כמעט 40 שנה לאחר שנהגתה, עברה הערב (שלישי) בהצלחה מערכת החץ את המבחן הגדול ביותר שלה, כאשר מערכות חץ-2 וחץ-3 יירטו את רובם של כ-180 הטילים הבליסטיים ששיגרה איראן לישראל.
מדובר היה במטח הטילים הבליסטיים הגדול ביותר ששוגר אי פעם לעבר מדינה כלשהי, כאשר השיא הקודם נקבע ב-14 באפריל, כאשר גם אז יירטה מערכת החץ את רובם של כ-120 הטילים הבליסטיים שהיו חלק ממטח 300 התוקפים ששיגרה אז איראן לישראל, וכלל בעיקר כטב"מים וטילי שיוט. הפעם שוגרו רק טילים בליסטיים, האיום שמולו פתוחה המערכת בידי התעשייה האווירית, בהנחיית מנהלת חומה במשרד הביטחון ובמימון שהגיע בעיקר מהממשל האמריקני.
בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית, שימש בעבר כמהנדס הראשי של החץ-2 וכראש פרויקט החץ-3, אמר הערב כי "ההישג הגדול בערב הזה הוא כי אזרחי ישראל יוכלו לקום מחר בבוקר, בפעם השניה, ליום שגרתי ככל הניתן, ולחגוג בביטחון את ראש השנה. עובדות ועובדי התעשייה האווירית עושים לילות כימים כדי לשמור על השמיים שלנו, ותוצאות היירוטים הן ההוכחה למצוינותם".
החץ החל ב-1985 כפרויקט מחקר עבור תוכנית "מלחמת הכוכבים" שיזם הנשיא רונלד רייגן, מול הטילים הגרעיניים הסובייטים, ביוזמת אלוף בדימוס דוד עברי, לשעבר מפקד חיל האוויר ואז יו"ר התעשייה האווירית. הרעיון של יירוט טיל בליסטי באמצעות טיל אחר נחשב אז על גבול המדע הבידיוני: רק ארה"ב וברית המועצות פיתחו לפני כן מערכות יירוט כאלה, ובגלל חוסר הדיוק התקינו בהם ראשי קרב גרעיניים כדי להבטיח השמדה.
אחרי מלחמת המפרץ ב-1991, שבה שוגרו לישראל 41 טילי "אל חוסיין" עיראקים ומערכת הפטריוט האמריקאית לא הצליחה ליירט אף אחד מהם, קיבל הפרויקט עדיפות. החל פיתוח מכ"ם ישראלי עבורו, והוחלט שכדי להוכיח את יעילות הקונספט הישראלי תיבנה מערכת ניסוי, חץ-1. לאחר ניסוי יירוט מוצלח אישרה ארה"ב את הפרויקט, ועד היום השקיעה בפיתוח, בהצטיידות ובייצור מלאי המיירטים כ-4 מיליארד דולר במצטבר.
ב-1998 החלה מסירת הטילים והמערכות לחיל האוויר וב-2000 הוכרז החץ לראשונה כמבצעי. אופי הפעולה נשאר כמו בניסויים: מכ"ם שמזהה ממרחק מאות קילומטרים את טיל המטרה, וברגע המתאים יורה מערכת השליטה טיל מאחד מהמשגרים, שמאיץ במהירות ל-9 מאך. בתוך כמה שניות נושר ממנו הבוסטר הרקטי, שנועד להאיץ את המיירט הדו-שלבי. המיירט ממשיך במהירות לעבר המטרה, עד שהוא מתפוצץ בסמוך אליה ומשמיד אותה ברסיסי הראש הקרבי.
החץ פותח במחשבה על יירוט טילי סקאד מעיראק ומסוריה. אבל כמה שנים לאחר מכן האיצו האיראנים את פיתוח הטילים הבאליסטיים שלהם, מסדרת השיאהב, עם טווח ומהירות גדולים יותר, וגבר החשש שיום אחד תצטרך ישראל להתמודד עם יירוט טילי איראני גרעיני. "חץ-2 יכול היה ליירט גם אותם, אבל הגענו למסקנה שצריך עוד שכבת יירוט מעליו. המשמעות הייתה להתחיל לתכנן איך מיירטים מחוץ לאטמוספירה", אמר בעבר לוואלה בועז לוי.
