לאחרונה החליטו כ-300 אנשי חינוך לעזוב את חייהם הנוחים באזורים שונים בארץ, ואפילו בחו"ל, כדי להגיע לעוטף ולסייע במאמצים להרחיב את התוכניות החינוכיות עבור הילדים ובני הנוער. רוב אנשי החינוך מגיעים בקהילות במטרה לספק מהידע שלהם בחינוך חברתי למען הילדים שחוו טראומה קשה. אנשי החינוך, מהחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, עוברים להתגורר בקיבוצים ובמושבים בעוטף, לרוב עם משפחתם, ופותחים בקריירה חינוכית דווקא באזורי הלחימה.
לירון בהר, בת 28, היא אחת מהם. בהר השלימה לאחרונה שנתיים של שליחות בקהילה היהודית בצפון קרולינה, ובחרה לסיים את הפעילות בארה"ב ולעבור לקיבוץ מפלסים כחלק מיוזמה של צעירים להגיע לעוטף ולחזק אותו. בהר, כפר סבאית במקור, מספרת שלאחר ה-7 באוקטובר, הבינה שהיא חייבת לחזור לארץ ולהשקיע בשליחות חברתית.
היא עושה זאת במסגרת תוכנית 'תורנו': "אני רואה ברגע הקשה הזה הזדמנות להפוך אותו לנקודת מפנה חינוכית שתשפיע לטובה על עתיד הילדים והקהילה כולה. את ה-7 באוקטובר חוויתי מחו"ל והבנתי מיד שאני צריכה להיות כאן, בישראל".
"אני רוצה להיות קרוב קרוב כדי לעזור, להכיר את האנשים, יש כאן הזדמנות לשלב בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי ולפתח כאן משהו חדש וטוב. אני כאן מעט זמן ואני מבחינה עד כמה חשוב לגור כאן והבחירה לאהוב את המקום הזה - לא סתם קוראים למקום הזה גן עדן, על אף מה שהיה פה". היא מסבירה.
עומר פינק גם החליט לעשות את המעבר משליחות ומקום ערכי. עומר, יליד בוסטון, עלה לישראל לפני 4 שנים מתוך תחושת שליחות עמוקה, כפי שהוא מתאר זאת. לאחר שירותו הצבאי בדובר צה"ל, ובעקבות אובדן חברים קרובים במלחמה, הוא הבין שעליו להמשיך במשימה בעלת משמעות גדולה יותר והצטרף לתוכנית של השומר הצעיר, "הבנתי שאני חייב לתרום באופן משמעותי", הוא מספר. כיום הוא מתגורר עם בת זוגו בקיבוץ נחל עוז ועובד עם תלמידי כיתה א' בקיבוץ מגן, כך תורם לחזרתם לחיים קהילתיים ולמסגרת חינוכית יציבה.
טליה גולן, בת 23, בוגרת תואר בחינוך אנתרופוסופי והוראת מדעים, מייצגת דור צעיר של מחנכים שבחרו להתמודד עם האתגר ולהעתיק את חייהם לאזור המלחמה בדרום בעזרת ארגון ''תורנו". היא עזבה את מרכז הארץ ועברה לקיבוץ רעים כדי ללמד מדעים בבית הספר באשכול. "התלבטתי אם לעזוב את הבועה הנוחה במרכז הארץ ולהתמקד בחינוך האנטרופוסופי, אך הבנתי שיש כאן משהו גדול יותר, משימה חשובה ולכן החלטתי לצאת מאזור הנוחות ולעבור לאזור העוטף".
"חייבים התגייסות לאומית בתחום החינוך. עלינו לספק לתלמידים יציבות בתקופה של חוסר ודאות מתמשך," היא מדגישה, "אחרי תקופה ארוכה של חוסר יציבות בשל הקורונה והמלחמה, חשוב להעניק לילדים תחושת שייכות וביטחון. זו השליחות שלי - להבטיח עבורם יציבות ארוכת טווח".
"חייבים התגייסות לאומית בתחום החינוך. עלינו לספק לתלמידים יציבות בתקופה של חוסר ודאות מתמשך," היא מדגישה, "אחרי תקופה ארוכה של חוסר יציבות בשל הקורונה והמלחמה, חשוב להעניק לילדים תחושת שייכות וביטחון. זו השליחות שלי - להבטיח עבורם יציבות ארוכת טווח".
מאות המורים ואנשי החינוך פועלים במסגרת ארגונים שונים להם מסייעת "קרן הביתה". בעקבות המלחמה המתמשכת ולצד האתגרים הביטחוניים הרבים, הוקמה הקרן הפילנטרופית הבין-הלאומית, שפועלת במרץ לחיזוק מערכות החינוך בעוטף עזה ובצפון הארץ. מטרתה העיקרית של הקרן היא לעודד משפחות לחזור ולהישאר באזורים אלו, תוך יצירת מוקדי משיכה לתושבים חדשים ובניית תשתית קהילתית איתנה.
"אנו מכירים בכך שבראש ובראשונה, חזרת התושבים תלויה בביטחון הפיזי ובתחושת הביטחון של תושבי הקהילות בדרום ובצפון, אך אנו פועלים מתוך אמונה שעלינו לבנות תשתית חברתית וחינוכית איתנה שתאפשר לקהילות לשגשג ברגע שיתאפשר", אומרת סיגל מורן, מנכ"לית קרן הביתה ולשעבר מנכ"לית משרד הרווחה.
"החינוך הקהילתי-חברתי הוא גורם משפיע בעיצוב החיים הקהילתיים ומהווה מוקד משיכה משמעותי", מסבירה מורן, מנכ"לית הקרן. "אנו פועלים אל מול הרשויות המקומיות ליצירת מודלים חדשניים בחינוך ומסייעים להם לחזק את התחום. כך, יחד עם החינוך הבלתי פורמלי ניתן להנחיל ערכים קהילתיים ולחזק את תחושת השייכות והמחויבות למקום ויוצרים תבנית חינוכית מלאה ומצוינת".