15 חיילים נוספים חתמו על המכתב המצהיר כי יסרבו להמשיך לשרת אם לא תקודם עסקה לשחרור החטופים - כך נודע היום (שלישי) לוואלה. שניים מהם משרתים בסדיר, בהם קצינה אחת. בכך, הצטרפו ל-130 חותמים קודמים.
במכתב, שנשלח לראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וחברי הממשלה, קראו לעצור את המלחמה. "אנו, משרתי ומשרתות המילואים והסדיר, קצינים וחיילים, מודיעים בזאת שלא נוכל להמשיך כך. המלחמה בעזה גוזרת גזר דין מוות על אחינו ואחיותנו החטופים", קבעו.
"באותו יום ארור, ב-7 באוקטובר, התעוררנו לטבח נוראי וחסר הבחנה, בו נרצחו יותר מאלף ונחטפו מאות. התגייסנו מייד על מנת להילחם ולהגן על מדינתנו ולהציל את החטופים השבויים בעזה.
היום ברור כי המשך המלחמה בעזה לא רק שמעכב את חזרת החטופים מהשבי, אלא גם מסכן את חייהם: חטופים רבים נהרגו מההפצצות הצה"ליות, רבים אף יותר מאלו שניצלו במבצעים צבאיים לחילוצם", הוסיפו.
לאורכו לא ציינו תאריך שאחריו יפסיקו את שירותם, אך התריעו כי הוא מתקרב. "אנו שמשרתים ושירתנו במסירות, תוך סיכון חיינו, מודיעים בזאת שאם הממשלה לא תשנה כיוון לאלתר, ותפעל לקידום עסקה להשבת החטופים הביתה, לא נוכל להמשיך ולשרת. עבור חלקנו הקו האדום נחצה כבר, עבור אחרים, הוא קרב והולך: קרב היום שבו, בלב שבור, נפסיק להתייצב לשירות. אנו קוראים לממשלה: חתמו עכשיו על עסקה להצלת החטופים החיים".
בין החותמים נמצאת קצינה קרבית בדרגת סגן. בחודשים האחרונים לקחה חלק בלחימה באופן רציף. מהשבת השחורה ועד לפעילות בעומק הרצועה, התחושה הייתה שהיא נמצאת במקום הנכון, למען המטרה הנכונה. עכשיו, היא מעידה בלב כבד, הביטחון שלה נסדק.
"בתחילת המלחמה קפצתי לדרום ליישובי העוטף עם הגדוד שלי. היינו חלק מכל הזוועות. תמרנתי בעזה", מספרת הקצינה בת ה-23. "איפה שאנחנו נמצאים היום כמדינה זה לא איפה שהיינו לפני שנה. כשהייתי בעזה התחושה הייתה שזהו, אנחנו הולכים להביא את החטופים, לחסל את חמאס, עושים את הדבר הכי ערכי שאפשר. לא היה על זה עוררין. הרגשתי מזל שאני עושה את התפקיד שלי ושאני חלק מהחיפוש אחרי קצוות מידע לחטופים".
בהמשך, כשהמשא ומתן נפל שוב ושוב, התחילו לעלות אצלה שאלות. "הייתה עסקה, היו אמורות להיות עוד - וכל האופציות נזנחו ברמה המדינית. כששמעתי בקשר שם-שם של החטופים שחוזרים, כתבנו את השמות שלהם על הקירות בבתים, וזה היה מוקד הכוח שלנו. לא משנה כמה לא ישנו, כמה פיצוצים ופשיטות, זה היה האירוע שלשמו התכנסנו. המחשבה שלי כמפקדת שהממשלה לא עושה הכול כדי להחזיר אותם מעוררת ספקות", היא מודה. "אני מרגישה משבר ביחסים שלי עם המדינה והצבא".
זו לא החלטה פשוטה עבורה. בשלב זה, היא גם לא יודעת מה תהיה משמעות הצעד בו בחרה. "אין לי תאריך לתת שאחריו זהו, אני מסרבת. אני לא חיילת פשוטה, אני קצינה, ציונית. יש דילמה קשה. מתחתיי מערך של חיילים. זה לא שאם לא יהיה אותי לא יהיה כלום, אבל אני יודעת שהשתחררות של סדירים מהצבא על רקע כזה עלולה למוטט קרקע יציבה. בכל זאת, אני עומדת מאחורי הבחירה הזאת. חתמתי על המכתב, והחלטתי שבכל מקרה לא אמשיך ואאריך את השירות שלי", היא אומרת.
