עדיין רב הנסתר על הגלוי באשר לפעולות באיראן. דבר אחד - אולי אחד בלבד ברור וידוע - הרבה זמן עבר בין ההתקפה שלהם לתגובה שלנו. לכל אחד יש פרשנות אחרת להפוגה הזו. המגבלות האמריקאיות, ההססנות של נתניהו, הטעית האיראנים והמוכנות המבצעית.
כל אלה הן טקטיקות. כשיעבור מספיק זמן אולי יסתבר שיש כאן תבנית חשיבה אחרת מהישראליות המקובלת. טובה הרבה יותר מהברוטליות השגרתית שלנו. אנחנו הרי רגילים לחטוף ולהגיב. מיד, בפראות, מהבטן. בעיני רבים, ברחוב המפוחד-משולהב, באופוזיציה ובממשלה הכל מתנהל בפסיכולוגיה של קטטות רחוב. הרביצו לך, תדקור. דקרו אותך, שלוף אקדח. מישהו נהרג - יש נקמת דם. והכל מהר, ייצרי, פורנו של אלימות אינסופית. כי כך מדברים בשכונה הזו. ולפתע - תגובה מהורהרת, מידתית וחכמה (במגבלות הז'אנר).
ההמתנה לפעולה באיראן ציננה את היצרים. איפשרה לדייק את התגובה ונתנה מרחב גדול לשיקול דעת שנראה, נכון לעכשיו, כמבוגר, אחראי ונכון. אפשר להרחיב את הגישה הזו לכלל אסטרטגיה התנהגותית כוללת. ברור לכל מי שעיניו בראשו (אף שלא נשארו רבים מדי מאלה בקרבנו) שמסע ההרג וההרס של ישראל בעזה לא היה הכרחי. מה עוד שלא הושגו הישגים יוצאים מגדר הרגיל והמחירים הבינלאומיים והלאומיים מאמירים והולכים. ואילו בטהראן הכול הפוך. לאט, בשיקול דעת, בדיוק של איזמל ועם תמיכה בינלאומית מקפת. ומכאן שיש מקום לשאלתם של רבים: מה אפשר היה לעשות אחרת בעזה לפני שנה.
ראשית, חובה להגיד את הדברים בצורה הכי מפורשת שניתן. כל מה שישראל עוללה וחוללה לפלסטינים מראשית הציונות ועד 7 באוקטובר לא מצדיק דבר או חצי דבר מפשעי החמאס ביום ההוא. ושום זוועה של החמאס לא מצדיקה אף פשע שישראל מבצעת בעזה מאז ועד עצם הימים האלה. שני פשעי על שלא מאזנים שלא מקזזים או מצדיקים זה את זה. ועל שניהם האחראים צריכים לעמוד לדין ולרצות את עונשם עד סוף חייהם. עם כל ההבדלים המתבקשים.
לא רק כי זה נפשע ולא הועיל, וגם לא בגלל הציניות של האכזריות, אלא כי אפשר היה גם אחרת. וטהראן תוכיח. נחזור לרגע אחורה בזמן. לימי פשעי אוקטובר. והנה ההיסטוריה האלטרנטיבית. ממשלת ישראל מתכנסת. עדיין בהלם מובן אבל נושמת עמוק. חושבת אסטרטגיה ולא נקמה, מנסה להבין את ההזדמנויות הטמונות בתוך השבר הנורא. ומגבשת מדיניות לקראתם של הימים הבאים.
ואלה העמודים הראשיים של המדיניות הישראלית המדומיינת:
- נטילת אחריות מלאה על ידי ראשי המדינה ומערכות הבטחון.
- תכנית פעולה המעדיפה את שחרורם של כל החטופים.
- סולידריות חברתית ותוכנית מדינתית לשיקום עוטף עזה ורצועת עזה.
- גיוס הקהילות - האיזוריות והבינלאומיות - לפירוק משטר החמאס, איתור האחראים לטבח ולפשעים. יוזמה להקמת בית דין מיוחד לפושעי החמאס ועוזריהם. העמדתם לדין בינלאומי על פשעים כנגד האנושות וענישתם.
- הקמת כח צבאי ומשטרתי בינלאומי בעל יכולות וסמכויות שיקח על עצמו את האחריות לתקופת המעבר בין עזה של החמאס ועד לבניית יכולות פלסטיניות עצמאיות ועוצמתיות בשטחים הכבושים ובעזה.
- פתיחת משא ומתן מקיף בין ישראל לפלסטינים על הסדר מדיני עמוק ומהותי. שיהיה חלק מתכנית פיוס ודה-רדיקלזציה איזורית.
את המתווה הזה תציג ממשלת ישראל לאזרחיה, לנשיא ארצות הברית ולשאר בעלי העניין הקרובים והרחוקים. אל סופם של הדברים תהיה מצורפת הערת האזהרה הבאה: במידה ודברים אלה לא יקרו. ישראל לא תסבול את נוכחותו של שום משטר רצח על גבולותיה. במידה ומדיניות זו לא תתגשם, ישראל תראה את עצמה חופשית להגיע ליעדים אלה בכוחות עצמה ובכל דרך צבאית, מדינית וכלכלית אפשרית.
מכיוון שהדברים הוצעו גם בזמן אמת אין לנו אלא להצטער ולהתאבל על אלפי הקרבנות - בני ובנות שני העמים - החפים מכל פשע שמצאו את מותם על מזבחי הקנאות וצרות האופקים. נטבחו בידי סכינאים פוליטים וקנאים דתית. ובמותם המיותר - כישראלים ופלסטינאים - ציוו לנו את חלופת המתינות.
הכותב כיהן כיו''ר הכנסת וכיו''ר הסוכנות היהודית