עשרות מיליוני גברים שנחשבים לאינסלים. עד כדי כך שב-2022 הוציאו רשויות החוק דו"ח שמזהיר מפניהם.

במקום לטפל בבעיות האובייקטיביות של גברים צעירים אמריקאים, במפלגה הדמוקרטית כמעט ולא התייחסו אליהם בקמפיין הבחירות בגלל פוליטיקת הזהויות ש"מחייבת" את הפוליטיקאי הדמוקרטי הממוצע להתייחס יותר לנשים ובני מיעוטים מאשר לגברים. במקביל, הרפובליקנים ניצלו את הבעיות הללו כדי לזכות באהדה של אותם גברים צעירים - מנותקים וזועמים. זה מעולם לא בלט יותר מאשר במירוץ לנשיאות ארה"ב בין דונלד טראמפ לקמלה האריס.

בעוד שקמלה האריס פנתה בעיקר לקול הנשי, בשבועות האחרונים של הקמפיין של טראמפ, הושקעו מאות מיליוני דולר בפרסומות לדונלד טראמפ שפנו בעיקר לגברים צעירים.

הפרסומות הופיעו בעיקר במשחקים של ה-NFL ומשחקי פוטבול בקולג'ים, שנצפים בעיקר על ידי גברים. במקביל, אנשיו של טראמפ - כולל טראמפ בעצמו - הופיעו בפודקאסטים עם האזנה מאסיבית של גברים צעירים: הפודקאסט של לוגן פול, לקס פרידמן וג'ו רוגן אירח דמויות רבות מהצד הטראמפיסטי, שגם גייס מספר ספורטאים עבר שהביעו תמיכה בטראמפ. כמו כן, במפלגה הרפובליקנית התמקדו בהשגת דאטה על גברים צעירים שלא מתכוונים להצביע מתוך אמונה שאלו יכולים להביא לטראמפ - "גבר אלפא" שמבטיח להם לחזור לשלוט - את הניצחון בבחירות.

הרטוריקה של המפלגה הרפובליקנית היתה מאוד ברורה מול גברים. הם אמרו להם ש"נשים" עקפו אותם בתור לעבודות הטובות. בכמויות הפייק ניוז והדיסאינפורמציה שפיזרו ברשתות החברתיות הראו ש"נשים צעירות מרוויחות יותר" במרכזים האורבניים (למרות שזה פשוט שקר). הקהל הגברי קיבל מטראמפ ואנשיו את הרושם שהנשים יצרו סיטואציה ש"אתם כבר לא יכולים לשתות בירה ולדבר על פוטבול עם החברים שלכם כי הן ימשטרו אתכם".

לאורך הקמפיין, הטראמפיסטים לא עשו מאמץ להסתיר את הגבריות הרעילה שלהם. הם לעגו לגבריות של דמוקרטים, לעגו על הפודיום על להט"בים, לעגו לנשים וילדות והבטיחו "להחזיר עטרה ליושנה" ולהפסיק את כל "הטרלול הפרוגרסיבי" הזה של נשים כמנהיגות. דונלד טראמפ הוצג כ"גבר אלפא" שיפתור את כל הבעיות למין הגברי. את מירב המאמצים בשטח, השקיעו אנשי טראמפ בלהביא גברים - בעיקר צעירים - לקלפי. "ראינו את הדאטה וחיפשנו איפה יש לנו את ההזדמנויות הכי טובות", אמר בכיר בקמפיין של טראמפ למגזין "טיים". "אז הלכנו על זה".

הנתון שמלמד יותר מהכל על יעילות הפנייה הטראמפיסטית למאצ'ואיזם אמריקאי קלאסי יצא במדגמי העומק אמש. כמעט כל מגזר הצביע בבחירות אמש כפי שהצביעו ב-2020. ואולם, בקרב גברים היספניים - שהם שמרנים יותר באופן כללי - טראמפ זכה לתמיכה של 53% - עלייה מאסיבית מ-36% בבחירות הקודמות (אז 59% מהם הצביעו לביידן). האריס הצליחה להביא רק 45% מקולות הגברים הלטינים. באופן כללי, מהסקרים עלה שכ-55% מהנשים הצביעו לקאמלה האריס ו-54% מהגברים הצביעו לטראמפ, שנהנה גם מעליות מתונות יותר בתמיכה בקרב גברים שחורים, גברים מוסלמים וגברים יהודים.