"המטרה של המכתב היא לתת מקום להגיד את הדבר הלא פופולרי הזה. אני אוהבת לקרוא ספרים על קום המדינה. הרבה פעמים יצא לי לשאול את עצמי אם הייתי חיה אז באיזה ארגון הייתי. התשובה תמיד הייתה שבזה שהכי משפיע. אם ברגע האמת, כשההיסטוריה נכתבת אנחנו לא ניקח את הצעד הגדול והלא פופולרי, מי אנחנו?" היא מוסיפה. למרות זאת, החשש קיים. "יכול להיות שאם אעשה את זה יפגעו בי, אם מבחינת משכורת או השירות עצמו. זה נמצא אצלי בראש. ללכת בדרך הזו זה לא נוח. אבל אין דבר חשוב יותר מללכת אחרי מה שאתה מאמין בו. אם אח שלי היה חטוף - הייתי רוצה שכולם יעצרו את החיים שלהם".
המכתב, שיצא לאור לפני כשבועיים, גרר ביקורת וצעדים משמעתיים כלפי החיילים. לפי דיווח ב"הארץ", שפרסם את המכתב, קרא בישיבת הממשלה "לגדוע את העניין הזה בכל העוצמה ובמה שהחוק מאפשר", כשהוא טוען שהחותמים "איבדו, ובעצם מעולם לא היה להם, את המצפן הלאומי", בזמן שבצה"ל הוחלט להשעות עשרות ממשרתי המילואים ששמם מופיע בו. שרת התחבורה מירי רגב הצטרפה וקראה לגזור על החותמים עונש מאסר.
הסערה לא הרתיעה אחרים מלהצטרף. יהונתן לויטס, בן 32, נשוי ואב לילד בן שנתיים, שירת בסדיר בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל כלוחם ומפקד, ומשרת במילואים מאז ועד היום, במרבית השנים בתפקיד קרבי. "עברה שנה מאז המלחמה. בקרב רבים חלחלה ההבנה שהלחץ הצבאי לא משרת את החזרת החטופים. אלה שחזרו חיים הגיעו דרך עסקאות. מהלכי הממשלה לא נתנו לי כאזרח תחושה שהשבת החטופים בחשיבות עליונה", הוא מסביר את החלטתו.
ב-7 באוקטובר לויטס הוקפץ ללחימה, כשהפלוגה אליה שייך תופסת כוננות בהגנה בדרום. בהמשך הועבר למיון וזיהוי גופות במחנה שורה, ולאחרונה קיבל צו נוסף לתפיסת גזרה בגוש עציון. "הצגתי את הלבטים למפקדים ושירתתי רק חלק מהימים בסבב הנוכחי בשטחים", הוא מספר. "לפני שלוש שנים יצאתי מלחימה לפלוגת חילוץ כי העדפתי לא להחזיק נשק בגילי. ב-7 באוקטובר הבנתי שאין לי את הפריבילגיה הזאת, שאני מנקה את עצמי מכל דעה קדומה, למרות שלא היה לי אמון בממשלה עוד אז. אמרתי ניתן לזה צ'אנס. סיכנתי את הנפש שלי במשימת קצה של זיהוי גופות".
מבחינתו, עכשיו התרומה שלו צריכה להיראות אחרת. "אם לא ארגיש גם בהמשך שהממשלה דואגת להחזיר את החטופים שהופקרו, לי כאזרח אין מוטיבציה לשרת בצבא, כשערך החיים שלי מוטל בספק. יש חוזה לא כתוב בין המדינה לאזרחים. המדינה צריכה לספק להם חסות והגנה. אני לא רואה איך הממשלה עושה את זה. לא הצבתי תאריך ביומן שאם 101 החטופים לא יחזרו עד אליו אסרב לחלוטין, אבל זו הצהרת כוונות. אני יכול להגיד שאם בעוד חצי שנה הם לא יחזרו בחיים אין לי סיבה לעשות מילואים".
"אני עומד מאחורי המילים האלה", הוא מבהיר. האש שספגו החותמים לא מרתיעה אותו. "הביקורת מהממשלה רק נותנת לי תחושה טובה יותר. מי שממונה הוא ראש הממשלה, והוא הרבה יותר אשם ממני. אני יודע שהוא ימצא כל דרך להפיל את זה על מי שצריך. אין לי בעיה שיודיעו לי על הפסקת השירות כמו לחותמים הקודמים. לא אסכן את החיים בשביל משטר פאשיסטי".