סגן אלוף בדימוס רוברט דסה, השורד האחרון מפרשת "עסק הביש" הלך לעולמו אמש (שלישי) בגיל 91 בביתו שברמת השרון. דסה, שנולד באלכסנדריה שבמצרים, ריצה 14 שנה בכלא המצרי. דסה הותיר אחריו את דינה, שהיתה לצידו במסירות עשרות שנים, ואת שלושת הילדים: גיא, יעל ואלון ושבעה נכדים. בנעוריו היה פעיל ציוני מסור והתבלט בפעילותו ב"בני עקיבא". "גיבור וקורבן", מגדיר אותו גדעון מיטשניק, לשעבר ראש ענף ההיסטוריה והמורשת באמ"ן וסגן רמ"ח ההיסטוריה בצה"ל.
דסה, עסק בפעילותו ב"בני עקיבא" כחניך, מדריך ומרכז סניף "בני עקיבא" באלכסנדריה. בהמשך עבר לתנועת "דרור". ב-1951 גוייס יחד עם צעירים ציוניים אחרים בקהיר ואלכסנדריה, על ידי אברהם דר, שליח יחידה 131 של המודיעין הצבאי, שהגיע למצרים על מנת להקים רשת ריגול וחבלה. מדובר היה ברשת רדומה שבמידת הצורך תופעל כדי לעורר תסיסה נגד המלך פארוק - אלא שפארוק הופל כבר בשנת 1952. בהמשך, אברי אלעד החליף את דר במאי 1954.
בתחילת חודש יולי באותה השנה החלה החוליה לפעול במה שנקרא "מבצע סוזנה". המשימה שהוטלה עליהם הייתה לבצע פיגועים במטרות מערביות בניסיון לפגוע ביחסי מצרים עם מעצמות המערב. על פי התכנית היו חברי החוליה צריכים להוציא לפועל פעולות חבלה ביום ה-23 ביולי - יום ההפיכה במצרים. אולם, התוכנית השתבשה בשעה שהמטען שהיה על גופו של פיליפ נתנסון, חבר הרשת, החל להתלקח על מדרגות בית קולנוע "ריאו" באלכסנדריה. דסה היה באותו יום בקהיר, שם היה אמור להוציא לפועל משימת חבלה אחרת יחד עם חברו שמואל עזר. למחרת כשחזר לביתו נעצר ותוך מספר ימים נעצרו כל חברי הרשת, למעט מפקדם אברי אלעד, שלימים הסתבר שבגד בהם.
הרשת נחשפה בידי המצרים והתוצאות היו קשות ביותר: מאיר (מקס) בינט, קצין ביחידה 131, שלא היה קשור לאותה רשת, נעצר, עונה קשות בכלא ושם קץ לחייו. חבר הרשת יוסף קרמונה מת גם הוא בכלא המצרי. לא ידוע האם מת מעינויים או שמא התאבד. חברי הרשת משה מרזוק ושמאל עזר הועלו לגרדום, וויקטור לוי, רוברט דסה ופיליפ נתנסון נידונו למאסרי עולם. מרסל ניניו נידונה ל-15 שנות מאסר, ומאיר מיוחס ומאיר זעפרן לשבע שנות מאסר כל אחד. "עסק הביש" שכונה בהמשך גם "הפרשה" ושלעיסוק בו הוצמדה תמיד השאלה "מי נתן את ההוראה?" המשיך להדהד עוד שנים רבות.
דסה וחבריו עברו חקירות ועינוייים קשים. בדצמבר 1954 החל המשפט וב-28 ינואר 1955 ניתנו גזרי הדין. ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר נידונו לתליה והוצאו להורג ב 31 ינואר 1955. דסה נידון לארבע עשרה שנות מאסר ועבודות פרך. ב-1992 יצא לאור ספרו "בחזרה לקהיר" בו תיאר בזווית אישית את פעילות הרשת.
מיטשניק מספר כי בתקופת המאסר פיתח מיומנויות שרידות יוצאות דופן ופעל בדרכים יצירתיות ושונות לחזק חבריו ולשפר תנאי מאסרם. במסגרת זו יזם גם הקמת קבוצת כדורגל ותזמורת. בנוסף, צייר רוברט ציורים רבים, חלקם ציורי קיר, את הסוהרים וכן את חיי הכלא. חלק מהציורים הצליח להבריח מהכלא. בפברואר 1968, כחצי שנה לאחר מלחמת ששת הימים, שוחרר יחד עם שלושת חבריו לרשת שעדיין היו במעצר, במסגרת עסקת שחרור שהוביל ראש המוסד, מאיר עמית. לאחר הגעתו לארץ קיבל דרגת רב סרן (בהמשך קיבל דרגת סגן אלוף) והוכר כנכה צה"ל.
דסה למד היסטוריה של המזרח התיכון לצד שפה וספרות ערבית. באוניברסיטת תל אביב, הכיר את דינה, ילידת ארה"ב, והתחתנו. במשך שנים רבות עבד כעיתונאי במחלקה הערבית של הטלוויזיה הישראלית ואף יצא עם מנחם בגין לאחת מנסיעותיו למצרים במסגרת המשא ומתן על הסכם השלום.
מיטשניק מספר כי "בשנה האחרונה הידרדר מצבו הבריאותי של רוברט אך הוא עדיין המשיך לצאת לשחיה בבית הלוחם ולמועדון". הוסיף: "לפני מספר שבועות הגעתי לבקר בביתם החמים, היפה והצנוע ברמת השרון. היה חשוב לי לחזק ולחבק. היה זה המפגש האחרון עם רוברט היקר, שהקריב יחד עם חבריו את מיטב שנות צעירותו למען העם והמדינה", אמר מיטשניק.
לפני כחמש שנים נפטרה מרסל ניניו, חברתו הטובה. לפני כמעט שנתיים נפטר מאיר זפרן. וכעת הלך לעולמו רוברט דסה. השורד האחרון מאחד הכישלונות המודיעיניים והמוסריים הגדולים מאז הקמת המדינה. ראש ענף ההיסטוריה והמורשת לשעבר באמ"ן הוסיף: "האם אנחנו הישראלים, מדינת ישראל וכלל הגורמים הרלוונטיים ידענו לאורך השנים לזכור, לחבק ולהוקיר? האם נדע לאחר מותו לזכור לחבק ולהוקיר אותו ואת חבריו? יהא זכרך ברוך רוברט יקר, לי אתה מאד תחסר. בהצדעה ובהוקרה גיבור!", אמר מיטשניק.