חץ-3 קצר מחץ-2, שוקל כמעט חצי ממשקלו, זול יותר, ועדיין מגיע לגובה רב יותר ומיירט במרחק גדול יותר מגבולות ישראל. לדברי לוי, "החידוש הגדול הוא בטיל, או המיירט כפי שנהוג לקרוא לו. גם כאן כמו בחץ-2 יש מכ"ם ומערכת שליטה ובקרה מתקדמות יותר, אבל הטיל שונה לגמרי. הוא משוגר לאוויר ובתוך שניות מאיץ אותו השלב הראשון למהירות גדולה פי כמה ממהירות הקול. אחר כך נכנס לפעולה השלב השני, שמוציא אותו אל מחוץ לאטמוספירה, ואז נחשף המיירט החללי, שנראה בכלל כמו לוויין קטן, כי אחרי שכבר הגעת לחלל אתה לא צריך צורה אווירודינמית. למיירט החללי יש ראש ביות אלקטרו-אופטי, שרואה את החום של טיל המטרה, ומכוון את עצמו לפגיעה ישירה בה".
חץ-3 הפך מרעיון לפרויקט לאחר סדרת בדיקות באמצע העשור הקודם, שהסתיימה בחתימה על מזכר הבנות לפיתוחו עם משרד ההגנה האמריקני ב-2008. הפנטגון הסכים לממן את הדור הבא של החץ אחרי שבחן את ביצועיו מול אלה של ה-3SM של ריית'און, מיירט החלל האמריקני. ועדה ישראלית-אמריקנית קבעה שהטיל הישראלי עושה את אותה עבודה בתכנון הרבה יתר פשוט ובערך בחמישית מהמחיר. ראש מנהלת ההגנה האווירית במשרד ההגנה האמריקני יודה מאוחר יותר בשימוע בקונגרס: "אין לנו שום דבר דומה לחץ-3, אפילו לא על לוחות השרטוט".
התעשייה האווירית היא הקבלן הראשי של הפרויקט, שבו משתתפות גם רפאל, אלביט וחברת תומר. אלתא של התעשייה האווירית מספקת את המכ"ם, וחברת אלישרא שבבעלות אלביט את מערכת השליטה וההפעלה. בואינג מייצרת בארצות הברית 50% מרכיבי הטיל לפי דרישת הקונגרס כדי "להשאיר בבית" כמה שיותר מהמימון לפרויקט ולספק עבודה לכמה שיותר אמריקנים. מחירו של טיל חץ-2 נאמד ב-3 מיליון דולר ושל חץ-3 ב-2 מיליון דולר. התעשייה האווירית מפתחת כעת את חץ-4 ו-5, שיחליפו אותם, יוכלו להתמודד עם איומים חדשים, ולהיות זולים יותר לייצור, כדי לאפשר הצטיידות במלאי מיירטים גדול יותר.
למרות שהופעל עוד לפני מלחמת חרבות ברזל, השנה האחרונה הייתה שברה שיאים בפעילות החץ: יירוטים ראשונים בחלל של חץ-3, של טילים בליסטיים מתימן, ושל שתי המתקפות האיראניות חסרות התקדים בהיקפן.
בשנה שעברה נחתמה גם עסקת הייצוא הראשונה של מערכת החץ, שהמכ"ם שלה לבדו כבר נמכר בעבר להודו ולדרום קוריאה: גרמניה רכשה את המערכת בעסקת של 3.5 מיליארד דולר. הגרמנים חיפשו פתרון הגנתי מוכח ומהיר אספקה מול סכנת מתקפה רוסית, ויקבלו את המערכת החל מ-2025. זוהי העסקה הגדולה ביותר בתולדות התעשיות הביטחוניות בארץ.
מאז פרוץ המלחמה הזרים משרד הביטחון הזמנות חדשות לתעשייה האווירית במיליארדי שקלים, בין השאר לרכישת מלאי מיירטי חץ חדשים במקום אלו שבהם נעשה שימוש במלחמה. טיל החץ מיוצר בידי מפעל מלמ של החברה, בבאר יעקב.