אחד האזורים שספג את הפגיעה הקשה ביותר ב-7 באוקטובר היה קיבוצי עוטף עזה. לציון שנה למלחמה הקשה, ראשי קיבוצים מספרים לוואלה על השנה הקשה, התקווה לחזרת החטופים ואיך ייראה העתיד בעוטף.
שנה לאסון 7 באוקטובר: לפרויקט המיוחד בוואלה - לחצו כאן
ברי מאירוביץ', חבר קיבוץ נחל עוז ומנהל הקהילה
אנחנו עדיין בעיצומה של שנה מאוד מורכבת וקשה שעוברת על הקיבוץ, על הקהילה, וגם על כולנו באופן אישי. הכאב על האובדן של החברים שלנו מלווה אותנו בכל רגע ורגע, וביחד איתו גם הזעקה והמאבק לשובם של יקירינו צחי עידן ועומרי מירן, שנחטפו מביתם לפני 11 חודשים ועדיין נמצאים בשבי חמאס בעזה.
ב-7 באוקטובר התפנתה רוב הקהילה לקיבוץ משמר העמק ומספר משפחות נוספות לקיבוץ כרמים. שני הקיבוצים אירחו ועדיין מארחים אותנו בצורה מדהימה, על אף הקושי והוויתורים שהמצב הצריך מהם לעשות.
הקהילה בשנה האחרונהח התנהלה כקהילה בתוך קהילה. הנהלת הקיבוץ ישבה גם היא במשמר העמק ומשם התנהלה כל הפעילות של הקהילה. העצב על האירועים שעברנו והקושי של המרחק מהבית מורגש כל הזמן, אבל בתוך זה אנחנו מנסים לשמר את השגרה עד כמה שניתן.
כרגע קהילת נחל עוז נמצאת בשלבי פיצול, שנולד מתוך ההבנה שכל משפחה צריכה לקבל את ההחלטה שנכונה לה לתקופה הקרובה, גם אם נאלץ להיפרד גיאוגרפית לפרק זמן מסוים. במסגרת הפיצול, חלק מהקהילה נשארה במשמר העמק, חלק מהקהילה עוברת לפינוי עירוני בנתיבות או לפינוי עצמאי בסביבת המועצה האזורית שער הנגב וותיקי הקיבוץ ימשיכו לשהות במגדלי הים התיכון בבת ים. במקביל, אנחנו ממשיכים כל הזמן לשפץ ולשקם את הקיבוץ.
בשבועות האחרונים חשבנו ועבדנו על מתווה שיאפשר לקהילה להמשיך להתנהל ביחד כקהילה אחת, למרות המרחק הפיזי שמפריד בינינו. אנחנו מבינים שצפויה לנו תקופה מאתגרת שהקהילה טרם חוותה, אבל קיים רצון עז מצד כל הקהילה להמשיך ולשמר את הקהילתיות שכל כך מאפיינת את נחל עוז.
קודם כל, כל מחשבה על עתיד הנגב המערבי מתחילה בהחזרת החטופים. בלי החזרה של צחי עידן, עומרי מירן וכל החטופים כולם, החיים לשיקום והמתים לקבורה, אין בכלל מה לדבר על תקומה ועל עתיד האזור.
אנחנו כבר שנים אומרים שהעוטף זה 95% גן עדן ו-5% גיהינום. תקומה אמיתית תהיה לדאוג שהאזור הזה יהיה 100% גן עדן, שנהפוך את כל חבל הארץ הזה למקום משגשג ופורח, מקום שבו נוכל לגדל את ילדינו בביטחון מלא ומקום שאנשים ירצו להגיע ולהיות חלק ממנו.
אנחנו מקדשים את החיים והחזון הוא שהנגב המערבי ישקף בדיוק את זה, חיים מלאים, בטוחים וטובים.
אבל התנאי הכי חשוב בשביל שכל זה יקרה, הוא להחזיר את החטופים כולם. בלעדיהם כל מה שיקרה כאן בעתיד לא שווה כלום.
נתנאל כהן, יו"ר קיבוץ סופה
קשה לתאר במילים את השנה האחרונה. ערבוב תחושות ורגשות - הלם, חוסר אונים, פחד, נטישה, בגידה, עצב ענק, אבלות, כעס עצום, בושה, אבל גם גבורה וזקיפות קומה ואחדות ומפגש עם אנשים ועם נדיב ואכפתי, ערבות הדדית של אינסוף גופים ואנשים טובים, טובים מאוד. מורכבות קשה להכלה, שחוזרת על עצמה בלופ אין סופי שלא נגמר עד היום.
למרות הכול ואולי בגלל המציאות שנקלענו אליה, גילינו כוחות מדהימים בקהילת סופה. אנשים לקחו את עצמם בידיים במקביל להתמודדות של כל פרט ומשפחה להמון עשייה קהילתית-חברתית במגוון תחומים, בין היתר בנושאי חינוך, תרבות, חוסן ומעורבות חברתית. במקביל, גם בנינו תוכניות ארוכות טווח גם בנושאים הקהילתייים וגם בנושאים הכלכליים.
התקווה הראשונה שלנו היא החזרת כל החטופים ובהקדם. לעתיד, אנחנו חולמים ומקווים לצמיחה והתחדשות של כלל האנשים והיישובים בעוטף. אנחנו כולנו תקווה שהאנשים המדהימים שגרו כאן יצליחו להתגבר על האסון הגדול ביותר שקרה לנו מאז קום המדינה, שהדשאים יחזרו להיות ירוקים והעצים ישפעו בפרי, ששבילי הקיבוץ יתמלאו בילדים צוחקים, שהחקלאות והתעשייה ישגשגו, שמשפחות נוספות ממרכז הארץ יצטרפו למעשה ההתיישבותי ובהיקפים גדולים ומשמעותיים. אנחנו נקים בתים חדשים בכל רחבי העוטף כמו פטריות אחרי הגשם. אנו נקווה שהמדינה ומוסדותיה יתאוששו גם הם מהאסון הזה ויחזירו את הבטחון והאמון לאנשי העוטף ולכלל אזרחי המדינה.