נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא הערב (שני) דברים בטקס חנוכת האנדרטה לזכר חללי העיר שדרות: "כבר שנה, שנה שלמה של שבר וכאב. כבר שנה, מאז בוקר שמחת תורה שהפך ליום אסוננו. בוקר שבעה באוקטובר. כבר שנה מאז שאויב רצחני נכנס לבתינו, שרף ועינה, אנס ופצע, טבח וחטף. עד יומי האחרון ילוו אותי ריח הגופות השרופות ומראה שלוליות הדם, לצד התמונות המשפחתיות וספרי הילדים - בגן העדן שהפך לגיהנום. וכמו בתפילת "ונתנה תוקף", כבר שנה שאנחנו בוכים: מי באש ומי בחניקה, מי בחרב ומי בחיה. מי בפתח ביתו, ומי בממ"ד, מי בחממה ומי ברחובה של עיר, מי במוצב ומי בשדה הקרב, מי בתחנת האוטובוס ומי בתחנת המשטרה. מי במכונית ומי במיגונית, מי בשבילי הקיבוץ ומי במסיבה, מי בטילים וברקטות, מי במנהרות, ומי במסתור".
כבר שנה, שבפשע מתועב נגד האנושות אחיותינו ואחינו חטופים בידי מרצחים; וקולם זועק אלינו מתחת לאדמה - לא רחוק מכאן - ומבקש, במילים שקפאו על השפתיים, ביום האחרון של חג סוכות תשפ"ד: הושע-נא. קדושת החיים, שזורמת בעורקינו כאומה, מחייבת אותנו - ובמיוחד את ההנהגה - למלא את הצו האנושי, היהודי והישראלי העליון: להשיבם במהרה. מי לשיקום ולביתו, ומי לקבר ישראל.
כבר שנה, והמוני אחינו ואחיותינו עקורים מנוף מולדתם - בצפון ובדרום. אני מחזק את ידי צה"ל וכוחות הביטחון בכל הגזרות, ומתפלל להחלמה ושיקום מהיר של הפצועים בגוף ובנפש. אני מזכיר שהצמיחה המחודשת של שדרות, ושל כל יישובי הנגב המערבי והצפון - במובן הבטוח ביותר של המילה; היא משימה לאומית דחופה.
אחיותיי ואחיי, בנות ובני שדרות - עיר הגבורה. כבר שנה, שנה שלמה, שבכל אחד מאיתנו נצורים רגעים, שאותם לא נשכח לעולם. שלושה רגעים כאלה - אקח עימי כל חיי; וכולם - רגעים משדרות, רגעים של שדרות: עיר של גיבורות וגיבורים. הרגע הראשון הוא סרטון שטלטל אותי, ולמעשה טלטל את הנשמה ואת תחושת הביטחון של מדינה שלמה. הסרטון שמראה את הטנדרים הלבנים באותו בוקר, ובהם - מחבלי חמאס דוהרים בליבה של העיר שדרות. לא נשכח לעולם את התדהמה, ההלם ועוצמת ההפתעה. את גודל האסון.
הרגע השני הוא רגע של אמונה. האמינו לי - אחיותיי ואחיי בני העיר שדרות, ובמיוחד המשפחות השכולות האהובות, שהייתי רוצה - בכל ליבי - לספר כאן, במעמד המקודש הזה, על כל אחת ואחד מאהובינו הנופלים - ששמותיהם מופיעים על האנדרטה הכואבת הזו. על טובם, על יופיים, על גבורתם. אבל השבר גדול כל כך, ומתינו רבים כל כך, רבים מדי. וכך, אני מעמיד לנגד עיניי את מה שאמר לי השנה אב שכול יקר: "אני שומע שמספרים על אחד הבנים שנפלו ואני מרגיש כאילו מספרים על הבן שלי". כך אמר. לכן, בדבריי הערב, הנני, העני ממעש, מבקש לשוב יחד איתכם לשם אחד; או אם לדייק - לשני שמות - ולזכור שכל אחד מהם מייצג משהו מדמותם הנצחית של כל חללי העיר שדרות. לעד נזכור, ונאהב, וננצור בליבנו - את כולן, את כולם".
והרגע השלישי שנצרב בתוכי הוא רגע של תקווה. ימים ספורים אחרי מתקפת הפתע הרצחנית של שבעה באוקטובר הגענו מיכל ואני לכאן, לשדרות. תחת אש נכנסנו לממ"ד ברחובה של עיר, ומצאנו בתוכו את עם ישראל במלוא עוזו. לאחר מכן המשכנו לחמ"ל העירוני, ושם - ברגע שלא אשכח לעולם - מצאנו את עצמנו בצפיפות, בדוחק, במין תערובת של דם, יזע ודמעות, שרים בגרון ניחר "עם ישראל חי" - יחד איתך ראש העירייה וחברנו אלון דוידי, ואיתך יהודית אוליאל-מלכה היקרה - סגנית ראש העירייה. הרגע הזה נטע בי תקווה בהירה ובלתי ניתנת לערעור: שאנחנו עוד נקום, ונבנה, ונחיה, ונתגבר על הכל. ששדרות - עיר הגיבורים והגבורה כבר עשרות שנים - חיה, ועם ישראל חי.
אני רואה אחווה, תקווה, ורוח ישראלית איתנה - בלתי מנוצחת. ומכאן, משדרות, אני מבטיח למדינת ישראל כולה: אנחנו עוד נוסיף, ונבנה, ונקבע מזוזות. ונקצור ברינה את שזרענו בדמעה. עוד ישבו זקנים וזקנות בשקט ובשלווה ברחובות העיר המעטירה שדרות; ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים בהשקט ובביטחה. עוד נקום יחד, רק יחד, והאהבה שלנו, המקודשת בדם עוד תשוב בינינו לפרוח. יהי זכרם של חללי ונרצחי שבעה באוקטובר, ברוך וחקוק על לב האומה לדור דור", סיכם את דבריו הנשיא.
הזמר והיוצר עידן עמדי סיפר תוך כדי דמעות על חברו אלכסיי לוחם ימ''מ בטקס בשדרות: לוחמי הימ''מ הגיעו לדרום ובאותו היום חטפו מכה קשה, זכתי להכיר את אלכסיי, חיוך צנוע ותחרה למציונות, הייתה תחושה שאלכסיי לא יכו להיפגע, חשבתי הבה על מה להגיד בערב זה, אלכסיי לא אהב דיבורים אבל הוא היה גיבור", אמר והוסיף: "שנה אחרי עופרת יצוקה, אלכסיי בלט בקורס גופני, באימון חישול , אלכסיי במשך דקות ארוכות הונחתו אגרופים ובעיטות אך לא הרגישו אצלו כאב, ואז המדריך קד לאלכסיי קידה. לפני עשרה ימים חגגנו לך יום הולדת, ביתי בת החמש שאלה אותי איפה היית, עניתי לה שהייתי ביום הולדת של חבר שלי שקופץ מבניינים, יש דבר אחד שאני רוצה שתקיחו מהערב הזה, קחו את רוח הלחימה בכל מקום שהיינו בו, שנלחמנו".