והפערים האלה, בעתיד, כנראה שרק יגדלו. האלגוריתמים של הרשתות החברתיות ירחיבו עוד יותר את הפערים בין המינים (הפיד של נשים והפיד של גברים מאוד שונים מסיבות מסחריות בדרך כלל) וככה נראה שבכל הבחירות הבאות יהיו סביב השאלה: מי ישלטו - הבנים או הבנות?

אז איך נשים בכל זאת הצביעו לטראמפ? זה כבר קשור למסורתיות הטבועה בקרב קהלים נרחבים בארצות הברית. וזה זה משהו שפסיכולוגים ופסיכיאטרים מאוניברסיטאות פנסילבניה ופרינסטון עלו עליו לפני יותר מארבע שנים כשחקרו את הסיבות הנפשיות להצבעה לדונלד טראמפ.

בעבר דיברו על "חרדה לבנה" כסיבה לפופולריות של טראמפ. דיברו גם על "אנטי ממסדיות" ו"נאמנות לערכים שמרנים" אבל לפי המחקר, מה שקבע בעיקר את החלטתו של אדם להצביע לטראמפ, זה תפיסתו של המצביע לגבי תפקיד הגבר או מה הוא חושב על גבריות.

הממצאים מהבדיקות והסקרים שערכו על יותר מ-2,000 מצביעים בבחירות 2016 ו-2020 פורסמו ב-National Academy of Sciences והראו גם שגורמים שמערערים על שלטון הגבריות הזו - מעוררים כעס רב בקרב תומכי טראמפ - הנשים והגברים. הכעס נובע מכך שמערערים את "הסדר הנכון". את ההגמוניה הגברית.

באופן כללי, מצביעי טראמפ חושבים שגברים צריכים להיות השליטים בגלל ש"הם קשוחים יותר, חזקים יותר ודומיננטים יותר". החוקרים זיהו את זה כתמיכה ב"הגמוניה גברית" והיא לא רק נחלתם של גברים. גם נשים יכולות להאמין בהגמוניה הגברית ולכן הן יצביעו למועמד שנראה להם יותר "גברי".

בבחירות אמש, יותר מ-51% מהמצביעים לטראמפ שמו את "היכולות שלו להנהיג" כסיבה העיקרית לכך שבחרו בו. אצל מצביעי קאמלה האריס היכולת להנהיג אפילו לא היתה במקום השלישי בסיבות להצביע עבורה.

הרבה מאוד דברים הלכו נגד קמלה האריס. וזה לא "המצע הכלכלי" שלה (לטראמפ לא היה מצע כלכלי בכלל ואנשי האריס כתבו מצע כלכלי מפורט לרמת סעיפים בחוקים שהם רוצים להעביר). היה כעס אמריקאי על התנהלות המפלגה הדמוקרטית בנושא הבריאות של ג'ו ביידן. האריס עצמה לא בלטה כסגנית ולא היתה ממש מוכרת עד ספטמבר האחרון. האמריקאי הממוצע כעס על האינפלציה הגבוהה בתקופתו של ביידן ומסתבר שלא חשש במיוחד מנשיא אנס ועבריין שהבטיח לרסק את הדמוקרטיה.

אבל מעל הכל, מה שהלך נגדה בצורה הבולטת ביותר זו המיזוגניה הטבעית של אחוזים ניכרים מהאוכלוסייה האמריקאית. בארה"ב העדיפו נשיא שהורשע באונס ויש נגדו עשרות אישומים בתקיפה מינית מאשר אישה. זו השורה התחתונה והעגומה ביותר מהבחירות בדמוקרטיה החשובה ביותר בעולם.